דילוג לתוכן העיקרי

מעילה | דף כ | יש שליח לדבר עבירה

 

במסכת קידושין (דף מב עמוד ב) אנו למדים שאם אדם שלח שליח לבצע עבירה, אין המשלח נושא באחריות המעשה והשליח מתחייב בעונש. הסיבה לכך היא שבדיני התורה אין שליח לדבר עבירה. כלומר, משום שהיה על השליח לשמוע לדברי הקב"ה ולא לדברי המשלח (כדברי הגמרא בקידושין - "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים?") השליח בעצם עשה את העבירה על דעת עצמו, ולכן המעשה לא מיוחס כלל למשלח. הסבר אחר שמובא בראשונים הוא שהמשלח לא באמת חשב שיבוא השליח ויעשה דבר כנגד ציווי התורה ולכן נעשה המשלח כמי שלא שלח את השליח.

לדין זה יש שלושה יוצאי דופן והם: שליחות יד, טביחה ומכירה ומעילה; המשנה בסוגייתנו עוסקת במקרה של מעילה:

"השליח שעשה שליחותו - בעל הבית מעל, לא עשה שליחותו - השליח מעל"


המקור לדין זה שהמשלח הוא המועל נלמד בדרשת הפסוקים בברייתא לעיל (דף יח עמוד ב), שם אנו למדים בגזירה שווה שכשם שבתרומה שלוחו של אדם כמותו, כך הדין גם במעילה ששלוחו של אדם כמותו. בעלי התוספות (ד"ה אכילתו ואכילת חברו) כותבים שדין מעילה בשליחות קיים רק במקרה שבו המעילה היא בהוצאה, זאת משום שלא סביר לומר שהאחד נהנה והשני מתחייב, וכדברי הגמרא (קידושין דף מג עמוד א):

"שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב".


יחד עם זאת, בעלי התוספות בקידושין (שם ד"ה שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב) העלו ספק האם יתכן לומר שגם במעילה של הנאה תהיה שליחות לדבר עבירה.

ניתן להסביר את האפשרות המועלית בתוספות בקידושין בכך שהכלל "שלא מצינו ... זה נהנה וזה מתחייב" נוגע רק לאיסורי הנאה בהם עיקר השליחות היא ההנאה. במעילה עיקר השליחות היא הוצאת ההקדש לחולין וממילא תהיה שליחות גם במקרה שיש הנאה מהמעילה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)