כיבוד אב לעומת כיבוד אם

כיבוד אב מול כיבוד אם

כבוד אב קודם לכבוד אם

הגמרא במסכת קידושין (לא.) דנה במצב שבו אדם נקלע לסתירה בין החובה לכבד את רצון אביו לבין החובה למלא את בקשת אמו. למשל, אם שני ההורים מבקשים מבנם כוס מים, והבן יכול להיענות רק לבקשה אחת, את בקשתו של מי משניהם הוא צריך לקיים?

"שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר: אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים, איזה מהם קודם? אמר ליה: הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך".

הגמרא קובעת שיש להיענות לבקשת האב, משום שגם האם וגם הבן מחויבים לכבד את האב. מאחר שגם על האם מוטלות חובות כלפי האב, במסגרת המשפחה, הבן חייב להעדיף את כבוד אביו על פני כבוד אמו.

קדימות מטעמים מעשיים או דין עקרוני

ניתן להבין את ההלכה הזו משתי נקודות מבט שונות. מצד אחד, ייתכן שמדובר כאן בקביעה מעשית בלבד. אם ישרת הבן את אמו, באופן בלתי נמנע השירות הזה יועבר אל האב; כאשר תקבל האם את המים, היא תהיה מחויבת לתת אותם לבעלה. כדי לחסוך את ההעברה המיותרת הזו, המים מועברים מיד ליעדם הסופי. דרך שנייה לתפוס את הדין הזה תוביל להבנה שהגמרא נותנת כאן עדיפות לאב מסיבות שאינן מעשיות בלבד. מתוך כך שגם האם מחויבת בכבוד האב-הבעל, מתברר שמצוות כיבוד אב היא מצווה 'חשובה' יותר ממצוות כיבוד אם. לכן, כאשר יש עימות בין המצוות, מחויב הבן להעדיף את כבוד אביו.

השלכות מעשיות

ההבדל בין שתי הגישות האלה יבוא לידי ביטוי בנסיבות שבהן האם איננה מחויבת בכבוד האב. התרחיש הפשוט ביותר לכך הוא כאשר שני ההורים גרושים. אולי במצב כזה, שבו האם משוחררת מחובות הנישואין שלה, הבן כבר אינו מחויב להעדיף את האב על פניה? אם דין הגמרא מבוסס על השיקול המעשי לפיו בסופו של דבר גם האם תצטרך להעביר את המים לאב, הרי שבתרחיש המדובר השיקול הזה כבר חסר-תוקף. אך אם הגמרא קבעה באופן גורף שחובת כיבוד אב היא חזקה יותר מחובת כיבוד אם, אולי ההערכה הזו תעמוד בתוקפה גם כאשר האם כבר אינה מחויבת כלפי בעלה לשעבר. את העמדה הזו נקט המאירי (ד"ה כבוד אב ואם שוים), שפסק - על רקע מחלוקת גרסאות בגמרא - שבתרחיש כזה האדם צריך להתאמץ ולקיים את שתי המצוות; אם איננו יכול, עליו להניח את כוס המים מול שני ההורים, מבלי להעדיף אחד משניהם על פני השני:

"כבוד אב אם שוים... כל שאין אמו אשת אביו, כגון שנתגרשה... ישתדל כמה שיוכל לעשות מצותם כאחת, כגון אם ישאלו ממנו דבר אחד ישים לפניהם כאחת, ואם אי אפשר לעשות כאחת יקדים את המזדמן...".

המאירי מצטט גם דעה חלוקה, הסבורה שגם כאשר האם אינה מחויבת בכבוד האב, עדיין הבן מחויב להעדיף את רצונו יותר מאשר את רצון אמו. לפי עמדה זו, הגמרא קובעת עדיפות מהותית של כיבוד האב על פני כיבוד האם.

תרחיש שני שבו יש השפעה לחקירה שלנו, הוא במצב שבו שני ההורים מבקשים מבנם לשרת אותם, אך מדובר בשירות כזה שאותו אין האישה מחויבת לעשות לבעלה. במקרה כזה השיקול המעשי שלפיו ממילא בסופו של דבר השירות יגיע אל האב איננו תופס, ומבחינה זו אין סיבה להקדים את רצון האב. אם ההלכה קובעת שיש להקדים את רצון האב גם במצב כזה, הרי שיש כאן העדפה מהותית של כבוד האב על פני כבוד האם, משום שבאופן כללי האם 'מחויבת' כלפי בעלה. לכן, אפילו כאשר המחויבות הזו אינה מתקיימת ברמה המעשית, רצונו של האב קודם. עניין זה נדון בפתחי תשובה (יורה דעה, סימן ר"מ ס"ק ט), הפוסק שבתרחישים כאלה הבן אינו מחויב להעדיף את אביו:

"ונראה לי לכאורה דאם אמר לו אביו לעשות לו מלאכה שאין האשה מחוייבת לעשות לבעלה... ואמו גם כן אמרה לו לעשות לה מלאכה ההיא - דשניהם שוים... מיהו אין זה ברור".

כשקיימים שיקולים נוספים

שאלה שלישית שאפשר לדון בה היא האם קיימים גורמים שיכולים להפוך את הקערה על פיה ולתת עדיפות לרצון האם. יש להניח, שאם העדפת רצון האב היא מטעמים מעשיים בלבד - לא נקבע כאן שמצוות כיבוד אב גוברת באופן עקרוני בכל שיקול שהוא. לכן, השיקול המעשי שממנו נובעת קדימות האב יכול לאבד מתוקפו אל מול עניינים או ערכים נוגדים. אך אם נבין שלמצוות כיבוד אב יש 'משקל ערכי' גדול יותר מכיבוד אם, אז יש לצפות לכך שההעדפה של כבוד האב תהיה מוחלטת, ובלתי מושפעת משיקולים נוספים.

תרחיש שבו בעיה כזו עולה נידון בדבריו של המהרש"ל (ים של שלמה, קידושין פ"א סי' ס"ב, והרחבה במסכת כתובות פ"ד סי' ל"ו), הפוסק שפדיון שבויים של האם קודם לזה של האב, ובאופן דומה שהלבשת אם חסרת-אמצעים קודמת להלבשת האב הנמצא במצב זהה:

"ומה שאמרנו שכיבוד אב קודם לאם - דווקא לעניין כבוד; אבל לפדות מן התפיסה, ואין סיפק בידו לפדות שניהם - האם קודמת".

בשני המקרים האלה, גורמים ייחודיים מטים את הכף לטובת העזרה לאם לפני העזרה לאב. למשל, מצב שבו אישה נתונה בשבי הוא מסוכן ומדאיג הרבה יותר מהמצב מקביל אצל גבר; ובודאי שההשפלה הכרוכה בקבוץ נדבות של פרטי לבוש לאישה גדולה הרבה יותר מפעולה דומה של גבר.

כבוד אב שהלך לעולמו

תרחיש בעייתי נוסף מתואר בתשובה של הנודע ביהודה (מהדורא תניינא, אבן העזר סימן מ"ה). התשובה דנה בפרשת אירועים שבה אב ציווה את בתו לפני מותו שלא תינשא לאדם מסוים. לאחר מותו החליטה האם שבתה תינשא לאותו אדם. בין העניינים ההלכתיים המרובים הנידונים בתשובה נמצא גם העימות שאנו דנים בו, בין חובת כיבוד אב לחובת כיבוד אם. ר' שמואל, אחד הדיינים בקהילת מנהיים, פסק שהבת מחויבת למלא את רצון אביה שהלך לעולמו. אף על פי ש(לפי הנחתו) בן להורים גרושים רשאי להפעיל שיקול דעת בבואו להכריע בין בקשות שני הוריו, בן שאביו נפטר חייב להמשיך ולהעדיף את רצון אביו. לפי טענת אותו דיין, אישה גרושה אינה צריכה לכבד את בעלה לשעבר, בעוד אישה אלמנה מחויבת להמשיך ולכבד את בעלה. מאחר שהאלמנה מחויבת עדיין בכבוד בעלה המנוח, נשמרת הקדימות של רצון האב על פני רצון האם:

"שהבת היא גדולה וחייבת בכבוד אביה, ואיך תעבור על דבריו, ואף שעל ידי זה יתקיים כיבוד אם ותעשה רצון אמה, הלא אמרו 'אבא אמר השקני מים וכו' שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך'; ואף שאם נתגרשה שניהם שוים, והברירה לשמוע למי שירצה אם לאב או לאם, מכל מקום קשה לדמות בזה מיתה לגירושין... ואף על גב דגרושה אינה חייבת עוד בכבודו, מכל מקום אלמנה מסתברא דמחוייבת עדיין בכבודו".

הנודע ביהודה השיב תשובה כפולה. ראשית, הוא סתר את הנחתו הבסיסית של אותו דיין שאישה אלמנה מחויבת בכבוד בעלה המת:

"ומה שרצה מעלתו לחלק בין גרושה לאלמנה, ושיהיה על האלמנה מוטל כבוד בעלה גם אחר מותו, ושיהיה שייך בזה 'אתה ואמך חייבים בכבוד אביך' - לא ידעתי לזה שום טעם, ומה כבוד תהיה האשה חייבת לנהוג בבעלה אחר מותו, והלא הרשות בידה להנשא לאחר - ואיה כבודו?!".

העובדה שהאישה רשאית להינשא מחדש לבעל אחר, מוכיחה שהיא משוחררת לחלוטין מחובותיה כלפי בעלה הקודם.

לאחר שהדף את הטענה הבסיסית של הדיין, שלפיה הבן יהיה מחויב בכבוד אביו יותר מבכבוד אמו, מעלה הנודע ביהודה טיעון שונה לגמרי:

"וכיון דזה פשיטא לן, דאלמנה אינה חייבת בכבוד בעלה, שוב אני אומר לאידך גיסא לחלק בין אלמנה לגרושה, דבגרושה אם אביו מצוה לו דבר ואמו מצוה לו דבר - הברירה ביד הבן לשמוע למי שירצה... אבל באלמנה, אם אביו צוה לו איזה דבר לעשות אחר מותו, ואמו האלמנה מצוה לו להיפך - יניח כבוד אב ויקיים כבוד האם, דלעולם כבוד חי עדיף מכבוד המת".

לא זו בלבד שהבן אינו צריך להקדים את רצון האב, במקרה כזה הוא אפילו מחויב להקדים את רצון האם; זאת משום שהאם עדיין בחיים, לעומת האב שהלך לעולמו. למרות שבדרך כלל רצון האב קודם, כאשר האם בחיים והאב לא - רצונה של האם קודם.

ככל הנראה, הנודע ביהודה הבין שדין הגמרא נובע מטעמים מעשיים; משום כך, כאשר גורמים אחרים נכנסים לתמונה - הדין משתנה ורצון האם מקבל עדיפות. אם הוא היה מבין שהעדפת רצון האב היא דין מהותי - ייתכן שלא היה מניח לגורמים אחרים לשנות את המצב ולתת קדימות לכיבוד האם.