חולין | דף יב | בל תשחית

הגמרא עוסקת במשנה שבתחילת המסכת, הקובעת: הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן, משום שחוששין שמא יקלקלו את השחיטה.

בגמרא מדייקים מלשון המשנה שהחשש אינו רק על השחיטה שהייתה, אלא אף על שחיטות עתידיות. לפי פירוש רש"י המשנה עוסקת בדין שחיטה של חרש שוטה וקטן בדיעבד – ששחיטתם פסולה אם שחטו, שמא יקלקלו את השחיטה. דהיינו, החשש הוא לא רק שמא כבר קלקלו אל אף שמא יקלקלו בעתיד.

מדברים אלה לומד רבא שאין מוסרים להם חולין לכתחילה. כלומר – חרש שוטה וקטן שעמדו אחרים וראו את שחיטתם, שחיטתם כשרה בדיעבד, אולם לכתחילה אין לעשות זאת אפילו בבהמה של חולין. היינו עשויים לחשוב שיהיה אסור לתת להם לשחוט רק בהמה של קודשים, שכן אין מביאים קדשים לידי פסול, אבל בבהמת חולין אולי היינו סבורים שאין בכך בעיה, שכן אם תפסל השחיטה רק לא יאכלו את בשרה.

יתכן שרבא בא ללמד על חשיבות האיסור של בל תשחית, שאם תפסל השחיטה הבשר יהיה אסור באכילה, אם כי לכאורה לא מובן מדוע יהיה בכך איסור, שכן ניתן למכור את הבשר לגוי וכיוצ"ב. אולי ניתן להסביר זאת על פי האמור בגמרא בנוגע לבל תשחית, שאומר רב חסדא: אדם שיכול לאכול לחם שעורה ואוכל לחם שנעשה מחיטה, שמחיר לחם זה יקר יותר, עובר על איסור בל תשחית, משום שבזבז את כספו (שבת קמ ע"ב). אם כן, על אף שבגמרא דוחים את דברי רב חסדא (משום שאם אדם יזון מן המאכלים הפחות טובים [לחם שעורה] גופו יהיה חלש, ולכן מותר לקנות את המאכלים היותר טובים לצורך בריאותו ותקינותו של הגוף, ואין מדובר במקרה שכזה בהשחתה של הממון), במקרה זה נראה שאין סיבה לדחות את דעתו, שכן בהפסד הכסף שיש במכירת הבשר לגוי אין כל תועלת שמצדיקה את המעשה.

ניתן להעלות הסבר אחר לדברי רבא: אמנם אם עומדים אחרים ורואים את השחיטה, בדיעבד השחיטה כשרה, אולם לכתחילה יש לחשוש שמא החרש, השוטה או הקטן ידרוס מעט והאחרים שצופים בו לא ישימו לב לכך ויאכלו בשר נבלה.