דילוג לתוכן העיקרי

יבמות | דף נז | אכילת ארוסה בתרומה

הסוגיה בדף נ"ז עוסקת במחלוקת התנאים בנוגע לכהן שקידש אישה הפסולה עליו, ובלשון הגמרא – "משתמרת לביאה פסולה". בראשונים כאן יש מחלוקת נרחבת בהסבר המקרה שבו עוסקת המשנה. לדעת התוספות ורוב הראשונים (וכך פירש רש"י בפירושו הראשון, שלאחר מכן דחה אותו), נחלקו תנאים לגבי בת כהן שהתקדשה לפסול לה: ר' מאיר מפקיעה מתרומת בית אביה, ואילו ר' אלעזר ור' שמעון מתירים. על פי פירוש זה, ר' מאיר אוסר מכוח גזירה וסייג: הקידושין מצד עצמם לא אסרו את הבת בתרומת בית אביה, אך יש חשש שמא תיבעל לפסול ותהפוך חללה, ובכך תיפסל מתרומת בית אביה.

לעומת זאת, רש"י מצדד למסקנה בפירוש שלפיו המשנה עוסקת בזכותה של פסולת חיתון לאכול תרומה מכוח קידושי הכהן. אומנם להלכה ארוסה אינה אוכלת בתרומה, אך משנתנו נשנתה על פי "משנה ראשונה", שלפיה ארוסה אוכלת בתרומה. בהקשר הזה מחדש ר' מאיר שאם התקדשה לפסול לה – אינה אוכלת בתרומה. על פי דרכו של רש"י ניתן לבאר כי חידוש זה הוא מדאורייתא, כפי שנסביר לקמן.

לשיטת "משנה ראשונה", שלפיה ארוסה אוכלת בתרומה, מצאנו שני מקורות:

א. הגמרא (כתובות נ"ז, קידושין ה') מביאה את דרשתו של עולא, הקובע שהארוסה היא "קנין כספו" של הבעל, ומתוך כך היא אוכלת בתרומה: כדרך שעבדו ואמתו אוכלים בתרומה, כך אוכלת גם ארוסתו.

ב. בספרי לפרשת קורח מצאנו דרשה אחרת, ולפיה ארוסה היא בכלל "כל טהור בביתך יאכלנו" (במדבר יח, יג), כלומר ארוסה היא בת בית, ומתוך כך היא אוכלת בתרומה.

המקור הראשון מניח שארוסה נחשבת קניין כסף של בעלה. מקובל לפרש שהגדרה זו תלויה במחלוקת בין הראשונים (ראה תוספות קידושין דף ב' לעומת רמב"ן גיטין דף ט', ואין כאן המקום להרחיב בכך). המקור השני מניח שארוסה נחשבת בת בית בבית בעלה. אמנם, היא ובעלה טרם נישאו, אך עדיין מצאנו בהקשרים שונים שייכות של הארוסה לבעלה. כך, למשל, בהלכות נדרים קבעה התורה שהארוס והאב מפרים את נדרי הארוסה בשותפות, דהיינו שיש לה שני בתים – בית אביה ובית בעלה.

כאמור, בשונה מהתוספות ומרוב הראשונים, מדברי רש"י ניתן להבין שהפקעת ה'משתמרת לביאה פסולה' מן התרומה היא הפקעה עקרונית. אפשר שפרשנות זו תלויה בשתי ההבנות ביחס לאכילת ארוסה בתרומה. אם ארוסה אוכלת מדין 'קניין כספו', אין סיבה להבחין בין כשרה לפסולה – סוף סוף הקידושין חלו והארוסה נקנתה לבעלה, ועל כן היא אוכלת בתרומה. על פי גישה זו, אם היא מופקעת מן התרומה זוהי הפקעה טכנית, ולא מהותית.

ברם, אם נפרש שארוסה נחשבת בת בית בבית בעלה, יש מקום להבנתו של רש"י. ניתן להציע שארוסה עשויה להיות בת בית רק אם אירוסיה אכן מהווים הכשרה והכנה לקראת השלמת בניין הבית בחופה ובביאה כדת וכדין, אך אם מדובר בפסולה, שנישואיה אינם יכולים לבוא לידי מימוש, מעמדה כבת בית לוקה בחסר, ועל כן היא אינה אוכלת בתרומה מעיקר הדין.

לחקירת היסוד שהצגנו בדבר אכילת ארוסה בתרומה נשוב, בעזרת ה', להלן בדף ס"ז, כאשר נדון בשאלה אם יבמה אוכלת בתרומה.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)