חדש בתבואת חו"ל
במשנה בסוף הפרק ראשון של מסכת קידושין מובאת מחלוקת ר' אליעזר וחכמים, האם חדש אסור מהתורה או מדברי חכמים: "כל מצווה שהיא תלויה בארץ - אינה נוהגת אלא בארץ, ושאינה תלויה בארץ - נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ... ר' אליעזר אומר: אף החדש".
המשנה במסכת ערלה סותמת כי האיסור הוא מהתורה, והראשונים נחלקו בפסיקת ההלכה. ראשוני ספרד פסקו שהחדש בחו"ל הוא איסור תורה, וכן משמע מדברי השו"ע, אולם ראשוני אשכנז (בעל התרומה וה'אור זרוע') סברו שהאיסור הוא מדרבנן בלבד, ובעקבותיהם צעד הט"ז. לפסיקה זו משמעות רבה: בארצות הקרות (בעיקר בארצות אשכנז), עיקר הזריעה נעשית בתקופת ניסן, ולכן קשה מאוד להקפיד על איסור חדש. על כן, הקלו פוסקי אשכנז שבמצב של ספק - כשאין ידוע אם התבואה השרישה לפני ט"ו בניסן או אחרי ט"ו בניסן - ניתן לאכול ממנה, שכן ספק דרבנן להקל.
קולא נוספת שמובאת בדברי האחרונים הללו נוגעת לתבואה נכרי. הב"ח סובר שאין איסור חדש בתבואת נכרי, אולם התוס' ובעקבותיו אחרונים רבים סברו שגם בתבואת נכרים יש איסור חדש, וכך נפסק בשו"ע.
למעשה, הגר"א ושו"ע הרב פסקו שיש להחמיר באיסור חדש בתבואת חו"ל. בעקבותיהם, הרבנות הראשית לישראל מקפידה על חדש בחו"ל ומבררת את זמני הזריעה של התבואה לפני שהיא מכשירה אותה. חלק מההכשרים בחו"ל אינם מקפידים על כך, ולא חוששים לאיסור חדש.
להלכה, אם כן, ראוי להיזהר בשתיית בירות תוצרת חוץ, ובפרט כאלה המיובאות מארצות אירופה. במדינות אלו נוהגים רבים לזרוע בתקופת ניסן, ויש חשש רב לאיסור חדש.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)