דילוג לתוכן העיקרי

תמורה | דף לג | העמדה והערכה

 

הסוגיה בדפים לב-לג מביאה את מחלוקת התנאים והאמוראים בדין "העמדה והערכה". כאשר יש צורך לפדות דבר מה שיש בו קדושה, יש צורך להעריך את שוויו. הערכה זו מנוסחת בתורה (ויקרא כז, יא) כך:

"וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה' וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן".


מעבר לדרישה הפשוטה להעריך את שווי הבהמה, מוסיפה התורה וקובעת "והעמידו". מכאן הסיקו חז"ל, שיש צורך להעמיד את הבהמה בפני אלה שמעריכים אותה. ישנם מצבים מסויימים שבהן אין אפשרות להעמיד את הבהמה, ובמצבים כאלה, אי אפשר להשלים את תהליך ההערכה, וממילא לא ניתן להשלים את הפדיון.

מה פשרה של העמדת הבהמה לשם הערכתה? הדרישה "והעמיד" נזכרת בתורה פעמים אחדות (בהקשרים הלכתיים; ישנם סיפורים נוספים שבהם מצאנו עמידה לפני ה' או לפני אדם אחר), ובכולן מדובר על העמדה לפני ה': כך כאשר מטהרים את המצורע, כך כאשר משקים את הסוטה, כך בשעירי יום הכיפורים וכן הלאה. פרשתנו שבספר ויקרא היא המקום היחיד שבו ישנה העמדה, שאינה לפני ה', אלא לפני הכהן.

ההשוואה בין ההעמדה שבה עסקינן ובין האזכורים האחרים של ההעמדה עשויה היתה ללמד, אם כן, כי גם כאן ישנה העמדה לפני ה'. לאמור - ההעמדה וההערכה הן השלב המקדים להפקעת הקדושה. כאשר נוטלים מבהמה את קדושתה, יש "לבקש רשות" מן הקדוש ברוך הוא, ולהעמידה לפני הכהן, שלוחו של מקום. רק לאחר בקשת רשות זו, הפדיון מותר.

סברה זו מבהירה, כי ההעמדה מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך הפדיון. מסתבר, על פי דרך זו, שאם הבהמה לא הועמדה לפני הכהן לצורך הערכתה, אין פדיונה חל. האחרונים התלבטו בשאלה זו, של פדיון שלא קדמה לו העמדה והערכה; וראה דיון בכך באינציקלופדיה התלמודית, ערך "העמדה והערכה".

יש להעיר, כי הסברה המוצעת הולמת את עמדת ר' יוחנן בסוגייתינו, שטוען שאין מחלוקת על כך שקדשי מזבח זקוקים להעמדה והערכה. עם זאת, ריש לקיש סבור שהעמדה והערכה נחוצה לכולי עלמא דווקא בקדשי בדק הבית, אך בקדשי מזבח היא שנויה במחלוקת בין ר' שמעון וחכמים. ההצעה דלעיל מתאימה בעיקר לקדשי מזבח, שהיו מיועדים להקרבה לפני ה', ועל כן יש להעמידם לפני הכהן - נציג ה' - קודם פדיונם.

לדעת ריש לקיש, עיקר הפדיון הוא דווקא בקדשי בדק הבית. מסתבר, על פי דרכו, שההעמדה נחוצה לשם דיוק בפדיון. כאשר הבהמה אינה מסוגלת לעמוד לפני המעריכים, כגון כאשר מתה, הפדיון לא יהיה מדויק. היות ובממון גבוה עסקינן, יש צורך לדייק בפדיון, ואם אין אפשרות של דיוק, לא ניתן לפדות.

על פי הסברה האחרונה, הדורשת דיוק בהערכה, מסתבר שאין צורך בעמידה לפני הכהן. כפי שהסברנו, העמדה לפני כהן מבטאת העמדה לפני ה'. ואכן, לדעת רבים מן האחרונים (ראה באינציקלופדיה התלמודית שם), אין צורך בהעמדה דווקא לפני כהן, וניתן להסתפק בהעמדה לפני בית דין. כמובן, כאשר העמידה היא לפני בית דין, מסתבר שעניין הדיוק בפדיון הוא העומד לנגד עינינו כדלעיל.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)