כל ישראל ערבין זה לזה

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

כל ישראל ערבין זה לזה / הרב אהרן ליכטנשטיין[1]

פרשת נצבים

"הנסתרת לה' א-להינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת (דברים כ"ט, כח)

ואם תאמרו: מה בידינו לעשות - אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד ... והלוא אין אדם יודע טמונותיו של חבירו?! אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהן לה' א-להינו והוא יפרע מאותו יחיד. אבל הנגלת - לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם - ייענשו הרבים.

נקוד על לנו ולבנינו לדרוש: שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן, משקיבלו עליהם את השבועה בהר גריזים ובהר עיבל, ונעשו ערבים זה לזה." (רש"י שם)

קביעתו הברורה של רש"י כאן לגבי הנסתרות, מצויה אמנם בגמרא במחלוקת (סנהדרין ל"עת ב), אך ביחס לנגלות ישנה אחדות דעים, שממעברם של ישראל את הירדן קיימת אחריות כללית. יסודה של אותה אחריות, לדעת רש"י היא מהיותם ערבים זה לזה. הערב בדיני חו"מ הוא זה הנוטל אחריות על החוב ואף כאן הערבות הריהי קבלת אחריות.

אחריות זו משמעות כפולה לה: מחד - אחריות ותיקון של האדם כלפי עצמו, ומאידך - אחריות כלפי הכלל.

האחריות לתיקונו של האדם עצמו תובן מתוך הבנת ההלכה ש"יצא - מוציא". כלומר, על אף שהאדם כבר יצא ידי חובתו במצווה בכל זאת יכול להוציא את מי שעדיין לא קיימה, למרות שלכאורה כבר סיים את זיקתו למצווה. הסבר הדבר הוא, שכל זמן שיש אחרים שעדיין לא קיימו את המצווה, הרי שהוא עצמו לא יצא ידי חובה לגמרי ובמצוותו שלו יש עדיין חיסרון. כיוון שכך לא נותקה זיקתו למצווה שעדיין יש לו בה חוב, ולכן יכול להוציא את מי שלא יצא. הערבות והאחריות כאן היא למעשה כלפי האדם עצמו - מצוותו שלו עדיין חסרה ובאחריותו להשלימה.

מאידך - האחריות הינה כללית ואינה קשורה למצוות או ליחידים, אלא לכלל - באחריות האדם להתריע על עוולות ופגמים בחברה הסובבת אותו, ולהביא לתיקונם.

ידועה היא המחלוקת בהשקפת העולם, בין אלו הסבורים שיש להעמיד את היחיד במרכז ההוויה, כשמטרת החברה היא להגשים את מטרותיו, לבין אלו המצדדים בעמדה שדווקא יש לראות את החברה כעיקר, ואת היחידים כתאים של הגוף הגדול, עליהם מוטלת האחריות לאותה ישות גדולה. היהדות משלבת בין הדרכים - מחד כל יחיד הוא עולם ומלואו, אך מאידך מודגש פעמים רבות שעם ישראל הינו ישות אחת. ברור הוא שקיומה של אותה ישות, אותה קהילה גדולה מתאפשר במלוא מובנה כאשר ישראל מצויים על אדמתם ולא כאשר הם בחוץ לארץ, מפוזרים ומפורדים. זוהי, איפוא, הסיבה לכך שאותה אחריות קולקטיבית על הנגלות מתחילה במעברם של ישראל את הירדן והגעתם לארצם.



[1] סיכום שיחה שנאמרה בסעודה שלישית, ש"ק ניצבים התשנ"ב עפ"י סיכומו של דני אורנבוך.