דילוג לתוכן העיקרי
הלכות תפילה -
שיעור 9

זמני קריאת שמע וברכותיה

קובץ טקסט
בפרקים הקודמים עסקנו בחיוב לקרוא קריאת שמע, במקור המצווה ובברכותיה. הזמנים שבהם יש לקרוא קריאת שמע מפורטים אף הם בתורה (דברים ו', ו–ט):
 
וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.
 
התורה מצווה עלינו לומר את "הדברים האלה" (כפי שהסברנו בפרק ה) "בשכבך ובקומך". כיצד נקבעו זמנים אלה? מהו הזמן המוקדם ביותר שבו מותר לקרוא קריאת שמע ומהו הזמן המאוחר ביותר?

תחילת זמן קריאת שמע בשחרית[1]

מהו הזמן המוקדם ביותר בבוקר שבו מותר לקרוא קריאת שמע?
 
בגמרא (ברכות ח ע"ב) מצינו שתי מימרות, סותרות לכאורה, בשמו של רבי שמעון בר-יוחאי.
 
תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר, ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהן ידי חובתו, אחת של יום ואחת של לילה. הא גופא קשיא! אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אלמא – לאחר שיעלה עמוד השחר ליליא הוא, והדר תני: יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה, אלמא – יממא הוא! – לא, לעולם ליליא הוא, והא דקרי ליה יום – דאיכא אינשי דקיימי בההיאשעתא. אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחי.
 
פסקה זו מתייחסת למי שקרא קריאת שמע פעם אחת לפני עלות השחר ופעם שנייה אחרי עלות השחר, וממנה עולה כי ניתן לצאת לידי חובת קריאת שמע של שחרית כבר עם עמוד השחר.
 
הפסקה הבאה לעומת זאת, עוסקת במי שקרא קריאת שמע פעם אחת לפני הזריחה ופעם שנייה לאחר הזריחה, וממנה ניתן ללמוד כי זמן קריאת שמע מתחיל דווקא בזריחה, היא הנץ החמה:
 
איכא דמתני להא דרב אחא בר חנינא אהא דתניא, רבי שמעון בן יוחי אומר משום רבי עקיבא: פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום, אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה, ויוצא בהן ידי חובתו, אחת של יום ואחת של לילה. הא גופא קשיא! אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום, אלמא – קודם הנץ החמה יממא הוא, והדר תני: יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה, אלמא – ליליא הוא! לא, לעולם יממא הוא, והאי דקרו ליה ליליא – דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא. אמר רבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון שאמר משום רבי עקיבא.
 
בעוד שמהפסקה הראשונה שהבאנו עולה כי רבי שמעון בר יוחאי מתיר לקרוא קריאת שמע כבר עם עלות השחר, מהמקור השני ניתן להסיק כי מותר לקרוא קריאת שמע של שחרית רק מהנץ החמה!
 
הרי"ף (ברכות ב ע"ב) פוסק בהתאם לשתי גישות אלה של רבי שמעון בר יוחאי גם יחד, וקובע שמי שהיה חולה או שיכור ולכן לא היה יכול לקרוא קריאת שמע של ערבית בזמנה רשאי לקוראה עד הנץ החמה. כך גם מי שהתעורר מוקדם, למשל כדי לצאת לדרך, יכול לקרוא קריאת שמע כבר עם עמוד השחר. הרמב"ם (הלכות קריאת שמע פ"א הל' יב), הרא"ש (פרק א סימן ט) והטור (סימן נח) פוסקים כך אף הם.
 
רבינו תם (ספר הישר, חלק התשובות סימן ח סעיף א) סובר אחרת ופוסק על סמך המקור השני בלבד. לדעת רבינו תם הזמן שלפני הנץ החמה "לאו יום גמור הוא... ולפי דעתי, הממהר לקרותו קודם הנץ החמה לא יצא ידי חובתו כל כך". בעל המאור (ברכות ב ע"ב) מחזיק בדעה מחמירה אף יותר וכותב שמי שקרא קריאת שמע לפני הנץ החמה לא יצא לידי חובה כלל.
 
השולחן ערוך (סימן נח סעיף ג-ד) פוסק כפי רוב הראשונים, שבשעת הדחק או בדיעבד ניתן לצאת לידי חובה בקריאת שמע בעמוד השחר.

תחילת זמן קריאת שמע של שחרית לכתחילה

עד כה ראינו שבדיעבד מותר לקרוא קריאת שמע עם עמוד השחר. אולם מתי מתחיל זמן קריאת שמע של שחרית מלכתחילה?
 
במשנה (ברכות פ"א מ"ב) מובא:
 
מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי. וגומרה עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר עד שלוש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות.
 
הגמרא (ברכות ט ע"ב) מרחיבה את הדיון:
 
מאי בין תכלת ללבן? אילימא בין גבבא דעמרא חיוורא לגבבא דעמרא דתכלתא – הא בליליא נמי מידע ידעי! אלא: בין תכלת שבה ללבן שבה. תניא, רבי מאיר אומר: משיכיר בין זאב לכלב; רבי עקיבא אומר: בין חמור לערוד; ואחרים אומרים: משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו. אמר רב הונא: הלכה כאחרים. אמר אביי: לתפילין – כאחרים, לקריאת שמע – כותיקין, דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא נמי הכי: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום.
 
הגמרא מביאה מספר דעות בשאלת תחילת זמן קריאת שמע של שחרית לכתחילה. בסיום הסוגיה מובאת דעתו של רב הונא לפיה מותר לקרוא קריאת שמע החל מהזמן שבו אדם יכול לזהות את חברו ממרחק ארבע אמות, וגם דעתו של אביי שפסק כי מנהג ותיקין, הגומרים לקרוא קריאת שמע עם הנץ החמה, הוא המנהג העדיף.
 
מרבית הראשונים (רבינו יונה ד ע"ב; רא"ש פרק א סימן י; רשב"א ח ע"ב) פוסקים לפי דעת רב הונא, שזמן קריאת שמע מתחיל משיכיר אדם את חברו ממרחק ארבע אמות, ומסבירים שאביי לא חולק על רב הונא, אלא פשוט מוסיף שמידת החסידות היא לגמור לקרוא קריאת שמע מעט לפני הנץ החמה וכך להתפלל שמונה-עשרה עם הנץ החמה.
 
הרמב"ם (הלכות קריאת שמע פ"א הל' יא) לעומת זאת, לא פוסק לפי דעת רב הונא וכותב:
 
ואי זה הוא זמנה ביום? מצוותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה... ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו.
 
הרמב"ם סבור, כמו אביי, שהזמן המוקדם ביותר לכתחילה לקריאת שמע הוא קצת לפני הנץ החמה.
 
רבינו תם (תוספות יומא לז ע"ב), כפי שראינו לעיל, חולק על דעה זו:
 
ורבינו תם פירש דזמן קריאת שמע הווי אחר הנץ החמה, כמתניתין דהכא וכרבי שמעון והוותיקין היו ממהרין שלא כדין קודם הנץ החמה, בשביל חובת התפילה כדי לסמוך גאולה לתפילה שתהא עם שמש... ולהכי קורין קריאת שמע שלא כדין בשביל חביבות התפילה... דאביי נמי הכי סבירה ליה והא דקאמר לקריאת שמע כוותיקין סימנא בעלמא, כלומר סמוך להנץ כוותיקין ולא כוותיקין לגמרי.
 
בניגוד לרמב"ם, רבינו תם (ספר הישר לעיל) סובר שהקורא קריאת שמע לפני הנץ החמה "לא יצא ידי חובתו כל כך". רבינו חננאל, שדבריו מובאים אף הם בתוספות שהזכרנו לעיל, סובר כרבינו תם. יתרה מזאת, כפי שכבר ראינו, בעל המאור (ברכות ב ע"ב) מאמץ את הדעה המחמירה ביותר ופוסק כי מי שקרא קריאת שמע לפני הנץ החמה לא יצא לידי חובה כלל! על אף כל זאת מרבית הפוסקים לא פוסקים על פי דעה זו.
 
לסיכום, בעוד מרבית הראשונים פוסקים שלכתחילה יש לקרוא קריאת שמע של שחרית משיכיר את חברו ממרחק ארבע אמות, הרמב"ם פוסק שיש לקרוא מעט לאחר מכן, כמו מנהג הוותיקין, ואז להתפלל עם הנץ החמה. רבינו תם ובעל המאור קובעים שיש לקרוא קריאת שמע אחרי הנץ החמה.
 
השולחן ערוך (סימן נח סעי' א–ב) פוסק, כפי שפוסקים מרבית הראשונים, שהזמן המוקדם ביותר שבו ניתן לומר קריאת שמע הוא "משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו". כמו כן כותב השולחן ערוך שמצווה מן המובחר לקרוא קריאת שמע מעט לפני הנץ החמה כמנהג הוותיקין. אולם, מי שלא קרא קריאת שמע לפני הנץ החמה צריך לקוראה בהקדם האפשרי "במהרה כל מה שיוכל".
 
קשה לקבוע בדיוק מתי הוא הזמן שבו "יראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו". יתר על כן, זמן זה משתנה עם עונות השנה והמיקום הגאוגרפי.
 
בקרב רבני ארץ ישראל לדוגמה, מצאנו מספר מנהגים. הרב עובדיה יוסף (יחווה דעת חלק ב סימן ח) פוסק שמותר לקרוא קריאת שמע שישים ושש דקות לפני הנץ החמה, בעוד על פי מנהגים אחרים בירושלים זמן זה נע בין חמישים דקות לשישים דקות. שני חיבורים הלכתיים מן השנים האחרונות העוסקים בהלכות תפילה, אִשי ישראל ותפילה כהלכתה, מגדירים "משיכיר" כבערך חמישים דקות לפני הנץ החמה. הרב משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח חלק ד סימן ו) כותב שלהערכתו זמן "משיכיר" בניו-יורק הוא שלושים וחמש-ארבעים דקות לפני הנץ החמה.
 
באזורים רבים בעולם, ובמיוחד בחודשי החורף, הנץ החמה עשוי להתאחר מאד, ועל כן לעתים אין ברירה אלא להתפלל מוקדם, אחרי עלות השחר אך לפני "משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו". מדברי המשנה ברורה (סימן נח ס"ק יט) עולה כי בשעת הדחק וכשאין ברירה אחרית מותר להתפלל אחרי עלות השחר, גם באופן קבוע. מי שאינו ממהר לעבודה לעומת זאת, צריך לחכות ולא להתפלל מוקדם כל כך.

סוף זמן קריאת שמע של שחרית

עד מתי מותר לקרוא קריאת שמע של שחרית? במשנה (ברכות פ"א מ"ב) מובא:
 
רבי יהושע אומר: עד שלוש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות.
 
ככל הנראה, על פי המשנה יש להבין את הביטוי "ובקומך" כשעה שבה אנשים קמים ממש ממיטתם, ולא כל השעות במשך היום שבהן הם ערים. "בשכבך" לעומת זאת, מתפרש במשנה (ברכות פ"א מ"א) כזמן שבו בני אדם שוכבים, זאת אומרת ישנים, ולא לשעה המסוימת שבה אנשים בדרך כלל "נשכבים", זאת אומרת שוכבים לישון שנת לילה.
 
הכסף משנה (הלכות קריאת שמע פרק א הל' יג), מקשה על חוסר הסימטריה הזו ומסיק שמדאורייתא, בדיוק כפי שמותר לקרוא קריאת שמע במשך הלילה כולו, מותר גם לקרוא קריאת שמע של שחרית במשך היום כולו! הוא מסביר שתחימת המשנה את זמן קריאת שמע לסוף השעה השלישית, היא מדרבנן. על סברה זו חולקים כמעט כל הפוסקים והפרשנים, הסוברים רובם ככולם שפירוש הביטוי "ובקומך" הוא השעה שבה אדם מתעורר וקם משנתו, ולא הזמן שבו הוא ער בכלל, וכך מסיקים שאפילו מדאורייתא יש לקרוא קריאת שמע של שחרית עד סוף השעה השלישית.
 
בקרב הפוסקים ישנה הסכמה כללית כי השעות שאליהן התייחסה המשנה הן שעות זמניות, וזאת על סמך פירושו של הרמב"ם את הדיון ההלכתי (פירוש המשנה ברכות פ"א מ"ב; שו"ת פאר הדור סימן מד). במילים אחרות, שעות היום מחולקות לשנים עשר חלקים שווים וכל חלק הוא שעה זמנית אחת. אם כן, מותר לקרוא קריאת שמע עד סוף השעה הזמנית השלישית, או למעשה עד סוף הרבע הראשון של היום. אמנם חלק מן הראשונים (תוספות הרא"ש ברכות ב ע"ב ד"ה כיוון; תרומת הדשן סימן קכא, המובא ברמ"א או"ח סימן תמג סעיף א) וחלק מן האחרונים (רבי יעקב עמדין בספרו מור וקציעה סימן א וסימן תמג לדוגמה) חולקים על הנחה זו, בפועל נתקבלה להלכה ההסתמכות על שעות זמניות.
 
מתי מתחילים לספור את שעות היום?
 
המגן אברהם (סימן רלג ס"ק ג וסימן תמג ס"ק ג) דן בשאלה אם יש להתחיל לספור את שעות היום לצורך חישוב שעות זמניות מעמוד השחר או מהנץ החמה. המגן אברהם מסיק (סימן נח ס"ק א) שמכיוון שקריאת שמע היא מצווה מדאורייתא, יש לפסוק לחומרה, כפי שפסקו בעל תרומת הדשן, הב"ח ואליהו רבה, ולספור את שעות היום מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. שיטה זו ידועה כשיטת מגן אברהם. הגר"א (ביאור הגר"א סימן תנט) לעומת זאת סובר ששעות היום מתחילות בהנץ החמה ומסתיימות בשקיעת החמה. דעה זו מכונה שיטת הגר"א.
 
מכיוון שקריאת שמע היא מצווה מדאורייתא, לכאורה עלינו לאמץ את השיטה המחמירה של המגן אברהם, על פי הכלל "ספק דאורייתא לחומרה", אולם נראה שרוב הקהילות ורוב לוחות השנה המקובלים הולכים אחרי שיטת הגר"א. אכן ערוך השולחן (סימן נח סעיף יד) פוסק כדעת בגר"א וכותב: "וכן אנו תופסין עיקר לדינא וכן נדפס זמן קריאת שמע בהלוחות לפי חשבון נץ החמה והלואי שנעמוד לפי חשבון זה ובעוונותינו הרבים שנעשה כהיתר בהעברת זמן ק"ש ובפרט בקיץ". הרב משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח חלק א סימן כד; ראה גם יו"ד חלק ג סימן קכט שיש לנהוג לחומרה), פוסק להלכה על פי שיטת הגר"א, ומעיד שכך היה נהוג בליטא ובישיבותיה. החזון איש (או"ח סימן יג ג) והמנחת יצחק (חלק ג סימן עא) פוסקים אף הם כשיטת הגר"א. כיום מתפרסמים לוחות שנה המציינים את זמני היום על פי שתי השיטות.
 
מי שחושש שמא לא יספיק לקרוא קריאת שמע לפני סוף הזמן, צריך לקרוא, אפילו באמצע פסוקי דזמרה, ועליו גם לחזור על קריאת שמע ועל ברכותיה לאחר מכן.

סוף זמן ברכות קריאת שמע

הגמרא (ברכות י ע"ב) אומרת שאמנם מי שקרא קריאת שמע אחרי סוף השעה שלישית לא יצא לידי חובתו, אך הוא עדיין יכול לקרוא ברכות קריאת שמע.
 
הראשונים חלוקים בשאלת הזמן המאוחר ביותר שבו עוד ניתן לברך את ברכותיה של קריאת שמע. הרמב"ם (הלכת קריאת שמע פ"א הל' יג) פוסק שמותר לברך את ברכותיה של קריאת שמע כל היום כולו! הרא"ש (ברכות פרק א סימן י) דן בשאלה אם מותר לקרוא ברכות קריאת שמע כל היום כולו או שאולי ברכות אלא קשורות לזמן תפילה (שמונה-עשרה), שהוא השעה הרביעית או השישית. רב האי גאון, שדבריו מובאים ברא"ש, פוסק שמותר לברך את ברכותיה של קריאת שמע רק עד סוף השעה הרביעית.
 
השולחן ערוך (סימן נח סעיף ו) פוסק על פי רב האי גאון ומורה למי שעדיין לא קרא קריאת שמע עם ברכותיה בסוף השעה הרביעית, לקרוא קריאת שמע בלי הברכות. המשנה ברורה (סימן נח ס"ק כו) אף מחשיב ברכות קריאת שמע הנאמרות לאחר השעה הרביעית כברכה לבטלה.
 
לעומת זאת, הביאור הלכה (ד"ה קורא) מביא את המשכנות יעקב (ר' יעקב מקרלין) שמתיר, בדיעבד, לברך את ברכותיה של קריאת שמע עד חצות. הביאור הלכה כותב: "ואפשר שיש לסמוך על זה לענין אם היה לו אונס שלא היה יכול לקרות הברכות עד ד' שעות".
 
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נעמה ליברמן
עורך: יחיאל מרצבך, תשע"ט
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                                  http://etzion.org.il
האתר באנגלית:                     http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
* * * * * * *
 
 
[1] זמנים אלה ידונו בפירוט רב יותר בפרק טו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)