דילוג לתוכן העיקרי

תולדות | חיוב סומא במצוות

קובץ טקסט
בפרשתנו, יצחק מבקש מעשיו להצטייד בכלי הציד, לצוד ציד, ולהכין ממנו סעודה (בראשית כז, ג-ד). רש"י מפרש שכוונת הציווי "שא נא כליך" היא שעשיו ישחיז את הסכין כדי ששחיטת הבהמה תהא כשרה. רש"י מוסיף על הבקשה "צודה לי" שיצחק ביקש שעשיו לא יגזול את הבהמה (לפי רש"י, עשיו אכן התכוון לגזול בהמה אם לא יצליח לצוד).
בעל הכלי חמדה, ר' מאיר דן פלוצקי, שואל למה הדרכה הלכתית זו הייתה נחוצה. הלוא עשוו הקפיד מאד על כיבוד אביו, ואיך יתכן שהוא יאכיל אותו טריפה? גם אם עשיו היה מתיר לעצמו לגזול, האם היה מאכיל גזל לאביו?
תשובה אחת אפשרית היא שיצחק היה סומא, ולפיכך עשיו היה סבור שהוא פטור מכל המצוות. אם כן מן הדין יצחק היה יכול לאכול נבלה או טריפה ואפילו גזל. למרות זאת, יצחק בקש להחמיר, ולכן ביקש מעשיו להביא לו אוכל כשר.
אנו נבדוק את מעמדו ההלכתי של הסומא, ונראה אם תשובה זאת נכונה.
הגמרא (קידושין דף ל'א ע"א) מביאה את דעתו של ר' יהודה שהסומא פטור מכל המצוות. כנראה שדעה זאת שרויה במחלוקת. כך ניתן לדייק מסיפור המופיע בהמשך הגמרא: רב יוסף, שהיה סומא, אמר שהוא יערוך סעודה אם יודיעו לו שהלכה כר' יהודה. הוא היה סבור ששכרו יגדל, אם היא יקיים מצוות, למרות שאינו מחויב. לאחר מכן, נאמר לו שגדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה, ואז הוא שינה את דעתו, ואמר שיערוך סעודה אם יודיעו לו שאין הלכה כר' יהודה.
הפרי מגדים (הקדמה לאו'ח, ח"ג) טוען שגם לפי ר' יהודה, סומא אינו פטור אלא ממצוות עשה, ואולם הוא חייב במצוות לא תעשה – כלומר, הוא אינו רשאי לעבור על איסורים. לפי דעתו, אין הסומא מותר בגזל או בטריפה.
ואולם, הנודע ביהודה (או"ח קי"ג) מקשה על דעה זו. הוא מביא את דעת התוספות (בבא קמא דף פ'ז ע"א) שסומא חייב מדרבן במצוות, כדי שלא יהא כנכרי. שואל הנודע ביהודה, אם הסומא חייב בכל מצוות הלא-תעשה, והוא שומר שבת וכשרות, למה לחשוש שהוא "יהיה כנכרי"? בנוסף, יש הרבה מצוות חיוביות שהן צמודות למצוות לא תעשה, כמו קידוש בשבת (שהוקש לאיסורי מלאכה (ברכות דף כ ע"ב)) ואכילת מצה בפסח (שהוקשה לאיסור חמץ (פסחים דף מ"ג ע"ב)), ומסתבר שלפי הפרי מגדים הסומא חייב גם בהם. הנודע ביהודה מסיק שלפי התוספות, מדאורייתא אין הבדל כלל בין הסומא לבין הנכרי – דהיינו שהוא אכן פטור מכל המצוות כולן, ומותר לא לאכול אוכל לא כשר.
האם יהיה מותר לו גם לגזול? המנחת חינוך (מצוה ב') טוען שגם אם סומא פטור מכל המצוות, אין הוא פחות מנוכרי שחייב בשבע מצוות בני נח (כולל איסור גזל).
במקום אחר (מצוה כ"ו), המנחת חינוך מונה הבדלים בין הסומא לנכרי: א. סומא לא יענש כמו נכרי. ב. למרות שאסור לגוי לשמור שבת, לא יתכן שלסומא יהודי יהיה אסור לשמור שבת. ג. האיסור ללמד תורה לנכרי לא קיים בסומא.
לסיכום, יש דעה האומרת שסומא חייב בכל המצוות. ר' יהודה סובר שהוא פטור. ניתן להבין את דעת ר' יהודה בשני אופנים: א. הוא פטור ממצוות עשה וחייב במצוות לא תעשה (פרי מגדים). ב. הוא פטור גם ממצוות לא תעשה (נודע ביהודה), אך לא יתכן לפוטרו גם משבע מצוות בני נח (מנחת חינוך).
כיון שרב יוסף בגמרא היה מסופק לפי מי ההלכה, יש גם מחלוקת בפוסקים. הר"ן (קידושין דף ל'א ע"א) פוסק נגד ר' יהודה, על פי הכלל שהלכה כרבים והחולקים על ר' יהודה, מוגדרים כ"חכמים", כיון שהם לא נזכרים בשם מסוים. ר' ירוחם (אדם, ה', ד') הוא בין הבודדים בפוסקים שפסק כר' יהודה. הפוסקים האחרונים, דוגמת ערוך השולחן והמשנה ברורה, פסקו כולם כדעת הר"ן ומחייבים את הסומא בכל הצוות.
גם ר' ירוחם מסכים שהסומא מחויב מדרבנן בכל המצוות, אך הרשב"א (ב"ק פ"ז.) חולק על דעה זו ומסיק שלר' יהודה הסומא פטור מן המצוות גם מדרבנן.
לסיכום, יוצא שאין דעה שמתירה לסומא לגזול, ולכן מפתיע שיצחק הרגיש צורך להזהיר את עשו שלא לגזול. מצד שני, לפי הנודע ביהודה, מותר לסומא לאכול נבילה וטריפה (לפי דעת ר' יהודה), ולפי זה ניתן להסביר שיצחק החמיר על עצמו, והזהיר את עשו לא להאכילו בהמה שלא נשחטה כדין.
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)