דילוג לתוכן העיקרי

מגילה | דף כג ע"ב | ברכת חתנים

מוקדש לר' עודד פרידמן לרגל ארוסיו ליעלת חן בהר"ב
30.12.2015
קובץ טקסט

 

פתיחה [1]

בשיעור הקודם, התמקדנו בהלכות שהינן בגדר "דבר שבקדושה", דנו באופי הדין, והבאנו כמה נפקא מינות. בשיעור זה, נתמקד באחת מההלכות האחרות המופיעות במשנה (מגילה כג:) כמצריכות מניין, והיא ברכת החתנים. על פניו, הכוונה בברכת חתנים היא לשבע ברכות שמברכים מתחת לחופה, ולאורך כל שבעת ימי השמחה, ואנו נבחון זאת בשיעור זה.

מניין לברכת חתנים בעשרה?

הגמרא בכתובות (ז:) מביאה שני מקורות מדוע יש צורך במניין לברכת חתנים.

· רב נחמן בשם הונא בר נתן דורש זאת מהפסוק שנאמר במגילת רות, כאשר בועז נשא את רות: "ויקח עשרה אנשים מזקני העיר".

· רבי אבהו לומד דין זה מהפסוק "במקהלות ברכו א-להים ה', ממקור ישראל"[2].

פנים חדשות

בהמשך הגמרא, מובאת ברייתא ביחס לברכת חתנים בשבעת ימי המשתה:

"ת"ר מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה. אמר רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות" (שם).

כלומר, הגמרא אומרת כי כדי לברך את ברכת החתנים בכל שבעת ימי השמחה, לא די בעשרה בלבד ויש צורך בפנים חדשות. סביב חידוש זה של המשנה, עולות כמה הבנות בהגדרת פנים חדשות ומתוך כך צצות ועולות כמה מחלוקות.

השאלה העיקרית שעלתה בראשונים היא מה משנים ה'פנים החדשות', ומדוע יש צורך בהן כדי לברך את ברכת החתנים?

הסבר אחד מופיע בדברי התוספות על אתר:

"אומר ר"י: דפנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה יותר... " (שם ד"ה והוא).

כלומר, התוספות הבינו שהצורך בפנים חדשות הוא כדי להגביר את השמחה, ואנו מברכים על ריבוי השמחה הזה. בהמשך דבריו, התוספות מרחיק לכת עוד יותר, ואומרים כי בשבת אין צורך בפנים חדשות כי בצורה טבעית יש ריבוי שמחה בשבת.

הבנה אחרת עולה מדברי הר"ן:

"...ולדידי הכי פירושא, אי איכא פנים חדשות מברך כולהו - דלדידהו כתחילת נישואין דמי " (ג. בדפי הרי"ף, ד"ה "מברך").

לדעת הר"ן, ברכת חתנים במשך שבעת ימי המשתה מקבילה לברכות שאומרים במהלך החופה. אין אלו ברכות על השמחה כדעת ר"י, אלא ברכות על עצם הנישואין. הברכות מהוות מעיין 'הפגנה' על הקמת התא המשפחתי החדש, כלפי הנוכחים. הפגנה זו רלונטית רק אם באו פנים חדשות אשר רואים את הזוג כנשואים בפעם הראשונה, ולכן הדרישה לפנים חדשות.

סברא זו תובן טוב יותר, אם נבין כך גם את מעשה החופה עצמו. מחלוקות רבות קיימות סביב השאלה: מהו בדיוק מעשה החופה, ואיך משתלבות ברכות החתנים במעמד זה[3]?

רש"י (כתובות ז: ד"ה 'ואסר לנו את הארוסות') רואה את הברכות כחלק אינטגרלי ממעשה הנישואין. לדעתו, ללא הברכות אין מעשה הנישואין מושלם. ואולם, אם נראה את החופה כהליך קנייני, נתקשה מאוד להבין את דברי רש"י - איזו חלות קניינית יוצרות הברכות? לא שמענו מעודנו על מעשה קניין כזה.

נראה שעל-פי רש"י, יש להבין את החופה לא כמעשה קנייני גרידא, כי אם כמעשה טקסי, המצהיר על בני הזוג כנשואים. פרסום הקשר בין הארוס וארוסתו מגדיר אותם כבעל ואישה[4].

יתכן שניתן לתלות שני הבנות אלו, בשני המקורות לעשרה בברכת חתנים:

אם אנו לומדים מהפסוק "במקהלות ברכו א-להים ה' ממקור ישראל", נראה להבין שהצורך בעשרה, ובייחוד הצורך בפנים חדשות, הוא ריבוי השמחה (שהרי הפסוק מדבר על חגיגיות כלשהי). מכאן נובע הצורך בעשרה, ומתוכם אנשים שמרבים את השמחה כדי לברך.

ואולם, אם המקור הוא ממעשהו של בועז, אזי ניטה להבין שהצורך בעשרה, ובייחוד הפנים חדשות, הוא פרסום הנשואים[5]. יש צורך בציבור שכלפיו מפרסמים את הנישואים, ובכך מצהירים שמעשה החתונה אינו רק עניין פרטי של הזוג הטרי, אלא משמעותי גם לכל עם ישראל.

לסיכום, ראינו יש שתי הבנות באופי ברכת חתנים:

1. מדובר בברכת השבח על השמחה הרבה שיש בסעודת המצווה. לצורך כך יש צורך בעשרה אנשים היושבים ביחד, כאשר אחד מהם הוא אדם המביא לריבוי שמחה בנוכחותו שם. כפי שראינו, את ההבנה הזו אפשר לדייק מהפסוק "במקהלות...".

2. מדובר בברכות שנועדו לפרסם את הנישואים, ולהופכם למשמעותי לכלל הציבור. הצורך בעשרה נובע מכך שזו היחידה הקטנה ביותר של עם ישראל, ומכאן גם הצורך באדם שלא היה בחופה. כפי שראינו, יתכן כי את ההבנה הזו ניתן לדייק ממעשהו של בועז.

חתן מן המניין

כעת נחזור לדברי הגמרא אצלנו במסכת מגילה. הגמרא כאן, מחלקת בין הדרישה לעשרה בברכת חתנים, לברכת אבלים:

"ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין. ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין" (כג:).

אם-כן, הגמרא מחלקת בין הדינים. בעוד שבברכת חתנים החתן יכול להחשב כחלק מהעשרה כדי לחייב שבע ברכות, אצל ברכת האבל, האבלים אינם נחשבים חלק מהעשרה[6]. כיצד יש להבין את הדין הזה?

ספר ה'הפלאה' כותב בפירושו על כתובות, כי הדין שחתנים מן המניין, מסתדר רק אם נלמד מהמקור של ב"מקהלות". לעומת זאת, אם אנו לומדים את הצורך בעשרה מהפסוק לגבי בועז - אזי החתן לא יכול להיות אחד מהעשרה, בדיוק כפי שבועז לא היה אחד מהעשרה[7].

ונראה, כי על פי הדברים שהסברנו לעיל, דברי ההפלאה ברורים ביותר. הסברנו כי מהפסוק במגילת רות, אנו לומדים שברכת חתנים נועדה לפרסם את הנשואים ולכן מובן מדוע החתן לא יהיה אחד מהעשרה. לעומת זאת, מהפסוק "במקהלות" אמרנו כי ניתן ללמוד שמטרת ברכת החתנים היא להודות ולשבח את הקב"ה על השמחה והטוב שהוא העניק לחתן ולכלה - ולכן פשוט שבעל השמחה עצמו יהיה אחד מן המניין[8].

הרבה פנים...

הד נוסף לשתי הבנות אלו, מתעורר ביחס לשאלה כמה אנשים צריך בשביל פנים חדשות.

בשו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם (סימן ק"י ועיין עוד סימן פ"ו) הועלתה השאלה כמה אנשים צריכים בשביל פנים חדשות. הוא מצטט את דברי הערוך (ערך 'פן') הסובר כי מספיק אדם אחד. לעומת זאת, בשם אביו הרמב"ם הוא מביא כי יש צורך בשני אנשים חדשים (מיעוט פנים שנים)[9].

נראה כי גם את המחלוקת הזו, אפשר להסביר לאור ההבנות שהועלו לעיל. אם אנחנו מבינים שברכת חתנים והצורך בעשרה, הוא בגלל שאנחנו צריכים לפרסם ולהצהיר לפני ציבור על בניית הבית בישראל אזי נראה להבין שיש צורך בשני אנשים. זאת משום ששני אנשים נדרשים לעדות, ובמיוחד לעדות לקיום הדבר (עדים שהסיבה העיקרית שלהם אינה בשביל לברר עניין, אלא לגרום למעמד מסוים, כמו הצורך בעדים בשעת הקידושין). לעומת זאת אם אנחנו מבינים שהצורך בעשרה (ובמיוחד הצורך בפנים חדשות) הוא כדי ליצור שמחה יתירה, אזי המספר אינו חשוב, ומספיק שיבוא אדם אחד הגורם לשמחה יתירה כדי לברך.

ברכת "אשר ברא"

עד כה דיברנו על כל שבעת הברכות כחטיבה אחת. ואולם, יתכן כי ניתן לחלק בין הברכות, על פי המטרה שלשמה הם נאמרות.

הגמרא (כתובות ח.) מביאה את מעשה רב אשי שבירך ביום הראשון את כל הברכות, ובשאר הימים - אם לא הגיעו פנים חדשות - בירך רק את ברכת 'שהשמחה במעונו' ו'אשר ברא'. לגבי ברכת 'אשר ברא', יש לדון האם היא חלק אינטגרלי מברכות חתנים ובכל זאת ניתן לברכה גם אם לא הגיעו פנים חדשות, או שמא אין ברכה זו נחשבת כחלק מברכות חתנים וזו הסיבה שאפשר לברכה[10].

ההשלכה המעשית של ספק זה, היא האם צריך לברך ברכה זו בנוכחות עשרה כמו בכל ברכות חתנים, או שמא ניתן לאומרה גם ללא מניין. ספק זה מועלה בדברי הר"ן (ב: בדפי הרי"ף ד"ה 'מכי רמו שערי באסינתא'). הר"ן מסיק מדברי הרמב"ן שלדעתו יש צורך במניין בשעת ברכת 'אשר ברא'. הרמב"ן הבין שגם ברכה זו, אף שאינה זוקקת פנים חדשות, נחשבת לחלק מברכות חתנים אשר בסיס אחד לכולן - שמחה, ולכן אם אין עשרה לא מברכים ברכת אשר ברא[11].

הר"ן עצמו חולק על דברי הרמב"ן, וקובע שאין צורך בעשרה לצורך ברכת 'אשר ברא'. הר"ן הבין שאת ברכת 'אשר ברא' לבדה מברכים על השמחה, כדברי רב אשי, אך את שאר ברכות החתנים מברכים על הפגנת הנישואין. אם כן, יוצא שאין בסיס משותף לברכות, ולא ניתן לראות את ברכת 'אשר ברא' לבדה כחלק מברכות חתנים. יש לברך 'אשר ברא' על השמחה הקיימת, אך אין צורך בעשרה כמו בברכות חתנים. אנחנו רואים לפי הר"ן שהוא מחבר בין הצורך בעדה לבין הצורך בפנים חדשות, והסיבה לכך היא כי גם הצורך בעשרה וגם הצורך בבפנים חדשות, נובעים מהחיוב לפרסם את הנישואים.

סיכום

הבאנו שני מקורות לדין ברכת חתנים בעשרה:

"ויקח עשרה אנשים מזקני העיר".

"במקהלות ברכו א-להים ה' ממקור ישראל".

רצינו לתלות כל אחד מהמקורות האלה באחד מההבנות של דין "פנים חדשות" (פה הנחנו שיש קשר בין הצורך בעשרה לבין הצורך בפנים חדשות).

· פנים חדשות מגבירות את השמחה ועל השמחה הזאת אנחנו מברכים - את ההבנה הזו רצינו לתלות בפסוק "במקהלות".

· פנים חדשות הינם אנשים שלא היו בחופה והברכות נועדו לפרסם את הנישואים (מתוך ההבנה שהנישואים הם לא מעשה פרטי של הזוג אלא מעשה הקשור לכל עם ישראל). את ההבנה הזו רצינו לתלות במקור מבועז.

לאחר מכן הבאנו כמה מחלוקות ודיונים בהם באים לידי ביטוי שתי הבנות אלו. דנו בהלכה האם חתן עולה למניין, והשלכות להלכה זו לאור כל אחד מהמקורות. בנוסף, דנו גם בכמות האנשים שצריך לפנים חדשות, וביחס בין כל הברכות.


 

[1] השיעור מוקדש לר' עודד פרידמן לרגל ארוסיו ליעלת חן בהר"ב. חן חן לעודד אשר העמיד אותי על דעתי גם בהליכות העולם הזה ועזר לי לגלות אורה בגלות החשוכה; הנהיג אותי במסעותי בעולם הזה ועזר לי להתקין את הפרוזדור כדי שאזכה לטרקלין. יהי רצון שתזכו לבית משופע בקדושה וברכות שמים, ובמלוא חופניים של ברכה והצלחה ברוחניות ובגשמיות מעתה ועד עולם. המעוניין להרחיב בנושא שיעור זה, מוזמן לעיין בשיעורו הנפלא של עודד שפורסם בדף קשר 792.

[2] במסכת כלה מובא המקור לברכת חתנים מהפסוק שנאמר על רבקה: "ויברכו את רבקה". מקור אחר לגמרי מובא בשטמ"ק על אתר הטוען שהלימוד הוא מהפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ולפי זה יש לברכת חתנים מעמד של "דבר שבקדושה".

[3] הכוונה לברכות חתנים הנאמרות בפעם הראשונה בעת החופה.

[4] דוגמה נוספת לעובדה שקשרים אישיים אינם מעשה פרטי בלבד בין האיש ואשתו, ניתן למצוא בדין 'עדות לקיום הדבר'. בדברים שיש בהם משום דבר שבערווה אנו מצריכים נוכחות עדים גם אם אין צורך בבירור עובדתי - העדים משמשים כמקיימי הדבר בעצם נוכחותם. אחת הסברות לצורך בעדים אלו היא, שתהליכים המשנים סטטוס אישי הם מעשים המשפיעים על כלל האוכלוסייה ועל כן יש צורך בפרהסיה ופרסום למעשה. אין אלו מעשים פרטיים בין האדם לעצמו, אלא מעשים הנוגעים לכלל הציבור. כך גם בנישואין, כל הציבור מושפע מנישואין אלו ולכן יש ערך להפגנת נישואין כלפי כל אחד מהציבור. לאור זאת, ניתן לראות 'הפגנה' זו כהשלמת מכלול הנישואין, ועל כך מברכים שוב ברכת חתנים.

[5] הגמרא בכתובות (שם) דנה בשאלה מה כל אמורא לומד מהפסוק של האמורא השני. בסוף הדיון רבי אבהו (שלמד את המקור מ"במקהלות") מבין כי הצורך בעשרה במקרה של בועז, הוא לפרסם את פסק ההלכה - "מואבי ולא מואבית". יתכן וגם רב נחמן הבין כך את הצורך בעשרה, וזה יסתדר ככפתור ופרח עם המהלך שאנו רוצים להציע.

[6] לא נרחיב כאן בדין ברכה אבלים, ורק נציין כי הברכה היא - ברוך אתה ה' מנחם אבלים.

[7] על פי הסבר זה, ה'הפלאה' נזקק לפרש את הברייתא בצורה קצת שונה. לדעתו, הברייתא התכוונה לומר שחתן אחר יכול להיות אחד מהעשרה בברכתו של חתן אחר, לעומת זאת, אבל אחר - לא יכול להיות אחד מהעשרה בברכת אבלים.

[8] הסתפקות מאוד דומה אפשר לראות בשאלותות שאילתא ט"ז.

[9] בשטמ"ק (כתובות ז':) מובאת גם דעה שצריך שני אנשים אך היא נדחית שם.

[10] ברכת 'שהשמחה במעונו' ודאי אינה חלק מברכות חתנים - היא נאמרת בזימון לפני ברכת המזון, וניתן לברכה במשך שלושים יום מיום החופה.

[11] אבל אם יש עשרה אבל אין פנים חדשות כן מברכים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)