והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה / הרב אהרן ליכטנשטיין[1]

פרשת וישב

"'וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען' - הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי תמה: אנה ייכנס כל הפשתן הזה? היה פיקח אחד משיב לו: ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו. כך יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה, תמה ואמר: מי יכול לכבוש את כולן? מה כתיב למטה: 'אלה תולדות יעקב יוסף', דכתיב: 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש' (עובדיה א, יח), ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם" (רש"י ישן, בראשית לז, א).

"מה כתיב למעלה מן העניין: ואלה המלכים, וכתיב הכא: וישב יעקב. א"ר חוניא: משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתיירא מהם וישב לו ביניהם. א"ר לוי: משל לנפח שהיה פתוח באמצע פלטיא ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו, וראה חבילות חבילות של קוצים נכנסו למחנה. אמר: אנה ייכנסו כל החבילות הללו? והיה שם פיקח אחד, אמר לו: מאלו אתה מתיירא?! גץ אחד יוצא משלך וגץ אחד משל בנך ואתה שורפן. כך, כיוון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו - נתיירא, אמר לו הקב"ה: מאלו אתה מתיירא?! גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך [יוסף] ואתם שורפים אותם כולם, הדא הוא דכתיב: 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה'" (בראשית רבה פד, ג).

המדרש מתאר לנו שתי גישות אפשריות - האחת, דוגלת בהבלגה, בשתיקה, בישיבה בין הגויים - בתוך מאורת הכלבים, בניסיון להשפיע עליהם מתוך הקרנת אור מסביב, לא מתוך ויכוח ועימות. מאידך ישנה גישה אחרת - זו של אש, של ניצוצות וגיצים - של עימות ישיר פנים אל פנים. כאשר לישיבה ולשתיקה אין השפעה, כאשר לא ניתן עוד להבליג, יש צורך לעיתים בעימות ישיר.

האש, אמנם נתפסת בעינינו כדבר המביא כיליון, הרס וחורבן, אך מאידך לא ניתן לתאר את העולם ללא האנרגיה המופקת מהאש ומתוצריה. שניות זו הקיימת באש נזכרת כבר בגמרא, שם נאמר שהקב"ה עתיד להחריב את ירושלים באש ומאידך לעתיד לבוא, אומר הקב"ה, שהוא יהיה לירושלים חומת אש. אש הורסת ואש בונה. אף במקדש מצינו מחד את האש המכלה ומבערת את הקרבנות ואת פתילי הנרות ומאידך - האור הגדול שמפיצה האש לכל באי עולם.

בעומדנו היום בפתחו של חג החנוכה - חג האור והאש, שיותר מכל חג אחר, עומד הוא בסימן של מלחמה עם אויבים, בסימן של עימות וניצחון, בסימן של גיצים היוצאים בעימות ישיר לסובבים אותנו. אך עלינו לזכור שאין זה המסר העיקרי והחשוב של חג החנוכה. המסר הוא להיות אור לגויים ולהפיץ להם את אורו הגדול של הקב"ה. אל לנו להילחם חזיתית בגויים במטרה לכלותם כקש, תחת מסווה של שלהבת י-ה. עלינו להשתמש באש ובניצוצותיה כדי להעלות את עצמנו ואת העולם כולו מעלה מעלה.



[1] סיכום שיחה שנאמרה בשבת פרשת וישב, תשנ"ג. סוכם ע"י דני אורנבוך.