"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה"

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה" / הרב אהרן ליכטנשטיין[1]

"'מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אותנו' - נמצאת אתה אומר ארבעה בנים הם: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.

חכם - מה הוא אומר? 'מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' א-להינו אותנו'. אף אתה פתח לו בהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

רשע - מה הוא אומר? 'מה העבודה הזאת לכם' - ולא לו. ולפי שהוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר, אף אתה הקהה את שיניו, ואמור לו: 'בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים' - לי ולא לך. אילו היית שם לא היית נגאל.

תם - מה הוא אומר? 'מה זאת. ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים'.

ושאינו יודע לשאול - את פתח לו. שנאמר 'והגדת לבנך ביום ההוא'" (מכילתא בא פרשה יח).

בהתבוננות בדברים ניתן לראות ששאלות הבנים שונות, הן מצד תכנן והן מצד הרקע שלהן.

הבן החכם שואל על פרטי ההלכות והדינים - "מה העדות והחוקים והמשפטים". החכם שואל מתוך מסגרת ההלכה. הוא שואל שאלות בסיסיות, המתעוררות אצל כל אדם הקשור בקשר אמיץ לתורה, המושרש באהלה של תורה. אדם שאין השאלות הללו מתעוררות אצלו, אדם שרק גורס ואינו מעיין, אמנם מקיים מצוות תלמוד תורה, אך הקשר שלו לתורה לקוי - אין לו קשר לעומקה של התורה ואין לו עומק של קשר לתורה.

שאלת הרשע שונה משאלת החכם. הרשע שואל מחוץ למסגרת ההלכה. אמנם מתוך הכרתה, אך כשהוא מחוץ לה, מתוך מבט-על כביכול. כתוצאה מכך, אף תוכן שאלתו שונה. הוא אינו שואל לפרטי הפרטים של ההלכה, אלא באופן כללי, קנטרני - "מה העבודה הזאת לכם?" - אני מכיר את העבודה הזו ואני סבור שהיא מיותרת.

אך לא רק בין הרשע לחכם יש הבדל בהתייחסות וברקע, אלא אף בין הרשע לתם. לשאלות הרשע והתם, בניגוד לשאלת החכם, יש קשר לכניסה לארץ, אך קשר זה שונה בין זה של הרשע לזה של התם. אצל הרשע, הקשר הדוק - "והיה כי תבואו אל הארץ... ושמרתם את העבודה הזאת. והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת לכם?". ואילו אצל התם, הכניסה לארץ היא רק תיאור של זמן השאלה - לאחר הכניסה לארץ. התם שואל את שאלתו על רקע ההתרחקות מיציאת מצרים וממעמד הר-סיני, על רקע השיכחה והבורות. "כי ישאלך בנך מחר" - מפרש רש"י (וכך במכילתא שם): "יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן". התם שואל שאלתו מחר - לאחר זמן. ומכאן גם תוכן שאלתו - "מה זאת?" - מה קורה פה? הוא לא מכיר את המערכת. הרשע, לעומתו, שואל את שאלתו על רקע הכניסה לארץ, מתוך ידיעה ברורה והכרה מלאה של ההלכה. לטענתו, כיוון שהשתנתה המציאות הלאומית והחברתית, אין עוד מקום להלכות ולחוקים המיושנים, כביכול, אשר נועדו למציאות של גלות.

שני מסרים לענייני חינוך נובעים מדברי התורה ומדברי חז"ל בפרשה.

הראשון הוא הצורך בדיפרנציאציה בחינוך ובהסברה. לעומת אלו המנסים לומר, שישנה תשובה אחת, נצחית וניצחת, יש להכיר בכך שאין תשובה אחת ויחידה לכל השואלים. התורה באה ללמדנו כאן, שלכל דור, לכל מצב חברתי ולכל השפעה תרבותית - תשובה אחרת. אין אפשרות לענות תשובה אחת לכולם.

המסר השני הוא, שיש להכין מראש תשובה לבעיות הדור. "והיה כי ישאלך בנך מחר" - בין אם נבין את המלה "כי" בלשון "אם" ובין בלשון "כאשר", התורה באה ללמדנו, שאין להסתפק בתשובה לבעיות העכשוויות, אלא יש לחשוב מה יהיו בעיות המחר וכיצד יש לפתור אותן. יש לראות את הנולד, לצפות את ההתפתחויות ולהכין תשובות לשאלות העתיד. ההידרדרות שחלה בעולם היהודי מסוף המאה השמונה-עשרה נבעה בחלקה מתוך חוסר הכנה לעתיד ואי ראיית הנולד. תופעה זו, אמנם, היתה בלתי נמנעת, מתוך חוסר ההכרה של העולם הסובב ושל ההתפתחויות שחלו בתרבות-המערב באותו זמן. עד ימינו אלה סובל הציבור הדתי מאי-ראיית הנולד, ואנו רואים כיצד מקבלים בהפתעה גמורה התפתחויות פוליטיות ואידיאולוגיות שניתן היה לצפותן מראש ולהכין להן את התשובות הראויות.

בציבור הכללי ישנם לא מעט "תמים" שאינם יודעים שמץ של יהדות, בורים גמורים, שאיתם צריך להתחיל מא"ב. אך ישנם גם "רשעים", המכירים את התורה לפרטיה ודקדוקיה, אך מתנגדים לה אידיאולוגית: אם משמאל - המרכסיזם ודומיו, ואם מימין - התנגדות לתורה מפני שהיא גורמת להסחת הדעת מבחינות לאומיות וחברתיות - "מה העבודה הזאת לכם?" - אתם עובדים בדברים שאינם עיקריים היום, וההתנגדות לתורה נובעת מתוך התנגדות לגלותיות, שהיא מסמלת עבורם.

ישנם המנסים להשפיע על רשעים אלו מתוך גישה, שגם בהם קיימת "הנקודה היהודית", אלא שמכסות אותה "קליפות". אך זו אינה דרכנו. אנו סבורים שיש להתעמת איתם ולהתנגד להם בתוקף - "אף אתה הקהה את שיניו". אסור לנו להיכנס למסגרת שלהם, לקבל את הנחות היסוד ואת הגישות העקרוניות שלהם, ומתוך כך לנהל איתם ויכוח. אנו צריכים לבטל את הנחותיהם, ולהעביר את הויכוח מהמגרש שלהם למגרש שלנו. התשובה לרשע "בעבור זה עשה ה' לי..." אינה כתובה בפרשה שבה כתובה שאלתו. היא מיובאת מפרשה אחרת. חז"ל מעבירים את הויכוח איתו למגרש אחר, לפרשה אחרת, להנחות ולעקרונות אחרים.

בניגוד למיגוון הבנים, קיים בתורה רק משיב אחד. שאיפתה של התורה היא, שאדם אחד הוא שיוכל לענות על כל השאלות, לכל השואלים ולכל הדורות - לחכם, השואל לפרטי פרטים, אך גם לרשע, המתעמת והתוקף, לתם, שאינו יודע ושואל, ולזה שאינו יודע אפילו לשאול.

 

[1] סיכום שיחה שהועברה בישיבה בסעודה שלישית פרשת בא תשמ"ח.