הקמת המשכן על ידי משה

  • הרב אהרן ליכטנשטיין
ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל כליו...  (ל"ט, לג).
ויקם משה את המשכן    (מ', יח).
 
'ויביאו את המשכן' - כמה חכמים היו שם, ובאו להם אצל משה ולא היו יכולין להקימו? אלא אמר שלמה 'רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה' (משלי ל"א, כט) - שמשה היה מעולה מכולם... שעשו את המשכן ולא היו יודעין ליישבו. מה עשו? נטלו כל אחד ואחד מלאכתו ובאו להם אצל משה ואומרין: הרי קרשים, הרי בריחים. וכיון שראה משה אותם, מיד שרתה עליו רוח הקודש והקימו            (שמות רבה נב ד).
 
קבוצת העבודה שהוקמה לצורך עשיית המשכן מנתה אנשים מקצועיים וכשרוניים מאוד בתחומי מלאכה שונים ומגוונים. ה' "מלא אתם חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש ואורג, עשי כל מלאכה וחשבי מחשבת" (ל"ח, לה). כיצד ייתכן אפוא שכל האנשים המוכשרים הללו לא היו מסוגלים להעמיד את המשכן - מעשה ידיהם? מדוע היה צורך במשה למלאכה זו?
 
תשובתו של המדרש ברורה. דווקא עודף המקצועיות שלהם בתחומם הוא שהיה להם לרועץ. כל אחד מהם ידע היטב את מלאכתו, אך איש לא ידע לחבר את כל החלקים ולהביאם לכלל משכן אחד. הם לא ידעו מאומה מעבר לתחומם, הם לא הצליחו לראות בעיני רוחם את התמונה הכוללת ולהבין כיצד הופכים המרכיבים השונים שיצרו בעמל כפיהם לכדי משכן שלם ובנוי לתלפיות. להקמת המשכן דרוש היה משה עם רוח הקודש שבו - משה בעל החזון והמעוף, שהיה מסוגל לראות את התמונה המלאה ולהבין כיצד משתלבים החלקים השונים זה בזה.
 
ברש"י מובאים הדברים בצורה שונה במקצת:
 
ויביאו את המשכן [אל משה] - שלא היו יכולין להקימו. ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב"ה הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפן, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקב"ה: איך אפשר הקמתו על ידי אדם? אמר לו: עסוק אתה בידך. ונראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו. וזהו שנאמר 'הוקם המשכן' (מ', יז) - הוקם מאליו   (רש"י ל"ט, לג).
 
דברי רש"י מעוררים תמיהה: לכאורה אין בהם תשובה לשאלה מדוע היה צורך במשה דווקא להקמת המשכן. הלוא הקרשים היו כבדים מדי גם עבור משה, ואף הוא לא היה מסוגל להעמידם. הרי משה לא העמיד את המשכן אלא רק 'עסק בידו', נראה כמקימו - והוא נזקף וקם מאליו, מעשה נס. מדוע אפוא לא יכול אדם אחר להעמיד פנים שהוא מקים את המשכן?
 
התשובה היא שמשה לא העמיד פנים שהוא מקים את המשכן; משה ניסה באמת להקים את המשכן. לפי רש"י, ייחודו של משה לא היה בחזונו ובשאר הרוח שבו כי אם ביכולתו המופלאה להשקיע את מרב מאמציו במשימה, אף אם ידע שהיא למעלה מכוחו. משה היה האדם היחיד שהיה מסוגל לנסות להעמיד את הקרשים ולהשקיע בכך את מיטב כוחותיו, לעשות כל שביכולתו, עד למקום שידו מגעת - שרק ממנו והלאה ישלים הקב"ה את המלאכה.
 
כמשכן של קרשים ובריחים, כן משכן של נפש ורוח. אותן שתי תכונות שייחדו את משה כאדם היחיד שמסוגל היה להקים את המשכן, נחוצות הן לא פחות לבניית משכן רוחני.
 
מחד, אדם חייב לבנות אישיות כוללת. אין די להתרכז בפן אחד של לימוד - יש צורך להתפרש על פני תחומים רבים ככל האפשר. אף אין די בלימוד בלבד, אלא דרוש המערך המלא של תורה, יראת שמים ומידות. אדם צריך לבנות לעצמו אישיות שלמה ומלאה הבלולה בלימוד, בהשקפה ובמעשה.
 
בנקודה זו חשוב להישמר מן התרבות הכללית, הנוטה לעודד רכישת מיומנות ומקצועיות בתחום ספציפי ולמעט בתשומת הלב המוקדשת לנושאים אחרים. אדם צריך לשאוף להיות איש אשכולות, המצוי במידה רבה ככל האפשר בכל חדרי התורה ומעוטר בכל המידות הטובות.
 
אלא שבנייה כזאת דורשת השקעה ומאמץ רבים, והיא תהליך ארוך וממושך, המתחיל לעשות פירות רק לאחר זמן רב. יתר על כן: תהליך הבנייה הזה אינו מסתיים לעולם - תמיד יש מקום לשיפור, תמיד יש יעדים חדשים שניתן וצריך לשאוף עליהם. דבר זה מחייב את האדם להיות נכון למאמץ עילאי ומתמשך מחד, ומאידך - להישמר מן הייאוש. ואם יעשה את כל מה שיוכל ויעמול עד מקום שידו מגעת - מובטח לו שאף הקב"ה יהיה בעזרו, ויתקיים בו מקרא שכתוב "וממדבר מתנה" (במדבר כ"א, יח) - "אם אדם משים עצמו כמדבר זה, שהכל דשין בו - תורה ניתנה לו במתנה" (עירובין נד ע"א).
 
כל הזכויות שמורות  2002  לישיבת הר עציון
 

* השיחה נאמרה בסעודה שלישית של שבת קודש פרשת פקודי תשנ"ה וסוכמה על ידי מתן גלידאי.