חולין | דף מז | דחיית מילה

במצות המילה יש דינים הנוגעים לזמן, לאופן, למבצע, לברכות ועוד. אחד הדיונים המרכזיים בדיני המילה הוא במקרה בו התינוק החולה – האם יש לדחות את המילה או אף לבטלה עקב מצב בריאותו של התינוק.

הבסיס לדחיית המילה עקב מחלת התינוק נקבע כבר במשנה בשבת (פרק יט משנה ה):

והרחיב לבאר זאת הרמב"ם (הלכות מילה, א, יח):

"אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי, שסכנת נפשות דוחה את הכל, ואפשר למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם".

ברור שעקרון זה דורש פירוט והגדרה – איזה תינוק מוגדר כחולה? בגמרא אנו מוצאים מספר דוגמאות פרטיות של מחלות ומומים שנדונו כעילה לדחיית הברית או לשינוי שיטת ביצועה – המחלות והמומים המוזכרים כוללים את המצבים הבאים: חלצתו חמה, מחלות דם תורשתיות, תינוק אדום ותינוק ירוק, מומים במבנה הערלה – נולד מהול, ערלה כבושה, שתי ערלות. אנו נעסוק בקצרה רק באחד מהמקרים המובאים בסוגייתנו:

"רבי נתן אומר: פעם אחת הלכתי לכרכי הים, באתה אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון – ומת, שני – ומת, שלישי – הביאתו לפני. ראיתיו שהיה אדום, אמרתי לה: בתי, המתיני לו עד שיבלע בו דמו. המתינה לו ומלה אותו – וחיה, והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי".

בגלל צבעו האדום של התינוק חשש רבי נתן שהתינוק סובל ממחסור בדם, ומחמת כך עלול למות כתוצאה מהמילה. בתוספות (ד"ה שלישי הביאתו לפני) כתוב שלגבי מילה די לקבוע חזקה בשניים ואין צורך בשלושה, כלומר רק שני תינוקות נפטרו. ברי"ף, לעומת זאת, כתוב שגם בנה השלישי מת והיא באה לפני רבי נתן עם הבן הרביעי.

גם לפי דברי התוספות וגם לפי דברי הרי"ף לא מובן מדוע יש צורך בכלל בחזקה. כלומר – מכיוון שיש ספק פיקוח נפש, גם בפעם הראשונה היה צורך להמתין, וא"כ מדוע המתינו עד ליצירת חזקה?

יתכן שניתן להסביר זאת בכך שאם לא היו המקרים הקודמים, לא היה יכול רבי נתן לדעת שאכן מדובר בסכנת נפשות. כלומר – יתכן שהאדמימות היא מקרית, ואינה קשורה לסיבת המוות. אולם, לאחר שהוכח כי יש קשר בין האדמימות למות התינוקות – יש לדחות מילה של תינוק אדום.

רש"י כתב שהסיבה שרבי נתן אמר לה להמתין היא משום פקוח נפש:

לא מובן מדוע רש"י הוצרך להיתר של פיקוח נפש. כלומר – כל העניין של 'פיקוח נפש דוחה את כל המצוות חוץ משלוש המצוות החמורות' נאמר רק לעניין מצוות לא תעשה, אך לשם מצוות עשה אין צורך אפילו להוציא את כל ממונו, על אחת כמה וכמה שאין צריך לסכן את נפשו, ובפרט שלא הייתה כוונה לא לעשות מילה כלל אלא רק לדחות את מועד קיומה. יתכן שהסיבה לכך היא משום שבמילה – בכל יום שבו לא נעשתה המילה יש מצוות עשה למול את הילד, וקיימת מצוה כל יום ויום.