דילוג לתוכן העיקרי

חצי שיעור

חצי שיעור

באיסורי התורה השונים, צריך אדם לאכול שיעור מסויים כדי להתחייב מלקות, כרת או מיתה. ברם, בגמרא ביומא עד ע"א מחדש ר' יוחנן, שגם אכילת 'חצי שיעור' - היינו, פחות מכשיעור - אסורה מן התורה, אף שאין חייבים עליה. ר' יוחנן מנמק את חידושו בכך שחצי שיעור "חזי לאצטרופי", כלומר: אם ישוב ויאכל איסור פחות מכשיעור, יוכל להגיע ביחד לכדי שיעור חיוב.

 

האחרונים העירו שניתן להבין את נימוקו של ר' יוחנן בשני אופנים שונים:

 

ניתן להבין שהתורה עשתה כאן מעין הרחקה, שאדם לא יאכל חצי שיעור של איסור, שמא יאכל אחר כך כמות נוספת של איסור ויגיע לידי חיוב עונש.

 

ברם, ניתן להבין שהתורה לא חששה מפני תרחיש זה, והאפשרות להגיע לשיעור אינה הסיבה לאיסור חצי שיעור, אלא רק סימן לאיסור זה. העובדה שמי שאוכל שני חצאים של איסור חייב עונש, היא ראיה לכך שכל אחד מן החצאים נחשב חפצא של איסור בפני עצמו, שהרי מי שאוכל שני חפצים שכל אחד מהם מותר לגמרי, לא אמור להתחייב עונש.

 

נפקא-מינה בין ההבנות תהיה במצב שבו אין חשש מעשי שהאדם יגיע לכשיעור, כגון כשאוכל חצי שיעור ברגע האחרון של יום הכיפורים, בזמן שבו אין שהות מספקת לאכול שיעור שלם: אם חצי שיעור אסור מן התורה מחשש שמא יגיע לידי שיעור שלם, הרי שבמקרה האמור אין סיבה לאסור; אולם אם חצי שיעור אסור בכל מקרה, מפני שהאפשרות להתקדם ממנו לידי שיעור חיוב מעידה על האיסור שיש בו עצמו, הרי שיש לחייב גם במקרה זה.

 

ניתן להציע גם נפקא-מינה הפוכה, הנוגעת לימים אלו, שבהם אנו מנקים את הבית לקראת פסח. ראשונים ואחרונים נחלקו בשאלה האם איסור "בל יראה ובל ימצא" נוגע גם לחמץ שאין בו שיעור כזית (שהוא השיעור המחייב מלקות). מסברה ניתן לומר, שאם דין חצי שיעור יסודו בחשש שיגיע לשיעור, חשש כזה שייך גם באיסור "בל יראה ובל ימצא"; אולם אם דין זה מבוסס על המשמעות שיש לחצי שיעור כשלעצמו, יש מקום להקל בעניין "בל יראה ובל ימצא". השאגת אריה (ססי' פ"א) הסביר שרק כאשר אדם אוכל חצי שיעור, ניתן לומר שאם יאכל חצי שיעור נוסף, יסתבר למפרע שהאכילה הראשונה היתה חלק ממעשה אכילה אסור שגרם לחיובו, מה שמשקף את הבעייתיות שיש באכילה הראשונה כשלעצמה. אולם כאשר יש ברשותו של אדם חצי כזית חמץ, הרי שגם אם מאוחר יותר יגיע לרשותו חצי כזית נוסף, לא נאמר שהוא חייב למפרע על החזקת החמץ הראשונה, אלא רק מכאן ולהבא, שהרי לפני כן לא היה לו כזית, ולכן ניתן להתיר מן התורה את החזקת החמץ הראשונה, כל זמן שאין בה כזית.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)