חתיכה נעשית נבלה בבשר בחלב ובשאר איסורים

חתיכה נעשית נבלה בבשר בחלב ובשאר איסורים

דין "חתיכה נעשית נבלה" קובע, שלאחר שאיסור נופל לתוך תערובת ואוסר אותה, יש להתייחס אל התערובת כולה כאל יחידה אסורה. לכן, אם התערובת הזו שבה ונופלת לתוך היתר - צריכים שתהיה בהיתר כמות של שישים כנגד התערובת כולה, ואין די בכך שיהיו בו שישים כנגד האיסור המקורי.

למעשה, דין זה מופיע בגמרא בפירוש רק בנוגע לאיסור בשר בחלב, והראשונים נחלקו האם הוא קיים גם באיסורים אחרים. מרבית הראשונים לא ראו סיבה לחלק בין האיסורים השונים: בכל מקרה שתערובת נאסרה באכילה, יש להתייחס אליה מכאן ולהבא כאל גוף של איסור, ואין זה משנה כיצד ומדוע היא נאסרה.

ברם, תוס' בחולין (ק ע"א ד"ה "בשקדם") מביאים את דעתו של רבנו אפרים, שדין "חתיכה נעשית נבלה" הוא דין ייחודי לבשר שמתערב בחלב, ואינו קיים במקרה אחר שבו איסור מתערב בהיתר. לדבריו, כאשר איסור מתערב בהיתר, לא מתרחש שום שינוי מהותי במצב: ההיתר נשאר היתר, והאיסור נשאר איסור, אלא שאיננו יכולים להפריד ביניהם. האיסור לאכול מהתערובת הוא רק מעשי, כיוון שבכל טעימה שנטעם ממנה נרגיש גם טעם של איסור. ממילא, אם התערובת תיפול לתוך היתר נוסף, כך ששיעור האיסור המקורי יקטן וטעמו לא יורגש, שוב לא תהיה מניעה לאכול את התערובת.

לעומת זאת, כאשר בשר וחלב מתערבבים זה בזה, המצב שונה בתכלית. אלו הם שני חפצים שכל אחד מהם הוא היתר גמור, אלא שהתורה חידשה שכאשר הם מתערבים יחד ע"י בישול, נוצר איסור חדש, שלא היה שם לפני כן. אין כאן היתר הסובל מנוכחות איסור לצדו, אלא שני היתרים שהפכו לאיסור. ממילא, סביר לומר שמעמד זה נותר גם לאחר שהתערובת שבה ונפלה לתוך היתר, ואין די בכך שבתערובת החדשה יש שישים כנגד הבשר בלבד או כנגד החלב בלבד, אלא צריכים שישים כנגד שניהם, שהרי שניהם הפכו להיות חפצא של איסור.

יש לציין, שהרא"ה בבדק הבית (ח ע"ב-ט ע"א) הגיע למסקנה הפוכה בדיוק, וטען שיש יותר סברה לומר "חתיכה נעשית נבלה" בשאר איסורים מאשר בבשר בחלב. לדבריו, כאשר היתר ואיסור מתערבים זה בזה, יש בתערובת גורם שהוא אסור מעצם טבעו, ולכן יש מקום לומר ש'מחלה' זו היא מדבקת, וכל מה שנאסר מחמת אותו איסור שוב לא יוּתַר. לעומת זאת, כאשר בשר מתערב בחלב, אין כאן שום גורם האסור מטבעו, אלא שהתורה קבעה שבשר אסור כאשר הוא נמצא ליד חלב ולהיפך. ממילא, ייתכן שאם נצליח לשוב ולהפריד בין הבשר לחלב, או להפוך אחד מהם למיעוט זניח בתערובת - שוב לא יהיה כאן שום איסור. הדבר דומה למשל לאיסור שעטנז: כל זמן שהצמר והפשתן מעורבים, הבגד אסור בלבישה; אולם אם נצליח להפריד ביניהם, לא יהיה בהם איסור כלל.