יבמות | דף ל | חלותו ההלכתית של מאמר

בעיוננו אתמול עסקנו בשאלה אם מאמר חל מדאורייתא או מדרבנן. היום נפנה לשאלה נוספת בעניין מאמר – מה היקף חלותו ההלכתית. כזכור, בית שמאי קובעים שאם אדם עשה מאמר ביבמתו, ולאחר מכן נפלה לפניו לייבום גם אחותה – תידחה האחות מפני המאמר. בית הלל חולקים, ולדעתם היבם מחויב בחליצה לשתיהן. הגמרא מדגישה שגם לדעת בית שמאי אין מדובר בקניין גמור, אלא רק בקניין לעניין מקומי זה של דחיית אחותה מן הייבום.

נראה שביסוד דין מאמר יש להעלות שתי הבנות מתבקשות:

א. המאמר מהווה שלב ראשון בתהליך הקידושין ובמימוש האישות שבין היבם ויבמתו.   
ב. המאמר איננו חלק מתהליך הקידושין, אלא 'הצהרת כוונות' גרידא בדבר נכונותו של היבם לקחת את יבמתו לאישה.

ההבנה הראשונה מפורשת בדברי התוספות בדף כ"ט (שפירשו את הסוגיה באופן שונה מזה שהזכרנו לעיל על פי רש"י, ולדעתם הסוגיה אינה עוסקת בשתי אחיות שבאו משני בתים אלא בשתי יבמות שנפלו מבית אחד):

"דכיון שהתחיל הקנין לעשות בזו, אע"פ שלא נגמר".

בעלי התוספות רואים במאמר את תחילת הקניין, אף שהוא טרם נגמר, ויושלם רק בביאה.

ביטוי להבנה השנייה מצאנו בסוגיה לעיל בדף כ"ז, שבה נאמר שאישה שעשו בה מאמר היא "קרובה לביאה": אין חלות הלכתית כלשהי מכוחו של המאמר, אך בפועל הוא מקרב ומייעד את אותה יבמה לקראת המטרה הסופית – הייבום.

הגמרא בדף כט ע"ב מעלה שאלת יסוד בעניין מאמר:

"בעי רבה: מאמר לבית שמאי, נישואין עושה או אירוסין עושה?".

רבה יוצא מנקודת הנחה שהמאמר מבוסס על עולם האישות. ואמנם, בסוף הסוגיה הוא מסביר:

"שאני אומר: כל העושה מאמר ביבמתו, פרחה ממנו זיקת יבמין וחלה עליה זיקת אירוסין".

זו, כמובן, ההבנה הראשונה שהוצגה לעיל: המאמר הוא בעצם הליך של אירוסין, ויש לבחון אותו על רקע ההלכות השונות בארוסה.

החקירה המוצעת כאן מתקשרת גם לחקירה הקלאסית בדין "זיקה": האם הזיקה היא מושג ייחודי הנוגע ליחסי יבם ויבמתו, או שמא יש לראות את הזיקה כהליך מקביל לשלב כלשהו בקידושין? הרמב"ן בסוגייתנו כתב בפירוש:

"אבל בירושלמי אמרו מאמר דבית שמאי כזיקת ר' שמעון".

כלומר, את אותה הפעולה שפועל המאמר לדעת בית שמאי, פועלת הזיקה לדעת ר' שמעון, הגורס "זיקה ככנוסה".

הערה לסיום: מסכת יבמות פותחת את סדר נשים, שכן היא עוסקת במערכת יחסים שבין איש לאישה – היבם ויבמתו. המאפיין הייחודי של מערכת יחסים זו הוא שמדובר במערכת כפויה, שאינה תלויה ברצונם של שני הצדדים: עם מות הבעל נופלת אשתו לייבום לפני אחיו, ומאליה נוצרת זיקה המחייבת ייבום. אפשר שכדי להתמודד במידה מסוימת עם מערכת כפויה זו, שמימושה המרכזי הוא בביאת היבם על יבמתו, תיקנו חכמים את המאמר. במילים אחרות, המאמר נועד 'לקרב' את עולם הייבום והחליצה לעולם הקלאסי של סדר נשים. מכאן מתבקשות מאליהן אותן שאלות שהוזכרו לעיל – אם יש לראות את המאמר כיישום של מונח קיים ומוכר מסדר נשים (קידושין, נישואין), או שמא להותיר אותו בעולם הייחודי והעצמאי של הלכות ייבום וחליצה.