יומא | דף ל | טבילה לתוספת טהרה

  • הרב אביהוד שורץ
המשנה בדף ל' ע"א מחדשת:
 
"אין אדם נכנס לעזרה לעבודה, אפילו טהור, עד שיטבול".
 
רש"י ותוספות מעירים, על פי הירושלמי, שטבילה זו נחוצה לא רק למי שנכנס לעבוד עבודה במקדש, אלא כל הבא בשערי העזרה נדרש לטבול. בתוספות ישנים ובריטב"א הוזכרה גם דעה חולקת, ולפיה הטבילה קשורה לעבודה ולא לעצם הכניסה למקדש. גם מפסק הרמב"ם (הלכות ביאת מקדש ה, ד) נראה שהטבילה נחוצה אך ורק לצורך עבודה, אך לא בכל כניסה למקדש.
 
לכאורה, טבילתו של אדם טהור היא חסרת משמעות, ואמנם נחלקו תנאים בהסברתה. לדעת ר' יהודה, טבילה זו אכן אינה מוסיפה טהרה, וכל עניינה הוא להזכיר ולהזהיר את הטובל שמא נטמא. בן זומא חולק, ולדעתו מי שנכנס ממקום החול למקום הקודש חייב טבילה מחמת עצם הכניסה, כדרך שהכוהן הגדול ביום הכיפורים מחויב טבילה בכל החלפת בגדים ובכל מעבר ממקום אחד למקום אחר.
 
הרמב"ם (הלכות עבודת יום הכיפורים ב, ג) פסק להלכה כדעת ר' יהודה, וקבע שמטרת הטבילה שלפני הכניסה למקדש היא להזכיר ולעורר על טומאה שייתכן שנשכחה. עם זאת, דווקא דבריו של בן זומא מעוררים תשומת לב מיוחדת: מה פשר הדרישה לטבול קודם הכניסה לקודש? הרי מבחינת הלכות טומאה וטהרה הטבילה אכן אינה מוסיפה דבר!
 
המושג טבילה ל"תוספת טהרה" מצוי בדברי חז"ל בהקשר נוסף. המשנה בפרק השני ממסכת חגיגה קובעת שהטובל לאכילת מעשר נדרש לשוב ולטבול אם רצונו לאכול תרומה, והטובל לאכילת תרומה נדרש לשוב ולטבול אם רצונו לאכול קודשים. הרמב"ם בפירוש המשנה במסכת ביצה העיר שאף שאסרו חכמים לטבול בשבת, הטבילות הנזכרות כאן מותרות:
 
"וטבילות אלו שאדם טובל או שמטביל את הכלי הטהור בין המעשר והתרומה והקודש הן שמותרין ביום טוב. והתרנו טבילות אלו ביום טוב מפני שאינן להסרת טומאה אלא לתוספת טהרה".
 
האריז"ל הרחיב מאוד עניין זה של טבילה לתוספת טהרה, והמליץ על טבילה כזו בכל בוקר. עדות חסידים רבות קיבלו על עצמן טבילה זו, והחסידים מקפידים לטבול בכל בוקר.
 
אמנם, העובדה שמקורה של הלכה זו בסוגייתנו, ביחס לכוהן הגדול, מתקשרת למנהג רווח אף יותר בעם ישראל – הטבילה בערב יום הכיפורים. הטור (אורח חיים, תר"ו) הזכיר דעה בגאונים שלפיה הטבילה בערב יום הכיפורים היא חובה גמורה, ומברכים עליה. השולחן ערוך ושאר הפוסקים שללו דעה זו, ואף על פי כן המליצו על טבילה בערב יום הכיפורים. הרמ"א שם הוסיף:
 
"ואין צריך לטבול רק פעם אחת... משום קרי".
 
כלומר, לדעת הרמ"א מדובר על טבילת טהרה קלאסית. אף שאנו פוסקים להלכה שבעל קרי מותר בתורה ובתפילה, נהגו להיטהר מטומאה זו לקראת יום הכיפורים. מדברי הרמ"א למדנו שמי שיודע שלא נטמא בטומאת קרי פטור מן הטבילה בערב יום הכיפורים, אך המגן אברהם שם מעיר:
 
"ויש אומרים שהטעם דטבילה משום תשובה, דהא אפילו נערים ובתולות שהן בני מצות טובלות, ואפילו מי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי יחזור ויטבול".
 
אם כן, טבילת ערב יום הכיפורים היא טבילה לתוספת טהרה, המיועדת גם למי שיודע שלא נטמא ומבוססת על מנהגו של הכוהן הגדול (וראה עוד בשו"ת חלקת יעקב יורה דעה קי"ח, שכתב לפי זה שטבילה לתוספת טהרה היא דווקא במקוה כשר, וכעין המצוי להלן בסוגייתנו שיש להיזהר מחציצה אף בטבילה שאינה אלא סרך לטומאה).
 
לסיום נעיר שהטבילה לתוספת טהרה משקפת עמדה רוחנית עמוקה. כאמור, במישור ההלכתי הצרוף של דיני טומאה וטהרה טבילה זו אינה מעלה ואינה מורידה, אך כבר לימדונו חכמים ש"הבא ליטהר – מסייעין אותו". בטבילה לתוספת טהרה, הנחוצה קודם הכניסה למקדש וקודם יום הכיפורים, מבהיר האדם כי רצונו להוסיף בטהרה, להוסיף בדבקות, להוסיף בנקיות. רצון זה עצמו נוגע לתשובה הנחוצה ביום הכיפורים. כך הסביר זאת בשו"ת משנה הלכות (חלק י"ב סימן שי"ח):
 
"וגדולה מזו כתבו דבעל תשובה נמי צריך טבילה, והיינו כל בעל תשובה, אפילו לא באה לו טומאה זו. ובאמת מהאי טעמא נהגו חסידים ואנשי מעשה לטבול בכל יום על פי מה שאמרו "שוב יום אחד לפני מיתתך"... אם כן בכל יום חייב אדם לשוב בתשובה, והשב בתשובה צריך טבילה במקוה".