יבמות | דף מג | הגדרתה ההלכתית של אבילות החורבן

פולמוס העלייה להר הבית ודרישת ציון מעסיק את כלל ישראל בארץ ובעולם בימים אלה. משום כך, נייחד את עיוננו היום להלכה בהלכות האבילות על חורבן בית מקדשנו, הנידונה ומתבררת בסוגייתנו.

מסכת יבמות נחשבת לגולת הכותרת של המסכתות ה"ישיבתיות" - אלה שנלמדו בעיון בישיבות ליטא. דומה, שאחת התופעות המייחדות את המסכת היא ההגדרות ההלכתיות-משפטיות הייחודיות, שמחדדות את הסברה ומנסחות אותה באופן משפטי-תיאורטי. תופעה זו מצויה לאורך המסכת בסוגיות שונות הנוגעות להלכות ייבום וחליצה (ראה, למשל, את הסוגיה בדף י"ט לגבי הסבר מחלוקת התנאים בעניין מאמר בעל כרחה; או את הסוגיה בדף כ"ט העוסקת ב"פריחת" זיקת יבמין וחלות זיקת אירוסין), אך אנו נתקלים בה גם בעניינים אחרים. דוגמה לכך מצויה בסוגייתינו.

המשנה בדף מא' עוסקת בנישואיה של אלמנה. לאחר שסיימה הגמרא את הבירור של חובת "הבחנה" בין הבעל הראשון והבעל השני, היא עוברת לדון בהלכות אבלות, ובשאלה מתי היא פוקעת לעניין זה שהאלמנה רשאית להינשא לבעל אחר בשמחת אירוסין ונישואין כדת וכדין. בכדי לבחון שאלה זו, משווה הגמרא בין הלכות אבילות ובין הלכות תשעת הימים ושבוע שחל בו תשעה באב. למסקנת הגמרא, ההשוואה נדחית:

"אלא אמר רב אשי: שאני אבילות חדשה מאבילות ישנה, ושאני אבילות דרבים מאבילות דיחיד".

הגדרה קולעת זו לאבילות תשעה באב אינה מצויה במסכת תענית או במקום אחר בסדר מועד, אלא דווקא בסוגייתינו ביבמות.

שני מאפיינים בסיסיים מאחדים את אבילות החורבן בתשעה באב. ראשית, מדובר על "אבילות ישנה". אבילות במהותה נובעת ממציאות חדשה, מציאות של חיסרון, העדר ופטירה. גזירה על המת שישתכח מן הלב, ועל כן הביטוי "אבילות ישנה" הוא במידה רבה תרתי דסתרי. דומה, שזהו עומק החידוש שבאבילות תשעה באב. אנו מבקשים לחוש את תחושת האבילות והחיסרון, אף שמדובר על אירוע ישן, שתם ונשלם כבר לפני שנים רבות.

הגרי"ד סולוביצ'יק הסביר, שהדרגתיות מנהג האבילות (בין המצרים, תשעת הימים, ערב תשעה באב, תשעה באב וכו') הינה "תמונת ראי" של הלכות אבילות. באבילות חדשה, מטרת האבילות היא לסייע בשיקום ובהתמודדות, ולכן מידת האבילות הולכת ופוחתת עם חלוף הזמן (שלושה ימים ראשונים, שבעה, שלושים, י"ב חודש). באבילות ישנה, שהיא כאמור תופעה ייחודית וחריגה, מתחולל תהליך הפוך של ניסיון "להתקרב" אל האבילות, להנכיח את החורבן ואת חסרונו, ולהגיע לתחושה שכביכול "מתו מוטל לפניו".

המאפיין השני של האבילות הוא היותה עניין משפחתי מצומצם. חובת האבילות מוטלת אך ורק על קרוביו של הנפטר, ובכך מהווה האבילות אירוע של יחידים. גם כאן, המושג "אבילות דרבים" הוא מושג חדשני. אבילות החורבן איננה צער אישי ופרטי, אלא אירוע המאחד ומלכד את כלל ישראל. החורבן לא רק נוגע בכל אחד ואחד כפרט, אלא בעם ישראל כציבור.

הגדרותיה הקולעות של מסכת יבמות רלוונטיות איפוא לא רק להלכות ייבום, חליצה ויוחסין, אלא גם להלכות אבילות על חורבן בית מקדשנו, שייבנה במהרה בימינו אמן.