ועתה יגדל נא כח ה'

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

ועתה יגדל נא כח ה' / הרב אהרן ליכטנשטיין

לפרשת שלח*

ועתה יגדל-נא כח ה' כאשר דברת לאמר. ה' ארך אפים ורב-חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על-בנים על-שלשים ועל-רבעים. (במדבר י"ד,יז-יח)

לכאורה קשה מדוע משה לא מצטט את שלוש עשרה המידות כפי שיצאו מפי ה'?:

ה' ה' א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב-חסד ואמת. נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון אבות על-בנים ועל-בני בנים על-שלשים ועל-רבעים.
(שמות ל"ד,ו-ז)

מתוך שלוש עשרה המידות מביא כאן משה שש בלבד. רש"י מביא את הגמ' בסנהדרין קיא ע"א שאומרת שכאשר אמר הקב"ה למשה את שלוש עשרה המידות הסביר לו שהן נוגעות גם לרשעים, ומשה ניצל זאת כאן כשביקש רחמים על עמ"י. אולם רש"י אינו מתייחס להבדלים בין שלוש עשרה המידות כאן ושם. גם במדרש אין התיחסות להבדל זה.

דעת זקנים בעלי התוס' מסביר ש- "ה' ה'" פירושו מידת הרחמים ומידת הדין, וכאן הזכיר משה רק "ה'" אחד כי נזקק למידת הרחמים בלבד. אך פירושו קשה משתי סיבות: הראשונה היא שהגמרא בר"ה יז ע"ב מסבירה ש- "ה' ה'" מתייחס למידת הרחמים בלבד:

ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה.

הקושיה השניה על פירושו היא שלפי המידות אצלנו נזכר רק שם אדנות, והוא ודאי קרוב יותר למידת הדין מאשר למידת הרחמים.

הרמב"ן אצלנו מסביר שמשה הבין שמידת הדין מתוחה כנגדם ואין כאן סיכוי למידת הרחמים כיון שחטאם כה גדול. משה לא הזכיר "אמת" כי על פי האמת צריכים עמ"י להיענש. הוא גם לא הזכיר "א-ל רחום וחנון" משום שהבין שעל חטא כזה הקב"ה לא מוחל.

אפשר באמת להבין מדוע חטא המרגלים חמור יותר מחטא העגל. חטא העגל אמנם מושווה לכלה שזינתה תחת חופתה (שבת פח ע"ב) אך באותו זמן היה עמ"י בראשית דרכו, ועוד היה בעיצומה של כריתת הברית עם הקב"ה. החטא נבע גם מחוסר נסיון ועמ"י התחרט עליו. חטא המרגלים, לעומת זאת, התרחש כשנה לאחר מכן, לאחר שעמ"י קיבל את כל מחסורו מהקב"ה ועמד לפני כניסה לארץ. אם לאחר שהקב"ה נותן לעמ"י הכל כדי שיכנסו לארץ, עמ"י מפחד להכנס לארץ ולא סומך על הקב"ה, הרי שזו כפירה בכוחו של הקב"ה. עם כזה לא ראוי להכנס לארץ. מעבר לכך, יש לזכור שהיה זה חטאם החמור השני של בנ"י- הקב"ה ויתר בפעם הראשונה אך לא מוותר שוב.

נראה, א"כ, שלא מדובר כאן על מידת הרחמים אלא על כיוונה של מידת הדין. על הפסוק "ועתה יגדל נא כח ה'" כותב הספורנו:

"לכבוש את מידת הדין".

הרשב"ם מזכיר בהקשר זה את הפסוק "טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר" (משלי ט"ז,לב).

דעת זקנים בעלי התוס' גם מסביר שכונת הפסוק היא לכבישת הכעס, ומביא את המשנה באבות (ד',א): "איזהו גיבור הכובש את יצרו". ממשנה זו עולה שכבישת היצר אינה טובה יותר מגבורה אלא שהיא גבורה בעצמה. הגיבור האמיתי אינו מי שיש לו כח אלא מי שכובש את יצרו.

מכל הפרשה אנו למדים שבני האדם מייחסים חשיבות גדולה לכח גופני. המרגלים קובעים את יחסם לא"י ע"פ קריטריונים כאלה:

אפס כי-עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם-ילדי הענק ראינו שם. (במדבר י"ג,כח)

וכל-העם אשר-ראינו בתוכה אנשי מדות. (שם י"ג,לב)

גם העם מחליט מה מידת סיכוייו להיכנס לארץ ע"פ שיקולים כאלה: "לא נוכל לעלות אל-העם כי-חזק הוא ממנו" (שם י"ג,לא). תושבי מצרים לשעבר יתיחסו כך גם לכוחו של הקב"ה:

מבלתי יכלת ה' להביא את-העם הזה אל-הארץ אשר-נשבע להם וישחטם במדבר. (שם י"ד,טז)

משה מבקש כאן מהקב"ה שיראה לבני האדם מהי הגבורה האמיתית ויכבוש את כעסו, כלומר את מידת הדין. "ועתה יגדל נא כח ה'"- כוחו של ה' יגדל הרבה יותר בזה שיכבוש את כעסו מאשר בזה שיהרוג את עמ"י במדבר. הגמ' בגיטין נו ע"ב אומרת: "דבי רבי ישמעאל תנא מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים". גדולתו של הקב"ה היא בזה שיכול לשמוע שמנאצים אותו ולשתוק.

משה, א"כ, לא מנה את כל המידות משום שלא דיבר כאן על מידת הרחמים. הוא לא הזכיר אמת משום שע"פ האמת חייבים מיתה, לא הזכיר חטאה משום שזה שוגג וכאן חטאו במזיד (ע"פ יומא לו ע"ב). משה הזכיר כאן רק מידות הקשורות לכיבוש הכעס כמו חסד ואריכות אפים מפני שרצה שהקב"ה יכבוש את מידת הדין ויצמצם את העונש של עמ"י.



* השיחה נאמרה בליל שבת קדש פרשת שלח התשנ"ד, וסוכמה ע"י מתן גלידאי.