כיבוס בגד שניתז עליו דם חטאת

  • הרב מתן גלידאי

כיבוס בגד שניתז עליו דם חטאת

בפרשת צו נאמר לגבי קרבן חטאת: "ואשר יִזֶּה מדמה על הבגד, אשר יִזֶּה עליה - תכבס במקום קדוש" (ו', כ). מכאן, שבגד שניתז עליו דם חטאת טעון כיבוס בעזרה. דין זה נוגע רק לדם הראוי להזאה על גבי המזבח, אך לא לדם שכבר הוזה על המזבח וניתז ממנו, או לדם שאינו כשר להזאה (כגון דם שנפל על הרצפה).

האחרונים חקרו האם מצווה זו מתמקדת בבגד או בדם. לפי האפשרות הראשונה, הבגד בלע דם קדוש, ובליעה זו משנה את מעמדו של הבגד ומחייבת לכבס אותו. לפי האפשרות השנייה, מעמדו של הבגד לא השתנה כלל, אלא שהדם נועד להזאה ואינו אמור להגיע למחוזות אחרים, ואם ניתז והגיע אל הבגד - ישנה חובה לבערו מן העולם.

מסברה, יש מקום לומר שאם המצווה נוגעת לבגד - יש לכבס את הבגד כולו, אולם אם המצווה היא רק להעלים את הדם - די בכיבוס מקום הכתם בלבד. ברם, בפסוק נאמר "אשר יזה עליה תכבס במקום קדוש", ומכאן לומדת הגמרא שמספיק לכבס את מקום הכתם. כנראה שגם אם הדם שניתז משנה את מעמדו של הבגד כולו ומטיל עליו חובת כיבוס, ניתן לקיים חובה זו ע"י כיבוס מקום הכתם בלבד.

הגמרא בזבחים צה ע"א נותנת הנחיה מפורטת כיצד יש לכבס את הבגד: יש להעביר על הבגד שבעה סממנים שונים לפי סדר מסויים, כאשר עם כל סממן יש לשפשף את הבגד שלוש פעמים. לדברי הגמרא, לא ייתכן שיישאר זכר לדם לאחר שמכבסים ע"פ ההנחיות הללו. לכאורה, אם המצווה היא להעלים את הדם - לא מובן מדוע יש לכבס דווקא באופן הזה: העיקר הוא שלא יישאר דם, ואם הדם הוסר למשל לאחר שני סממנים, די בכך. דברי הגמרא מובנים יותר אם מדברים על חובת כיבוס שחלה על הבגד: הגמרא מגדירה מה נחשב מעשה מושלם של כיבוס. כנראה שגם אם מטרת המצווה היא להעלים את הדם, התורה מגדירה מעשה מצווה מסויים שמוביל לאותו יעד, ושוב יש לבצע את המעשה במלואו, גם אם היעד הושג לפני כן.

הגמרא בזבחים צב ע"ב מסתפקת במקרה שהדם ניתז על בגד אחד, וממנו ניתז לבגד שני: האם הבגד השני טעון כיבוס. הגמרא מסבירה שיש מקום לפטור את הבגד השני מכיבוס, בטענה שניתז עליו דם שאינו ראוי להזאה, שהרי משעה שהדם ניתז על הבגד הראשון - חלה עליו חובת כיבוס, ודם שטעון כיבוס אינו יכול להיחשב דם הראוי להזאה. ניתן לתלות את הספק בחקירה אודות יסוד חובת הכיבוס: אם החובה ביסודה נוגעת לבגד - אין היא משפיעה על מעמדו של הדם, והוא עדיין נחשב ראוי להזאה; אם החובה היא להשמיד את הדם - ייתכן שדם שנגזר דינו לאבדון אינו ראוי להזאה.