דילוג לתוכן העיקרי

יבמות | דף נב | ייבום בלי מאמר

במשנה (נ ע"א) נאמר: "עשה מאמר ובעל – הרי זו כמצותה". כלומר, הדרך הנכונה לכתחילה לקיים את מצוות הייבום היא לעשות מאמר, שעניינו קניין כעין קידושין, ורק אחר כך לייבם על ידי ביאה. בגמרא בסוגייתנו (נב ע"א) נאמר:

אמר רב הונא: ...אם בעל בלא מאמר - קנה. והתניא: לוקה! מכת מרדות מדרבנן.

רב הונא אומר שבדיעבד מי שבעל בלא מאמר קנה. הגמרא מקשה על דבריו מן הברייתא, בה נאמר שבמקרה כזה לוקה. כיצד יש להבין את קושיית הגמרא? רש"י על אתר (ד"ה והתניא) מסביר את מהלך הגמרא כך:

והתניא לוקה - ואין מלקות ארבעים אלא על דברי תורה, אלמא דאורייתא היא והיכי אמרת קנה? וקמשני: האי לוקה לאו מלקות ארבעים הוא אלא מכת מרדות מכת רידוי מדרבנן.

רש"י מסביר שבשלב הראשון הבינה הגמרא שחובת המאמר היא מדאורייתא. להבנה זו ישנן שתי השלכות: א. חיוב המאמר הנו מדאורייתא האדם לוקה על אי-קיומו; ב. הקניין עצמו לא אמור לחול. הראשונים על אתר הקשו על דברי רש"י, כיצד העלה על דעתו שהמאמר הוא מדאורייתא. כדי ליישב את דבריו הביאו שני מקורות הסבורים שאכן המאמר נדרש מן התורה. האחד הוא שיטת בית שמאי (לעיל כט ע"א) הסבורים שהמאמר קונה מדאורייתא, והשני הוא דברי הירושלמי (יבמות ב, א) שלמד מן הפסוק "ולקחה לו לאשה" (דברים כה, ה) את החובה לעשות מאמר לפני הייבום.

ועדיין הקשה הריטב"א (נב ע"א ד"ה והתניא) על רש"י, שגם אם המאמר נדרש מן התורה - אין סיבה לומר שיפגע בקניין היבמה או יחייב מלקות:

דאפילו לב"ש ליכא במאמר אלא עשה, והיאך לוקה על ביטול?

בכדי להבין את שיטת רש"י נראה שיש להתבונן בדבריו בהמשך הסוגיה. לאחר שהגמרא כבר הסיקה שהמאמר הוא מדרבנן בלבד, מסביר רש"י (נב ע"א ד"ה נתן) מדוע אין הוא קונה את היבמה מן התורה:

ואף על גב דיהב לה מידי לאו קידושין גמורים הן כקידושי תורה שהרי אין קידושין תופסין באשת אח והתורה לא התירתה לו ליעשות כאשה נכרית אלא כסדר המצוה וביאה הוא דכתבה בה רחמנא.

רש"י מסביר שהמאמר לא קונה את היבמה משום שהיא עדיין עומדת באיסור אשת אח, וקידושין אינם תופסים באשת אח. האחרונים על אתר הקשו על דברי רשי מן הסוגיות, שמהן עולה שאי-תפיסת המאמר נובעת מדרשה מיוחדת, ולא מאיסור אשת אח, ואין כאן מקום להאריך בדבריהם. לענייננו חשובה עמדתו העקרונית של רש"י: כאשר יבמה נופלת לייבום היא נחשבת עדיין כאשת אח לכל דבר, ומשום כך קידושיו של האח אינם יכולים לתפוס בה. רק כאשר מבצע האח את "סדר המצוה" כהלכתו הוא יכול לקנות את היבמה.

ממילא אפשר להבין גם את דברי רש"י שבהם פתחנו, וליישב את קושיית הריטב"א. לדעת רש"י היבמה נחשבת כאשת אח גמורה, וממילא אם הייתה מצווה לעשות בה מאמר קודם הביאה שוב אי אפשר היה לקנות אותה בביאה בלבד, וביאה זו הייתה נחשבת כפגיעה בערווה שלוקים עליה (ועיין בערוך לנר שהלך בכיוון זה).

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)