יהדות ויוונות

  • הרב אהרן ליכטנשטיין
 
 
מבוסס על שיחה של הרב אהרן ליכטנשטיין
 
 
 
 
            אנו רגילים לתאר את יוון ותרבותה כרשע וחבלה שהיהדות והתורה נלחמו בהם בשצף קצף, ויש לראות עד כמה ובמה נחלקו הדעות ועל מה נטושה המלחמה.
 
            רגילים לתאר את המחלוקת בינינו לבינם ביסוד אחדות ה', אנו מאמינים בא-ל אחד והם האמינו באלילות, פנתיאון שלם של אלילים רבים.  אין המחלוקת כמותית גרידא, אחד או כמה, אלא כל עיקרה איכותית, בדרך עבודת ה' בקדושה ובטהרה.  אמנם, זו רק אחת מן הנקודות שבמחלוקת, אבל המחלוקת התרחבה מעבר ליסוד אחדות ה'; ובכל אופן, היתה מגמה בין הפילוסופים היוונים להאמין בא-ל אחד.
 
            תאור אחד של המחלוקת: היהדות התנגדה ליופי ולאסטטיקה שהועמדו בראש אצל היונים, ובניסוח מיוחד: "היהדות התנגדה לקדושת היופי ותפשה את יופי הקדושה".  אצל היונים האסטטיקה וההרמוניה היו בראש, ואף בהשקפה המוסרית הרוממה שאכן הגיעו אליה, מגמת היופי בולטת.  אבל גם זו אינה הנקודה הראשית במחלוקת.
 
            תאור נוסף: היונים הדגישו רק את צד השכל ופסלו את הרגש ואת התמימות, קרירות השכל לעומת פנימיות הלב וחמימותו שביהדות.  זוהי גישה עתיקה למחלוקת, ועיין במאמר ד' להכוזרי על אלוקי אברהם ואלוהי אריסטו, הקרוב והרחוק.  וכן כיום - בגישת החסידות להארת המחלוקת - הקרירות לעומת ההתלהבות, גם כאן יש לראות את התאור הזה כחריף וכקיצוני מדי, שכן ניטשה הזכיר שישנן שתי מגמות בפילוסופיה היונית: של אפולו המצומצם ודיוניסוס המתפשט, ויש גם בקרבם קווים בלתי רציונליים.
 
            ניתוח אחר: המחלוקת היא בין השכל לרצון.  היונים הדגישו את השכל הקר והמנתח, המשיג, היהדות את הרצון והמעש, הדינמיקה הפועלת.
 
            כל הנקודות הן נכונות, אבל חלקיות ואינן העיקר והממצה את הכל.  קשה לדבר על תרבות יון כיוון שרבו בה המחלוקות והתפיסות, אבל ישנן שתי נקודות ראשיות המאפינות אותה:
 
א.  הכרת המציאות ותפיסתה הניתנת להשגה ולהשתלטות.  לא ראו בה מסתורין וכוחות גדולים מהם, אלא מציאות של אתגר, אבל ניתן להשתלטות; לא כתפיסה כיום, שההשתלטות על המציאות משמעה שלטון פיזי, הבנת הטבע כך שניתן להפיק ממנו עצמה וכוח, אלא כהשתלטות שכלית בהקמת המסגרת של הבנת הכל לשמה.  המטרה היא: להבין הכל לשם ההבנה, וכך השכל משתלט על הכל, וכך קמה העבודה הגדולה של סווג וניתוח לפרטים של כל העולם כדי לעמוד על מהותו וחוקיו.  מאחורי כל המלאכה עמדה האמונה שהמטרה יכולה להיות מושגה,  ההכרה שאין במציאות מה שלמעלה הימנה ומה שנעלם בתוכה, אלא - היא ואין חוץ ממנה, קוסמוס = סדר ויופי, הכל מסודר בה ומתוקן ויש רק לפצח את חוקיות הסדר.  הסדר הוא המאפשר את הבנת הכל.  הסתכלות היונים בבריאה היתה:  1. הנגלה והמוחש הוא הנמצא.  2.  היא ניתנת לתפיסה ולהשגת האדם בכולה.  3.  יש בה חוקיות וסדר, הרמוניה ויופי המקנים את היכולת להשיגה ולכבשה בשכל האדם.
 
ב.  מרכזיות האדם בבריאה, כבעל שיעור קומה השולט בכל היקום, עיין באנטיגונה לסופוקליס: שיר שבחים לאדם-הגדול בפעולותיו מן הטבע.  אמנם מסוקרטיס והלאה עובר המחקר מחיצוניות הבריאה לפנימיותה, אבל - האדם עומד במרכז הכל ועיקר הטיפול ושימת הלב מופנים אליו.
 
            שתי נקודות אלו של התפיסה היונית מציגות את האדם מול הבריאה, כשולט מול נשלט, ככולל את הבריאה והיא פרט ממנו ופעולותיו.  העמדת השכל והיופי במרכז אצל היונים היתה על מנת לתת את הכלים שבהם ישיג, יתפוס וישתלט על העולם.  השכל באדם והסדר בבריאה הם המקנים לאדם את פועלו ושלטונו על הטבע.  נמצא: עיקר היונות - האדם משיג ושולט על הבריאה, ושאר הקווים המאפיינים אותה הם כליו של עיקר זה.
 
 
 
            עיקר זה שהאדם שולט על הבריאה מופיע גם ביהדות, "כל שתה תחת רגליו", ומדוע נלחמו בו אבותינו עד חרמה?  ישנו רע כליל שכל כולו ראוי להיעקר מן העולם, וישנו רע שמציג אמת חלקית ומחליט כאילו היא שלמה.  התפיסה היונית הציגה עיקר ואמת חלקיים כמוחלטים וכשלמים ובכך עיקר הרע, והמלחמה כנגד מגמה זו.  אכן, המחלוקת בין היהדות ליונים אינה  בלעדית לשני העמים האלה, אלא - בין כל מגמה דתית למגמה תרבותית.  מגמה תרבותית היא הבאה לספק לאדם את צרכיו - החל מהגשמיים ועד הרוחניים והרגשיים, והיא רואה את העולם באדם ולא את האדם בעולם.  היא מצמצמת את המציאות והחיים של העולם והאדם כאלו החיים הניתנים להשגה ולשליטה באמצעים טבעיים.
 
            היהדות רואה את האדם במרכז הבריאה וכשולט עליה, אבל - שניהם כאחד הם כאין וכאפס לפני הקב"ה ועולמותיו, לפני המציאות הנסתרת והסודית, הנעלמת מעינינו.  רגש של ענוה וקטנות בפני הבריאה וגדולתה וקטנות דקויותיה היא המאפיינת את האדם הדתי.  הרמב"ם מדריך אותנו לאהבת ה' וליראתו תוך הסתכלות בבריאה, ואין זה תכסיס גרידא אלא שאלת ההבטה וההשגה בעולם; הרגשת השלטון והאדנות על הכל, או - כקטן ומבודד בעולם כולו והוא אפוף פליאה על המיסתורין שמעבר לכוחו.  האם התורה מצווה להשאיר את הטבע כנעלם וכמסותר כי האדם קטן הימנו, או - מצוה עליו לפעול על הטבע ולשפצו, ולכבוש את העולם ולהבינו?  האם ערכי התרבות והיונות - שלטון האדם ופועלו בבריאה בתיקונה, פסולים לחלוטין או ראוים הם?  ישנה בקורת במס' שבת על שאינו יודע לחשב תקופות ומזלות, והרי התורה טוענת כי לשבת יצרה ולא לתהו בראה.
 
            המגמה היונית והתרבותית אינה רעה בעצמה, אלא - בהעמדת סדר הערכים בצורתו הנכונה.  אין ערכים פסולים לחלוטין, אלא - פגומים וחסרים ואינם מסודרים כיאות, עד שהפגום וההפוך הופך לרע מוחלט, שלטון האדם וכבוש הטבע כחלק מהמגמה הכללית, כחלק מעבודת ה' ומההכנעה לפניו יתברך הופך לעצמאי ובלעדי עד שהופך לעבודה זרה, ולאו דוקא ברבוי אלילים כי אם בהאלהת האדם וכוחותיו.  טוינבי העמיד את החטא המרכזי של היונים בהומניזם, בהעמדת האדם כיחיד וכמרכזי בבריאה, כאלוהי העולם.  היהדות תובעת את הגרות בארץ.  המציאות המרכזית היא הקב"ה ואנו משמשים אותו יתברך, תלויים בו יתברך, טפלים לו יתברך, אין לנו קיום בלעדיו יתברך וכל שלטונינו על הבריאה למענו הוא, ומאתו יתברך כל חיינו וכל כוחנו.
***********************************
כל הזכויות שמורות  1996  ישיבת הר עציון