כיצד מברכים על תרופות?

  • הרב אביעד ברטוב

כיצד מברכים על תרופות?

הגמרא בברכות לו ע"א מכריעה כי אדם השותה שמן זית כדי לרפא את גרונו הכואב - אע"פ שהוא מכוון בשתייתו לרפואה, ובדרך כלל מזון ומשקים הנאכלים לרפואה אינם טעונים ברכה - כיוון שהוא נהנה מן השמן, עליו לברך עליו. הראשונים (תוס' ורא"ש על אתר) למדו מגמרא זו שכל אדם האוכל תרופה - אם יש באכילתו הנאה, עליו לברך עליה; ואם טעמה של התרופה מר, אין מברכים עליה. ואכן, כך פסק להלכה השו"ע (או"ח ר"ד, ח).

ובכן, אם טעמה של התרופה טוב - מה מברכים עליה? הרמ"א (סי' ר"ד) פוסק שברכתה של כל תרופה היא "שהכול נהיה בדברו", שכן האדם אוכל אותה רק כדי להתרפא. לדעתו, גם האדם שעליו מספרת הגמרא - זה השותה שמן זית לרפואה - צריך לברך עליו "שהכול נהיה בדברו", ולא "בורא פרי העץ". לעומת זאת, ה"בית יוסף" מביא ראשונים שסברו שיש לברך על כל רפואה את ברכתה הרגילה, וכך פסק ה"משנה ברורה" להלכה.

כיצד מברכים על תרופות של ימינו? כיום, התרופות מופקות בתהליכים כימיים, ואם הן טעימות - טעם זה הופק מתמציות כימיות והוכנס אליהן בתהליך ייצורן. מסתבר, שהגמרא בברכות שפסקה שיש לברך על שמן זית הנשתה לצורך רפואה, התייחסה למאכלים הנאכלים גם ע"י בריאים, ולא למאכלים שרק אנשים חולים אוכלים אותם. כיום, כמובן, איש לא יאכל תרופה אם הוא אינו חולה, אפילו אם זו תרופה בטעם תות וזהו הטעם האהוב עליו.

בספר "וזאת הברכה" (עמ' 114; עמ' 310) מובאת מחלוקת בנדון זה בין הגרש"ז אוירבך זצ"ל לבין הגרי"ש אלישיב יבל"א. תרופה שיש לה טעם מתוק קל, וכל מטרת הטעם היא להקל על שתייתה - דעת הגרש"ז אוירבך היא שאין לברך עליה, כיוון שהיא אינה נחשבת לאוכל, ואילו דעת הגרי"ש אלישיב היא שיש לברך עליה "שהכול נהיה בדברו".