הקדמה | מגמת השיעור ותוכנו

נקודת המוצא של שיעור זה היא בהנחה שיש למקומות בארץ ישראל צביון רוחני ומשמעות עצמית. המיקום, השיוך השבטי, הזיקה הגאוגרפית לסביבה והאירועים המתרחשים בו - כל אלו מבטאים את מהותו של המקום מחד גיסא, ויוצרים ומעצבים את אופיו מאידך גיסא.

דבר זה נכון לגבי כל עיר בישראל, ועל אחת כמה וכמה ביחס לירושלים - בירתה של מלכות ישראל ומקום השראת שכינתו של הקב"ה בעולם.

במהלך השיעורים נבחן את צביונה של העיר בתקופות השונות:

· נתחיל ברמזים לירושלים בתורה המלמדים על מהותה של העיר: נבחן את שמה, את אופן ההגעה אליה, את הדרכים שבהן היא מתגלה לאברהם אבינו, את משמעות היותה המקום אשר יבחר ה' ואת זיקתה לנחלת בנימין כנחלת שכינה.

· נמשיך בדיון במעמדה בתקופת הכיבוש וההתנחלות, בשיוכה השבטי, בתוואי הגבול שבקרבתה ובשאלה מדוע לא נכבשה עם יתר הארץ ונותרה יבוסית עד ימי דוד.

· נבחן את יחסו של דוד לעיר ולמקדש, תוך התייחסות לסוגיית בחירת העיר ומקום המקדש.

· נמשיך בעיון בימי שלמה ופועלו בעיר ובמקדש.

· ונסיים, במידת האפשר, בימי יחזקיהו ובשורשי חורבנה של העיר.

בכל פרק נשתדל לעמוד על משמעותם של התקופה, המאורעות והדמויות לצביונה של ירושלים.

אשמח להתייחס לשאלות, הערות והשגות.

ויהי רצון שנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתנו באהבה.

רבי יהודה הלוי מסיים את ספר הכוזרי באמירה כי ירושלים לא תיבנה כי אם כשיתאוו אליה ישראל תכלית הכוסף. חלק משמעותי מתביעה זו הוא הכרת מהותה וצביונה של העיר: ככל שמכירים יותר את ירושלים, כן רוצים יותר בחידוש בניינה. וכך בעזרת ה' תיבנה במהרה בימינו אמן.