יראה על בסיס אהבה

בשיעור הקודם דנו בצדדיה השונים של היראה. היום, נעסוק בסכנה העלולה להיווצר מעבודת היראה בלא האהבה.

בשיעור הקודם ראינו, שהיראה ביסודה היא יחס רציני לעבודת ד'. אבל, ככל שהאדם הוא באמת בעל יראת שמים, דהיינו אדם שמתייחס ברצינות לעבודת ד' שלו, קיים חשש מסוים שהדבר 'ישבור אותו', ובשני מובנים. מחד, קיימת האפשרות שהיחס הרציני עלול לגרום לאדם לתחושת מיאוס וממילא להתרחקות. מאידך, ישנה סכנה שאדם אמנם לא 'יפרוש', אך הוא עלול להפוך לאדם שבור שכורע תחת נטל וכובד היראה, אדם חסר כוחות חיים.

לאור זאת, מובנת החשיבות הרבה לכך שהיראה לא תעמוד בפני עצמה, אלא על בסיס איתן של קשר הבא מתוך אהבה ורצון. אז, תבוא היראה ותשמר את המחויבות והרצינות שבקשר. אם לא כן, היראה יכולה להפוך ליראה עקורה בלא תוכן, יראה שאט אט תגרום לעצירת החיים ושיתוקם.

על מנת להבהיר את הדברים נשתמש במשל משעשע. נדמיין לעצמינו קבוצה של תלמידים הסובבים את רבם ומדברים עמו. אם נביט בתלמידים בוודאי נראה שהם מדברים בכבוד אל רבם, בנימה של זהירות וכבוד. שפת הגוף שלהם, מן הסתם, תתאפיין בתנועות זהירות ומסויגות. ברור לכולנו שהסיבה להתנהגות זו היא האהבה שהם רוחשים לרבם והכבוד שיש להם כלפיו. כעת, נראה את המחזה של התלמידים לאדם מהרחוב, שלא מכיר את ההוויה של רב ותלמיד, ונבקש ממנו לנחש מי עומד במרכז קבוצת התלמידים. סביר להניח שאותו האדם יתאר דמות חזקה ותקיפה ממנה התלמידים פוחדים.

משל זה ממחיש עד כמה חשוב להסמיך את היראה לאהבה. שכן, יראה בלא אהבה מאבדת את מקורה, והופכת ליראה עקורה שהיא מקור לדמיונות כוזבים.

בדרך כלל נוהגים מורים ומחנכים להזהיר אותנו מאהבה בלא יראה. ואכן, אהבה בלא יראה היא, במובן מסוים, אינה אהבה. אדם שאינו מתייחס ברצינות לאהוביו, שאינו דואג להם ונזהר בכבודם ושלא נשמר מפגיעה בהם, אהבתו פגומה.

למרות כל הדברים הללו, לעיתים קרובות מידי שוכחים להזהיר אותנו מיראה בלא אהבה, ממחויבות בלא תוכן, שעלולה, כאמור, להוביל אותנו למחוזות מסוכנים. סופם של אותם מחוזות הם פריקת עול, ממנה מפחדים אותם המזהירים מאהבה בלא יראה.

לסיום, נציין כי הזוהר מדמה את היראה והאהבה לשתי כנפיים, שכל אחת מהן נצרכת כדי לעוף. מעניין לציין שהזוהר משתמש באותו דמוי גם לגבי המצוות והן לגבי התורה (תקוני זוהר תקונא עשיראה, דף כה ע"ב):

וְאוֹרַיְיתָא בְלָא דְחִילוּ וּרְחִימוּ לָא פָרְחַת לְעִילָא

וּמִצְוָה בְּלָא דְחִילוּ וּרְחִימוּ לָא יְכִילַת לְסַלְקָא

הרחבה: בסוגיה זו של יראה עקורה ודמיונות כוזבים עסק בהרחבה הרב קוק, ראו לדוגמה במאמרו 'יסורים ממרקים' שבספר אורות.