המשכן

  • הרב ברוך גיגי

המשכן / הרב ברוך גיגי

ישנה מחלוקת גדולה במפרשים: מתי נצטוו בני ישראל על בניית המשכן? האם פרשיות ספר שמות כתובות כסדר התרחשותן, דהיינו: הציווי על בניית המשכן קדם לחטא העגל; או שמא הציווי ניתן בדיעבד, כתגובה לחטא העגל, שבו התברר שלבני ישראל לא די במציאות טרנצנדנטית של הקב"ה בעולמם - הם אינם מסוגלים לחיות בניתוק פיזי גמור מהקב"ה, וזקוקים לאמצעי גשמי שימחיש את מציאות ה' ושכינתו בקרבם?

שיטת רש"י ידועה: "אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה". (ל"א, יח ד"ה ויתן אל משה).

הרמב"ן, לעומת זאת, חלק: "כתב רש"י... ואין מוקדם ומאוחר בתורה. ואינו נכון בעיני, כי מה טעם להזכיר זה בכאן באמצע הפרשה?" (ל"ג, ז ד"ה ומשה יקח). הרמב"ן סובר אף במקומות אחרים שבאופן כללי, "יש מוקדם ומאוחר בתורה". משתמע משיטת הרמב"ן שהציווי על בניית המשכן הוא מהותי ועקרוני בקיומם של בני ישראל, ואינו תיקון חטא העגל בלבד; שהרי ניתן הציווי לבניית המשכן עוד קודם לכן.

בהקדמתו לספר שמות, הרמב"ן מרחיב נקודה זו באופן מהותי: "וכיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים - עדיין ייחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם, נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני, ועשו המשכן, ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלת אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה, ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד".

נמצא, שגאולת עם ישראל לא הסתיימה ביציאת מצרים, ואף לא במתן תורה. גאולה פירושה חיים לפני הקב"ה, וברמה הלאומית: היותם של עם ישראל "מרכבה לשכינה". אדם החי חיים מלאים ותוססים, אך לא מתוך מודעות לעמידתו לפני הקב"ה - איננו גאול. ממילא, המשכן הוא חלק מהותי בהוויתו של עם ישראל, המעניק לעם ישראל את התואר "מרכבה לשכינה".

נוכחות המשכן מהווה המשך למעמד הר סיני, ובסיס להשראת השכינה ולנוכחות מתמדת של הקב"ה במחנה, היוצרת חיים של קדושה. ללא המשכן - אין עם ישראל חי חיים של קדושה לפני ה'.

"ואז שבו למעלת אבותם" - מיהם אבותם? אברהם, יצחק, ויעקב; שהקב"ה היה כביכול בן בית באהליהם: "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב בפתח האהל כחום היום"!

הקב"ה אינו יכול להגלות לכל אחד ואחד מעם ישראל, ולכן בחר להשרות את שכינתו במקום אחד, במשכן, על מנת להעניק לכל אדם מישראל את האפשרות לחיים גאולים וקדושים, מתוך מודעות לקב"ה השוכן בתוכם.

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כ"ה, ח).