הללויה הללו את ה' מן השמיים

חידושו של רש"י

הממד הראשון העולה במזמורנו הוא הממד הקוסמי, המעלה על-נס את שליטתו המלאה והנרחבת של הקב"ה בכל עולם הטבע - יסוד חשוב השזור לכל אורכם של פסוד"ז.

הגמ' בשבת (קיח:) מזכירה את אמירת פסוד"ז, ורש"י על אתר מגדירם בצורה ייחודית:

"פסוקי דזמרא. שני מזמורים של הילולים הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו".

לדידו, שני המזמורים הללו חשובים יותר משאר המזמורים והם הגרעין הקשה של פסוקי דזמרא (ההנחיה הרווחת בפסוקים שהמאחר לתפילה ייתן עדיפות למזמורים הללו מבוססת על הדברים האלו של רש"י. למיטב הבנתי, מדובר בחידוש של רש"י שאינו מוצא ביטוי אצל ראשונים אחרים (כדוגמת הרמב"ם ואחרים), אך הוא אומץ ע"י פוסקים מאוחרים יותר בעקבות רש"י) אם באנו לדון מהו המייחד מזמור זה, ניתן להצביע על שני ממדים הבולטים בו יותר מאשר במזמורים הקודמים: א. השבח לקב"ה על הטבע הקוסמי. ההתייחסות הנרחבת לעולם הטבע במזמורנו מתמקדת בעולם הטבע לכשעצמו, ללא קשר לשימושו בידי האדם, ובדרך זו מביע המזמור את גדלות הבורא וכוחו. ב. ההתמקדות בחובת ההלל, דבר המשותף לפרק זה ולאשרי ופרק ק"נ והמשתלב עם גישתו של רש"י המקשר בין שני המזמורים הללו.

מבנה המזמור

המזמור מחולק לשתי חטיבות שונות, המתחילות במטבע זהה (הללו את ה' מן..) ומסתיימות במטבע זהה (יהללו את שם ה'), כאשר החטיבה הראשונה עוסקת בהלל של הכוחות השמימיים ("דרי מעלה") והיחידה השנייה פונה אל שוכני הארץ ("דרי מטה"). נראה שבשתי החטיבות קיימת הדרגה במערכת ההודאה, כאשר היא מתקדמת מן הגדול אל הקטן. בהקשר זה, מעניין לגלות את מיקומם של התנינים כחלק ממערכת הכוחות הקמאיים והראשוניים (בדומה לתהומות) ולא כחלק ממערכת בעלי החיים. עם זאת, ניתן גם להסביר שמיקומם איננו קשר לראיית תפקודם, אלא לצורך באליטרציה זהה, ועל כן הוקדמו בסדר של המזמור. מקומו של האדם בסוף הרשימה היא מפני היותה מורכבת לפי עקרון הכוח והחוזק של עולם הטבע ואין היא משקפת זוויות אחרות. יש לשים לב שבשני המקרים נמשך המשפט של "יהללו את שם ד'..." במשך שני פסוקים, כאשר הפסוק השני הוא המשך תיאור סיבת ההלל, כך שמיד בגמר המשפט נפתח הקטע הבא.

שרשור

תופעת השרשור בה עסקנו בשבוע שעבר, מופיעה במזמורנו בצורה בולטת. המזמור מסתיים בפסוק המדגיש את הממד הלאומי - עקרון שאינו מופיע כלל בשאר המזמור ועומד במתח לא מבוטל עם שאר הפרק– אך משמש כפתיח למזמור הבא, העוסק בקשר שבין הקב"ה לעמו. בפשטות, מדובר בתופעה ספרותית העוזרת בשימור הערנות ותשומת הלב, אך מעבר לכך, מטרת השרשור בעולם התפילה היא ההדגשה שאדם איננו יכול להסתפק במזמור אחד כדי לבטא את שבחו של מקום. בכדי להודות ולהלל את הבורא, האדם נדרש האדם לבוא בתפיסה רב-ממדית הנוצרת ע"י יצירת שרשרת מזמורים המעניקות זוויות שונות ומוקדים מגוונים בכדי לתאר את המכלול המורכב מעקרונות שונים.

לסיום, חשוב לציין כי ההגוי הנכון הוא הוֹדוֹ על ארץ ושמים ולא הודוּ על ארץ ושמים שכן הכוונה היא להוד ולא להודאה, ודוק כי רבים אינם נזהרים בכך.