דילוג לתוכן העיקרי

יסוד הכל הוא הוויות דאביי ורבא

 
לשים את הלימוד העיוני במרכז: 6 שנים לפטירת הרב יהודה עמיטל ז"ל [כתבה זו הופיעה לראשונה באתר סרוגים, נעם צוקר 02.08.16 12:06  כ"ז בתמוז תשעו]

לשיטתו של הרב עמיטל, עולמה הרוחני של קהילה דתית צריך שיסתובב סביב תלמוד תורה עיוני. לפי גישה זו, ציבור דתי, קהילה דתית, שהמוקד הרוחני שלה לא נע סביב לימוד התורה – וליתר דיוק – סביב לימוד תורה שבעל פה בעיון, אף אם עוסקת באינטנסיביות בנושאים דתים-תורניים כדוגמת תנ"ך, מחשבה וכדומה, תמצא את עצמה במוקדם ובמאוחר במשבר דתי.
 
בעולם התורה הציוני דתי נתפס הרב יהודה עמיטל בצדק רב, כראש ישיבה אשר חינך דורות של תלמידים כי לצד עיסוקם בתורה, עליהם לכרות אוזן לצרכים שונים של המדינה והחברה הבוקעים והעולים מחוץ לכתלי בית המדרש. זאת ועוד, הרב עמיטל הדגיש לא פעם כי קיים פגם בלימוד התורה, אם הוא מנותק מן ההתרחשויות שמסביב לו.

במקביל לכך, וכנראה כפועל יוצא מתפיסתו זו, אף עיסוקו של הרב עמיטל עצמו לא הצטמצם לתוך ד' אמות של הלכה אלא קולו נשמע, בין כתלי ישיבת הר עציון שבראשנה עמד, ופעמים רבות גם בציבוריות הישראלית בנושאים שונים שעמדו על סדר היום. דעות מקוריות – לעיתים אמיצות – נשמעו ממנו בנושאים שונים כגון, ארץ ישראל, משמעותה הדתית של מדינת ישראל, השואה, חינוך, סוגיות דת ומדינה, החוויה הדתית ועוד. הרב עמיטל אף לא נמנע מעיסוק ב"שפיר ובשליא" של החיים הציבוריים כאשר הקים את תנועת מימד ואף כיהן כשר בממשלה לאחר רצח רבין.

יחד עם זאת הדגיש הרב עמיטל את מרכזיותו של תלמוד תורה בעולמו של כל יהודי ויהודי ובפרט את חשיבות לימוד התורה שבעל פה דווקא – תלמוד, ראשונים ואחרונים.
 
יסוד הכל הוא הוויות דאביי ורבא
במאמרו "פתחיו של אלול" שפורסם בעלון הישיבה "עלון שבות בוגרים" (כרך ד', תשנ"ה) כתב הרב, לאחר שציין את החשיבות הרבה של מעורבות הציבור הדתי לאומי בחברה הכללית:
 
"וזאת למודעי: לא ניתן להיות מעורב בחברה חילונית ללא בסיס תורני איתן. על כן, בלי תורה לא ייוותר בידנו דבר. יסוד התורה הוא התורה שעל פה. יסוד הכל הוא הוויות דאביי ורבא. לאחריהן יש מקום לתנ"ך, למחשבה, אך היסוד הוא תורה על פה.

היסוד הוא תורה שבעל פה. יש בה סוד מיוחד, קסם. על ידי לימוד תורה שבעל פה אדם מתקשר לקב"ה… אף אחד אינו מבין סוד זה. אבל כל מי שמנסה דרך אחרת, לבסס את עיקר הלימוד על מחשבה, על תנ"ך, על נושאים אחרים – סופו כישלון. הבסיס לכל – לאמונה, לתורה, ליראת שמים, לחיבוב מצוה – היא התושבע"פ. אחר כך יש צורך להוסיף אגדה ומוסר, תנ"ך ומחשבה."

במאמר "לימוד תורה בעיון" שהתפרסם בספר "והארץ נתן לבני אדם", אף הזהיר הרב עמיטל כי העמדת עיקר הלימוד על תחומים אחרים שאינם "הוויות אביי ורבא" סופה כישלון:
 
"חברה שלא היה בה לימוד תורה, עיסוק בהוויות אביי ורבא, לא החזיקה מעמד. צאו וראו את כל הניסונות שנעשו בתחום זה עד לימינו, לכו ובדקו בכל בתי המדרשות, ותגלו שיכולת עמידה יש רק למקום שבו למדו ומלמדים גמרא. מסגרות של שיעורי גמרא מחזיקים מעמד עשרים ושלושים שנה, ואילו שיעורים אחרים, בדרך כלל, נמשכים שנה או שנתיים, ותו לא" ("לימוד תורה בעיון" בתוך "והארץ נתן לבני אדם")
הרב גם הדריך את תלמידיו בהתאם (מופיע במאמר הנ"ל):
 
יש חשיבות גדולה שאדם ימשיך בלימוד עיוני במשך חייו, גם לאחר שהוא עוזב את לימודו הקבוע בבית המדרש. לא רק משום שזוהי המדרגה הגבוהה בלימוד תורה, אלא מפני שדווקא בדרך זו באה לידי ביטוי עבודת ה' במלוא עוצמתה."

דגש על העיון והעמקה
הרי שלדעתו של הרב עמיטל, יסוד הכל הוא "הוויות אביי ורבא" ורק לאחר מכן יש מקום לעיסוק בנושאים חשובים אחרים כגון תנ"ך ומחשבה. על פניו, זו חשיבה "שמרנית" משהו, והיא נשמעת מפיו של רב שדווקא לא קפא על שמריו במחשבותיו ובהגותו. אפשר להעריך שיסודה של השקפה זו נעוצה בכך שהרב נחשף ללימוד הישיבתי הקלאסי עוד בשנות בחרותו בהונגריה ולאחר מכן בארץ ישראל, לימוד אשר כמובן שם דגש מיוחד על העיון וההעמקה.

דברי הרב עמיטל חשובים לא רק לכשעצמם, אלא גם בהקשר שבו נאמרו או נכתבו – בפני תלמידי ישיבת הר עציון ובוגריה. ישיבת הר עציון נודעת גם בעיסוק הרחב בתנ"ך שקיים בין כתליה, בפתיחות מחשבתית, במעורבות חברתית ובעיסוק בסוגיות שונות – דתיות, חברתיות ולאומיות, העולות על הפרק חדשות לבקרים. לא יהיה זה מופרך להעריך כי בנקל יכלה הישיבה להפוך לישיבה שרוב העיסוק בה, הן ברובד האיכותי והן ברובד הכמותי, יטה לטובת נושאי תנ"ך ומחשבה ונושאים נוספים. את העובדה כי למרות זאת, ישיבת הר עציון שמרה לאורך השנים על לימוד הגמרא בעיון כמאפיין דומיננטי, ולא זו בלבד אלא שהיא מוכרת כספינת הדגל בתחום זה, יש לזקוף לזכותו של הרב עמיטל, וכמובן גם לזכות עמיתו הרב אהרן ליכטנשטיין, אשר השכילו לקבוע סדרי עדיפויות ולהעמיד בראש סדר יומה של הישיבה את הלימוד בעיון, גם כאשר רוחות אחרות החלו לנשוב בעולם הישיבות.

מסריו של הרב עמיטל כוונו בראש ובראשונה אל תלמיד הישיבה, בוגר הישיבה וכו' ומבקשת לכוון את אורחות חייו בהתאם. עם זאת, לדעתי, במסריו של הרב עמיטל, בדבר מרכזיותו של לימוד תורה יש גם אמירה, הממוענת לא רק אל היחיד, אלא גם לקהילה ולציבור הדתי בכללותו, והיא מקבלת משנה תוקף בתקופתנו דווקא, תקופה בה העולם הדתי הציבורי רועש וגועש.
 
לשיטתו של הרב עמיטל, עולמה הרוחני של קהילה דתית צריך שיסתובב סביב תלמוד תורה עיוני. לפי גישה זו, ציבור דתי, קהילה דתית, שהמוקד הרוחני שלה לא נע סביב לימוד התורה – וליתר דיוק – סביב לימוד תורה שבעל פה בעיון, אף אם עוסקת באינטנסיביות בנושאים דתים-תורניים כדוגמת תנ"ך, מחשבה וכדומה, תמצא את עצמה במוקדם ובמאוחר במשבר דתי.

נדמה לי שדווקא לעידן שבו ישנה פריחה לבתי מדרש "מתחדשים" דווקא, כמו גם לעיסוק בנושאים פילוסופיים ומחשבתיים (צאו וראו כיצד במקומות רבים תיקון ליל שבועות הופך במחוזותינו להיות "רב שיח" בנושאים תיאולוגיים ופילוסופיים) כוונו דבריו של הרב עמיטל. גישתו של הרב עמיטל, עם כל הפתיחות ולגיטימיות שהיא העניקה לעיסוקים אחרים, מחייבת תשומת לב מצד הציבור והקהילה הדתית:  מה צריך לעמוד במוקד החיים הדתיים-רוחניים ומה בשוליים.

==
עו"ד נעם צוקר הוא בוגר ישיבת הר עציון, מחזור לג.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)