דילוג לתוכן העיקרי

כל עצמותי תאמרנה - ההתנדנדות בתפילה

לא פעם רואים אנו בבית הכנסת בחור נחמד מישיבה, המעורר את תשומת לב כל החברים בתנועותיו הפראיות בתפילה. גם אם מציאות זו לא מוכרת, הרי שהתנועה בתפילה היא דבר מעניין. מדוע צריכים אנו להתנדנד בתפילה (והמהדרין גם נוהגים להניע את ידיהם, ראשם, אפם ואזניהם)?

שאלה זו נשאלה כבר לפני מאות שנים, בספרו של ר' יהודה הלוי. וכך שואל מלך כוזר את החבר:

"אשאלך כעת: היודע אתה סיבה לדבר שהיהודים מתנועעים בעת קריאתם בספרים עבריים?"

תשובתו של החבר היא שכיון שבעבר, אנשים רבים היו קוראים מספר אחד - כל אחד היה צריך למצא את הנקודה שממנה יוכל לראות את הכתוב, ועל כן היו עולים ויורדים. ומתוך שהבנים ראו את אבותם עושים כך - ההתנדנדות הפכה לנוהג מקובל בשעת הקריאה, הלימוד והתפילה.

אמנם, נראה כי תשובתו של החבר אינה מספקת, ואין זו הסיבה הראשונית.

בשולחן-ערוך (או"ח צ"ה) פוסק המחבר כיצד צריך לעמוד בשעת התפילה: ברגליים ישרות, בראש מושפל מעט כלפי מטה ובידיים המונחות על הלב. השולחן-ערוך מתאר את העמידה בשעת תפילה בדומה לעמידת המלאכים - כעמידה לפני מלך רם ונישא. על כך העיר המשנה-ברורה:

"ויש להתנועע בשעת תפילה, משום 'כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך'".

המשנה-ברורה ופוסקים נוספים ראו את ההתנדנדות בתפילה כחלק מעבודת התפילה. "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" - האדם עומד מול אלוקיו ברמ"ח אבריו ובשס"ה גידיו.

נראה, שניתן להביא מקורות נוספים לעניין ההתנדנדות בשעת התפילה. בספר "שבחי הבעש"ט" מתוארת תפילתו של הבעל שם-טוב: בתנועות רבות, תוך הכנסת הראש בין הברכיים. ואכן, אנו יודעים ש הכנסת הראש בין הברכיים היא דרך ל'עליית נשמה' - לעליית נשמתו של הבעל שם-טוב לעולם העליון.

הגמרא מזכירה את הכנסת הראש בין הברכיים בשני מקומות. על ר' חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים והיה אומר 'זה חי' ו'זה מת', מספרת הגמרא:

"ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של ריב"ז. אמר לו: חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה".

בדומה לכך מתוארת גם תשובתו של ר' אלעזר בן דורדיא:

"אמר - אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".

בתנ"ך, אנו מוצאים שאליהו הנביא התפלל תוך הנחת ראשו בין ברכיו:

"ויעלה אחאב לאכול ולשתות, ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכיו".

ברור, אם כן, שאליהו התפלל בתנועה חדה ביותר - תוך הנחת הראש בין הברכיים. ייתכן שתנועה זו נועדה לשם ריכוז והתעלות, ואולי אף אנו מנסים לגרד את קצה המדרגה הנשגבה הזו בתנועת ההתנדנדות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)