דילוג לתוכן העיקרי

כריתות | דף כז | ייעודו של קורבן החטאת

הרב אביהוד שורץ
11.08.2014

שנינו במשנה (דף כז עמוד ב):

 

"לא יביאנו מחטא על חטא אפילו על חלב שאכל אמש לא יביאנה על חלב שאכל היום".

 

כאשר עובר אדם עבירה חמורה נפשו מוכתמת ועליו להביא קורבן שיטהר ויזכך אותו מן החטא. לכאורה, קורבן החטאת באשר הוא אמור היה להועיל לו, שכן הוא מניב טהרה וכפרה. החידוש שבמשנה הוא, שלא ניתן להתייחס לקורבן החטאת באופן כוללני. לקורבן החטאת מוכרחת להיות כתובת מדויקת, ועליו להתייחס לחטא ספציפי.

 

המשנה מתייחסת לשני תרחישים: בתחילה, קובעת המשנה כי אין להביא חטאת מעבירה אחת על עבירה אחרת, ומסבירה הגמרא כגון שאכל דם והפריש חטאת על כך - לא יביא קורבן זה על אכילת חלב. לאחר מכן מוסיפה המשנה, שאפילו אם מדובר על אותו שם עבירה - אכילת חלב - יש לקבוע את השגגה שעליה מביאים את החטאת, וקורבן המיועד לכפר על אכילת חלב אחת אינו מכפר על אכילת חלב אחרת.

 

הרמב"ם (הלכות שגגות ג, ג; וראה במהר"י קורקוס ובכסף משנה שם) הבין, שהתרחיש השני שבמשנה מעכב רק לכתחילה, אך לא בדיעבד. לאמור - המפריש קורבן חטאת על אכילת דם והביאו על אכילת חלב, פסל את הזבח, ועליו להביא זבח חדש. עם זאת, המפריש קורבן חטאת עבור אכילת חלב אחת, לכתחילה לא יביאנו על אכילת חלב אחרת, אך אם הביא, כשר בדיעבד.

 

ובכן, לדעת הרמב"ם הגדרת הייעוד המדויק של קורבן החטאת נוגעת דווקא לשם העבירה. המסכת עוסקת בשלושים ושש כריתות, וכל אחת מהן נושאת אופי ייחודי. משום כך, לדעתו, אין להעתיק קורבן המיועד לעבירה אחת לעבירה אחרת. עם זאת, כאשר שתי העבירות הן במסגרת אחת, המרת הקורבן ממעשה עבירה אחד למעשה עבירה אחר אסורה רק לכתחילה, ומדרבנן בלבד.

 

המפרשים העירו, כי פשטות המשנה איננה כרמב"ם. המשנה מתייחסת לכל התרחישים בחדא מחתא, ומשתמע שאף בתרחיש האחרון - חלב דהיום וחלב דאתמול - אין להביא קורבן מעבירה זו על עבירה אחרת. ואמנם, הרש"ש (בבא קמא, דף סו עמוד ב) מעיר, שהתוספות אינם מקבלים את הבנת הרמב"ם, ולדעתם אף הפרשת קורבן מחלב דהיום על חלב דאתמול כלולה בילפותא הנזכרת במשנה, ופוסלת את הזבח מדאורייתא.

 

הסברה בכך היא, שלא רק שם העבירה קובע, אלא גם המעשה הספציפי. כאשר עובר אדם עבירה שעונשה כרת, הוא מזעזע את אמות הסיפים - בנפשו, ובכל העולמות כולם. התורה דורשת ממנו להקריב חטאת ולכפר על אותו מעשה חמור. חטאת זו מכפרת, ככל הנראה, על תחושותיו, על הרגשותיו ועל כוונותיו בשעה שביצע את העבירה. אם יאכל חלב בשנית, הרי זו עבירה חדשה. אמנם, מדובר על אותו איסור, ואולם כעת, כאשר שנה בחטא, התחושות והכוונות עשויות להיות שונות לחלוטין. מכאן, שמדובר על שתי שגגות שונות, ולא ניתן להחליף בין הקורבנות המיועדים לכל אחת מהן.

 

למדנו, אם כן, כי לדעת הרמב"ם שם העבירה הוא העיקר, ואף שהאוכל פעמיים חלב בשני העלמות חייב שתי חטאות, במהותן מהוות שתי החטאות עניין אחד, וניתן להחליף ביניהן. אך על פי פשטות המשנה, ולדעת הראשונים החולקים על הרמב"ם, לא שם העבירה קובע, אלא המעשה הספציפי. מעשה שכזה, המלווה בתחושות ובהרגשות המובילות אל העבירה, דורש כפרה מצד עצמו, ולא הרי מעשה שהתבצע היום מעשה שהתבצע אתמול.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)