דילוג לתוכן העיקרי

יומא | דף יא ע"א | מרחב החייב במזוזה

קובץ טקסט

מרחב החייב במזוזה / אביעד ברטוב

פתיחה

כידוע, לא כל מקום מחויב בקביעת מזוזה. בבואנו לדון בשאלה אילו מרחבים חייבים במזוזה, אנו יכולים להצביע על מספר קריטריונים מרכזיים העולים מתוך הסוגיות:

* מקום המשמש למגורים.

* המקום אינו משמש לתשמיש שאינו מכובד - כגון לרחיצה, התפנות וכו'.

* המקום אינו מקום טינופת - חדר זבל, שרותים וכד'.

* המקום אינו מקום קדושה - כדוגמת בית כנסת.

שני מרחבים להם יש מעמד מיוחד, הם בית העצים ובית השער, אשר למרות שאינם משמשים למגורים, קיימות שיטות הסוברות שהם חייבים במזוזה.

בשיעור זה, נבחן את דינם של המקומות הללו, וכן ננסה לבחון את מעמדם ההלכתי של מספר מרחבים מודרניים ובניהם מעלית , חדר הסקה ועוד.

בית העצים

הגמרא במסכת יומא (יא.) מפרטת אילו בתים פטורים מן המזוזה, ובין השאר מציינת בכלל זה את בית התבן. בגמרא על אתר, נחלקו ר' כהנא ורב יהודה בטעם הפטור של בית התבן, בית הבקר ובית העצים (סוגים שונים של מחסנים) מן המזוזה:

רבי יהודה, ממעט מחיוב במזוזה מחסן וכל חלל סגור ואטום, שאינם משמשים למגורים אלא לאחסון. ר' כהנא החולק סובר שלמרות שמחסן אינו משמש למגורים, הוא חייב במזוזה, אלא א"כ הוא משמש לרחצה ולהתפנות.

להלכה, נחלקו הראשונים האם מקום שאינו מיועד לדירה חייב במזוזה. שיטת הרמב"ם היא (הל' תפילין ומזוזה פ"ו הל' ז) שהבתים הנ"ל חייבים במזוזה, ואילו לשיטת הרא"ש והרי"ף בסוף הלכות מזוזה פתחים אלו אינם חייבים במזוזה. השו"ע מכריע כשיטת הרמב"ם:

"בית התבן, בית העצים ובית הבקר חייבים. ואם הנשים רוחצות בהם, כיון שעומדות שם ערומות, אין כבוד שמים להיות שם מזוזה" (יורה-דעה סי' רפ"ו סעיף ב).

מהו הטעם לכך שגם מקום בו אין דרים בפועל מחויב במזוזה? תשובה לכך מופיעה בדברי השאלתות:

"ברם צריך למימר פיתחא דאיכא בביתא ולא רגיל למיעל ולמיפק בה ונפקין בה תורי וקניינא מאי? מי אמרינן 'שעריך' אמר רחמנא והאי שער מעליא הוא, או דילמא דומיא דביתך מה ביתך דרגיל למיפק ביה..." (פרשת עקב שאילתא קמ"ה).

הצד השני אותו מביא השאילתות הינו הצד הסובר כי שער המחויב במזוזה הוא דווקא שער שרגיל לצאת ולהכנס בו. מקום כבית העצים אליו לא נכנסים תדיר אלא פעמים ספורות בשנה - אינו מחויב במזוזה. דברים דומים כותב גם הפרישה בהגותיו על טור:

"בית המתבן וכל הני דלעיל אפילו אינם של דירם ממש כיון דיוצאים ונכנסים בם חשיב בית דירה" (סימן רפ"ו, ד"ה והנה כלל).

לאור זאת נשאלת השאלה מה מעמדו של חדר הסקה / חדר מנוע של מעלית או כל חדד אשר הכניסה אליו אינה תדירה. לענ"ד התשובה טמונה בהמשך דברי הדרישה וז"ל:

"...והנה כלל הדברים הוא דהיכא דאיכא קדושה או היכא דאיכא מקום טינופת אז בעינן בית דירה ממש שידור בו תמיד. אבל היכא דליכא חד מהנך כגון בית המתבן וכל הני דלעיל אפילו אין דרים שם ממש, כיוון דיוצאין ונכנסין בה חשיב בית דירה".

הפרישה מחדש שקיימים שני מחייבים אפשריים במזוזה:

א. מקום שדרים בו.

ב. מקום בו עושים שימוש ויוצאים ונכנסים בו תדיר.

כאשר אנו נתקלים באחד משני הפטורים של מזוזה (מקום קדושה או מקום טינופת), אנו דורשים שהמקום יהיה מקום בו דרים ממש כדי לחייב. ואילו כאשר אין לנו את אחד מהפטורים הללו, אנו מסתפקים בשער שיוצאים ונכנסים דרכו.

הסברא מאחורי הדברים היא כי פטור מקום הטינופת לא נאמר במקום מגורי אדם. במקום בו דרים אנשים די לכסות את הטינופת ולכן פטור זה אינו תופס. כך נפסק בשו"ע:

"במקום שיש טינוף, כגון שתינוקות מצויים שם, טוב לכסות המזוזה; ובמקום טהרה, טוב להיות נראית" (סימן רפ"ו).

כך גם במקום קדושה, אם הוא בית מגורים אין הוא פטור ממזוזה וזו לשון השו"ע:

"בית המדרש פטור מהמזוזה. ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו לביתו, חייב במזוזה באותו פתח. וי"א שבית המדרש חייב במזוזה, ונכון לחוש לדבריהם, אבל לא יברך עליה" (שם).

לאור הסבר זה, חדר הסקה בו יש חום מרובה ואין הוא ראוי למגורי אדם, אור להיות פטור ממזוזה דומיא דמקום הטינופת.

שאלתי את הרב שלמה לוי מה דעתו בנידון, והוא השיב לי כי במידה וחדר ההסקה משמש לאכסון חפצים יש מקום לקבוע בו מזוזה. לגבי חדר מעלית (מקום שהכניסה אליו אינה תדירה אלא רק למקרי חירום ותיקון המעלית) השיב לי הרב שלמה שאין עניין לקבוע בו מזוזה.

בית השער

על פי הכללים הידועים לנו עד כה, שער הכניסה לעיר היה צריך להיות פטור ממזוזה. ואולם חז"ל למדו מן הפסוק 'וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך', כי שער העיר והבית חייב במזוזה, וכך אומרת הגמרא:

"תנו רבנן: בשעריך - אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, יש בהן חובת מצוה למקום. משום שנאמר: 'וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך' (דברים ו') " (יומא יא).

ונשאלת השאלה האם חיוב בית שער במזוזה הינו חיוב עצמאי או שמא הוא הרחבה של חובת המזוזה בבית. מלשון הירושלמי משמע כי מדובר בהרחבה של חיוב הבית:

"התיב רבי יוסי בי רבי בון והתני בשעריך לרבות שערי המדינה. וכי בית דירה הן? לא, שבהן הן נכנסין לבית דירה, והכא שבהן היו נכנסין לבית דירה".

דברים דומים כותב הרמב"ם בהלכותיו:

"...לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן, אפילו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין, ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה" (הל' תפילין ומזוזה פרק ו).

לדעת הרמב"ם בית השער חייב במזוזה משום שהוא פתוח לבית. מהגמרא ביומא משתמע כאמור שאין הדבר מעכב וחיוב שער הוא חיוב עצמאי. אלא שהמעיין בהמשך דברי הגמרא ביומא ימצא סתירה:

"... והתניא: בשעריך - אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, ורפת, ולולין, ומתבן, ואוצרות יין, ואוצרות שמן - חייבין במזוזה. יכול שאני מרבה אף - בית שער אכסדרה ומרפסת - תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד לדירה - יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה".

מדברי הגמרא עולה אם-כן כי בית שער פטור ממזוזה! התוספות על אתר מסבירים כי בית שער פטור מזוזה מדאורייתא וחייב במזוזה מדרבנן. את חיוב הדרבנן ניתן להסביר בשני אופנים:

א) מדובר בהרחבה של הדין מדאוריתא.

ב) יש כאן חיוב מחודש.

אם המדובר בהרחבה של החיוב מדאוריתא ניתן לומר שגם התוספות הבינו כי דין 'בשעריך' הוא הרחבה של חיוב הדאוריתא של 'ביתך' כשיטת הרמב"ם שהבאנו לעיל. אולם אם אנו מבינים שמדובר בחיוב מחודש, ניתן לומר שבבית השער קיים חיוב עצמאי שלא קשור לדין ביתך. הנפקא מינה הגדולה היא האם לאור זאת בבתי שער יש צורך להגדרות פתח ובית שמצינו בבית, או שמא יש להם הגדרה עצמאית מחודשת.

כאמור לשיטת הרמב"ם וכן מובא ברי"ף בהלכותיו בית שער שאינו פתוח לבית לא חייב במזוזה כלל. השו"ע מביא את שתי השיטות להלכה וז"ל:

"מרפסת, שהיא דרך לעלות בה לעליות, ובית שער והגנה, פטורים. ואם בית פתוח לאחד מאלו, חייבים. ויש אומרים שבית שער חייב אפילו אין בית פתוח לו" (סימן רפ"ו).

בית שער שאינו קבוע

בשו"ת בצל החכמה דן רבי בצלאל שטרן בחיוב מעלית במזוזה. לדידו מעלית אינה מחויבת במזוזה משום שיש לה גדר של בית שער שאינו קבוע וזו לשונו:

"...לענ"ד זה אינו דכמו שכתב הכסף משנה (פ"ו מה' מזוזה ה"ט) שהעתקתי (סי' פ' אות א') דכל שלא נעשה לשם דירת קבע אין לחייב במזוזה אפי' מטעם בית שער כגון סוכת החג המשמש בית שער לבית קבוע ע"ש, פשיטא שאין חילוק בזה בין אם סותר את הסוכה לאחר החג במקומה ובין אם מזיזה ממקומה ומעתיקה למקום אחר ומשאירה שם כמו שהיא בנויה כיון שסוף סוף בשעה שהוא מזיזה היא בטילה מהיות בית שער עוד, ונמצא אינה משמשת רק כבית שער ארעי. וכן הוא ממש גם במעלית שאף שבעצם היא קיימת לזמן רב, מכל מקום כל פעם שהוא מפעילה לעלות או לרדת והיא נעקרת ממקומה היא פסקה מלשמש בית שער עוד, וכמש"כ בתשובתי הקודמת (סי' פ' אות ד'), ונמצא בשעה שהיא משמשת בית שער לקומה מסויימת אינה משמשת לה אלא בית שער ארעי לזמן קצר שפטורה מן המזוזה וכמו שכתב הכסף משנה" (חלק ג סימן פא).

יש לציין כי דברי בעל שו"ת בצל החכמה מבוססים על דברי הרמב"ם כי כל דירת עראי אינה מחויבת במזוזה, גם אם המדובר בבית השער.

מעלית

כאמור בעל שו"ת בצל החכמה פטר את המעלית מן המזוזה, אולם יש אחרונים שמצאו מקום לחייב, וכך כותב הגרש"ז אויערבאך:

"...יתכן שאין חיוב במזוזה לא בכניסה ולא ביציאה של פתח חדר המדרגות אשר דרכו נכנסים למעלית ויוצאים ממנה, וגם לא בפתח המעלית עצמה כי אין כאן פתח וכניסה, כי המעלית עוברת ממקום למקום ואינה עשויה לבית וממילא פטורה אע"פ שיש בה ד' על ד', וגם הפרוזדור או חדר המדרגות פטורים כי אין שם פתח אלא בור פתוח שאי אפשר לצאת ולבוא דרך אותו פתח אלא אך ורק ע"י המעלית (שהיא כמו סבל שמעלה ומוריד את האדם) שמסתלקת תיכף מהפתח, ושוב נשאר בור פתוח ולכן אפשר שאין זה נחשב לפתח ואינו קבוע כסולם לעליה דחשיב כמדרגות, רק רואים את המעלית שעוברת ע"י חשמל כסוס שנושא תיבה זו והסוס צמוד ועומד לרשותו של בעה"ב לכניסה ויציאה מהבית בכל עת ובכל שעה שהוא רוצה. אך אעפ"כ הואיל ובתורה כתוב מזוזת ביתך ולא נזכר פתח, ומכיון שבזמננו כך רגילים ליכנס ולצאת מהבית, טוב לקבוע מזוזה בימין הכניסה לפרוזדור בלי ברכה" (שו"ת מנחת שלמה תנינא סימן ק).

הגרש"ז דוחה את הדרישה להצבת מזוזה בפתחי המעלית משום שלדעתו:

א) הפתחים שנמצאים לאורך הפיר אינם עשויים לכניסה וליציאה בהעדר המעלית העוברת בתוכם.

ב) המעלית היא סוג של כלי תחבורה וכשם שאוטו לא חייב במזוזה כך מעלית פטורה מן המזוזה.

אולם עם כל זאת מחדש הגרש"ז שטוב לתת מזוזה בפורזדור המוליך למעלית ולקבוע אותה ללא ברכה. זאת משום שמזוזה היא דין בבית, ומעלית מהווה חלק אינטגרלי מתשמישיו. כך, שגם אם לא ניתן פורמאלית להגדיר באיזה פתח לתת את המזוזה, מאחר שמעלית היא חלק מתשמישי הבית נכון לתת מזוזה בפתח הסמוך לה. רבי יצחק וויס בשו"ת מנחת יצחק מלבן את הדברים:

"בודאי לא נעשה לדירת קבע, וכל תשמישו בעת טלטולו, דלתכלית זה נעשה, וא"כ לכאורה לא הוי בכלל חיוב גם להדע"ק, אבל כ"ז אם היה אוהל זרוק בפני עצמו, אבל אם נעשה לתשמישי הבית, והיא בפנים בבית, י"ל דכמו להחימודי דניאל והעומדים בשיטתו, דאף אם אין בו ד' על ד', מ"מ כיון דנעשה לתשמישי בית דירה, וראוי לתשמישו, חייב במזוזה, כנ"ל, ועי' בספרי מנחת יצחק (ח"ג סי' ק"ג), כן גם אם לא הוי רק אוהל זרוק, כיון שחזי לתשמישי הבית, חייב במזוזה.

ולפי"ז הי' ראוי לקבוע מזוזה בלא ברכה, על פתח העלעוועטער גופא, אבל לא על דלת הקבוע, אשר דרך בו נכנסים להעלעוועטער.... אכן כיון שגם נדון החימודי דניאל הוי פלוגתא דרברבתא, והרוצה לסמוך על המקילין, יש לו על מה לסמוך, כמבואר בספרי (חלק ג') שם, כן גם בעלעוועטער, אף אם יש בו ד' על ד', כיון שאין אנו חושבים רק אם הוי שמי' דירה בפ"ע, כנלענ"ד".

המנחת יצחק כותב שטוב לתת את המזוזה במעלית עצמה, והוא דוחה את סברות הגרש"ז כי המעלית עצמה אינה חייבת במזוזה בגלל תנועתה (וכפי המשתמע מחידושו של בעל דעת קדושים סימן רפ"ו סעיף א'). לדידו ניתן לחייב כל יחידת שטח הקשורה לבית גם אם אין היא מקום מגורים, וזאת מאחר שהיא משמשת את הבית. הוא סומך את חידושו על על דברי ה'חמודי דניאל' המובא בפת"ש (סימן רפ"ו ס"ק י"א) המחייב מזוזה בכל יחידה הקשור לבית גם אם אין בה ד על ד'. להלכה מבין המנחת יצחק שיש לקובע מזוזה בגוף המעלית בלא ברכה, והמקל שלא קבע מזוזה במעליתו יש לו על מי לסמוך. הן מדברי הגרש"ז והן מדברי המנחת יצחק, אנו רואים כי כל חדר הקשור לתשמישי הדירה גם אם לא מתקיימים בו כל הגדרים הפורמאליים יש עניין לתת בו מזוזה מדין 'ביתך' כדברי הגרש"ז.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)