יבמות | דף ס | גיורת פחותה מבת שלוש

הגמרא בסוגייתנו מביאה חידוש גדול של רבי שמעון בר יוחאי בעניין נישואי כהן וגיורת:

"תניא, ר' שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד – כשירה לכהונה, שנאמר 'וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם', והרי פנחס עמהם".

מכך שפנחס יכול היה לשאת מן השבויות המדייניות שלא ידעו משכב זכר מוכיח רבי שמעון שמותר לכהן לשאת אישה שהתגיירה בצעירותה. בטעם הדבר כתב רש"י (קידושין עח ע"א):

"ור' שמעון אפלו גיורת עצמה מכשיר ובלבד שלא תהא ראויה לביאה בגיותה דתיפוק לה מכלל זונה".

לדעת רבי שמעון, הבעיה בגיורת היא הזמינות שלה לביאת נוכרים בעודה נוכרית, וממילא כאשר היא התגיירה לפני שהייתה אפשרות לביאה אסורה שוב אין סיבה לאסור אותה.

הגמרא בסוגייתנו מקשה על דברי רבי שמעון שלפי היגיון זה צריך היה להתיר כל גיורת שלא נבעלה:

"אי הכי, בת שלש שנים ויום אחד נמי! כדרב הונא, דרב הונא רמי: כתיב 'כל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו', הא אינה יודעת – קיימו, מכלל דהטף – בין ידעו בין לא ידעו קיימו, וכתיב 'וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם', הא ידעי – הרוגו! הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר".

קושיית הגמרא היא על הראיה שהביא רבי שמעון ממלחמת מדיין, והיא מיישבת שההיתר שנאמר במלחמת מדיין התייחס רק לנשים שלא היו ראויות לביאה כלל, היינו בנות פחות משלוש שנים ויום אחד. אך שאלת הסברה עומדת בעינה: וכי מה אכפת לן שהגיורת התגיירה לאחר גיל שלוש, אם ידוע לנו בוודאות שלא נבעלה לנוכרי?

שאלה זו מתחדדת לאור המשך הגמרא, שבו מתוארת הבדיקה שבעזרתה גילו אם בנות מדיין ראויות לביאה:

"מנא ידעי? אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא: העבירום לפני הציץ, כל שפניה מוריקות – בידוע שהיא ראויה ליבעל, כל שאין פניה מוריקות – בידוע שאינה ראויה ליבעל. אמר רב נחמן: סימן לעבירה – הדרוקן".

כאשר אישה הראויה לביאה הייתה עוברת לפני הציץ היו פניה מוריקות, ורב נחמן מסביר זאת בכך שקיים קשר בין עבירה למחלת ההדרוקן, הכוללת הורקת הפנים (עי' תוספות). אך לכאורה דבריו אינם מובנים: הלוא אותה אישה לא עברה עבירה מעולם, אלא רק הגיעה לגיל שלוש, שבו היא נחשבת ראויה לביאה! מדוע שיהיה בכך כדי להוריק את פניה?

לאור זאת נראה לומר שלדעת רבי שמעון לא עצם הביאה פוסלת את הגיורת והופכת אותה לזונה, אלא מציאות החיים בחברת הגויים: עצם קיומה של אישה ראויה לביאה בחברה פרוצה המלאה בזנות מגדיר אותה כזונה, משום שהאופציה של ביאת זנות נוכחת באופן משמעותי בחייה. ממילא, פניה של אישה כזו מוריקים כשהיא עוברת לפני הציץ, ואין היא יכולה להינשא לכהן.