הכרת הטוב

  • הרב נחמיה רענן
בעלי המוסר על הפרשה
פרשת וארא
הכרת הטוב
א. הקדמה
בעקבות סירובו של פרעה לשלח את בני ישראל מארצו, ה' הנחית עליו ועל עמו את עשר המכות.[1] אחת הנקודות המפתיעות בנוגע לעשר המכות קשורה ליחס בין משה לבין אהרן במעורבות להבאת המכות. לגבי שלוש המכות הראשונות (דם, צפרדע וכינים) ה' מצווה שהן יובאו על ידי אהרון, על ידי הכאה על היאור או על עפר הארץ; ואילו לגבי שאר המכות ה' צווה שהן יובאו על ידי משה, על ידי נטיית ידו.[2]
חז"ל הסבירו מדוע דווקא אהרון הצטווה להכות את היאור:
"ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את ידך" (שמות, ח', א). אמר רבי תנחום: "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה - המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור לא ילקו על ידיך"...
(שמות רבה [וילנא], פרשת וארא, י', ד).
המדרש מפרש באופן דומה מדוע דווקא אהרן הצטווה להכות את עפר הארץ לפני מכת כינים:
"ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ" (שמות, ח', יב). אמר רבי תנחום: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה - "עפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי אינו דין שילקה על ידך לפיכך לקו ג' מכות אלו על ידי אהרן"...
(שם, ז).
לפי המדרש, הסיבה לכך שה' לא ציווה את משה רבנו להכות בעצמו את היאור ואת עפר הארץ קשורה למידת הכרת הטוב: היאור הגן על משה בינקותו בהיותו בתיבה, ולכן לא ראוי שהוא יכה את היאור. כמו כן, עפר מצרים סייע למשה להסתיר את הריגת המצרי באמצעות הטמנתו בחול, ולכן לא ראוי שמשה רבנו יכה את עפר מצרים.
בעלי המוסר הרבו לעסוק במידת הכרת הטוב וראו בה מידת יסוד ותשתית הכרחית לבניין אישיות מוסרית. במהלך השיעור נתמקד בדבריו של הרב אליהו אליעזר דסלר[3] בנושא הכרת הטוב.
ב. הכרת הטוב כאמצעי חינוכי להכרת הטוב לה'
אחת הנקודות שזוכות להתייחסות בדבריו של הרב דסלר היא מידת הכרת הטוב לדומם. הרב דסלר פותח את הנושא בשאלה:
הבאנו לעיל את דברי רז"ל: "בירא דשתית מיניה מיא, לא תשדי ביה קלא".[4]  האדם חייב להכיר טובה אפילו לדומם שנהנה ממנו, ולכן אסור לבזותו. כמו כן נפסק להלכה (או"ח סימן ק"פ סעיף ד') : "אין מעביריך על האוכלין". ("המוצא אוכלין בדרך אינו רשאי לעבור עליהן ולהניחן שם" רש"י עירובין ס"ד:). אפילו אם אחר זרקם שם, אסור לעבור על ידם ולעזבם כשהם מונחים במצב של בזיון.
נתעמק נא בדברים אלה. צריך להבין: הרי אין הבור והאוכלים מרגישים בבזיונם. ומה בכלל משמעותה של הכרת טובה לדומם, שאינו מרגיש ואינו נהנה מזה?
("מכתב מאליהו" חלק ג', עמוד 100).
הרב דסלר מזכיר בהמשך דבריו את מדרשי חז"ל שצוטטו לעיל, ושואל גם ביחס אליהם:
גם דברים אלה דורשים הסבר: מנקודת ראות השכל, איזו פעולת הטבה עשו למשה? הן הדומם אינו פועל כלל, והאדם הוא המנצל את סגולותיו לשימושו. וכאמור לעיל, גם לא יתכן בזוי הדומם, כי אינו מרגיש בזה. וביותר צריך להבין כאן: הרי ההכאה, שמסבבת את הנס של שינוי טבע היאור והעפר, הופכת אותם לכלים לקדוש שמו יתברך ואם כן, איזה בזיון יש בהכאה ע"י משה, אם ע"י שמושם לעבודת ה' מתעלים הם מאד? (כמבואר במסילת ישרים פרק א').
(שם, עמודים 101 - 100).
שאלתו המרכזית של הרב דסלר היא מהי משמעות של הכרת הטוב ביחס לדומם; לדומם הרי אין בחירה חופשית, והטובות שהאדם מקבל מהדומם מתרחשות באמצעות ניצול הדומם ביוזמת האדם. אם כן, מדוע צריך האדם להכיר טובה לדומם? מעבר לכך, שואל הרב דסלר - הרי הדומם אינו מרגיש כשכמכירים לו טובה, וממילא לא מובן איזו משמעות יש להכרת הטוב ומניעת ביזיון מהדומם.
וזו תשובתו של הרב דסלר:
יסוד גדול ומקיף בכחות הנפש של האדם מתגלה לנו בזה: כל מדות הנפש מושפעות ונפעלות על ידי הרגש, ולא רק על ידי השכל. לכן אם אין אנו מכירים טובה לדומם שנהננו ממנו וכל שכן אם אנחנו מבזים אותו נפגע הרגש, שאינו מגיב רק בהתאם לחוקי ההגיון. הרגש של בעל מעלת החסד, שרוצה אך לתת ולהנות אחרים, אסיר תודה הוא לכל אשר הפיק ממנו הנאה, בכל צורה שהיא, ואפילו לדומם. והכלל הוא: פגיעה ברגש משפיעה באופן ישיר על המדות וממילא נפגמת מדת הכרת הטוב.
אף שהשכל צופה למרחקים - כחכם הרואה את הנולד - ודן על הכאת היאור לפי התכלית המסובבת על ידי זה, שהיא קדוש ה', לא כן הרגש הניזון מהמתרחש בהוה, ומושפע ממה שהעינים רואות בחוש -מעשה ההכאה גרידא. נמצא, שעל ידי הפגיעה ברגש על ידי מעשה ההכאה, היתה עלולה להפגם במשהו מדת הכרת הטוב של משה רבנו והרי מדה זו היא כלי חשוב לעבודת ה', לכן צריך האדם לעשות כל השתדלות לרכוש מדה זו בשלמות.
(שם, עמוד 101).
בתשובתו הרב דסלר מבהיר שהכרת הטוב חשובה עבור המכיר, ולא רק עבור מי שמכירים לו טובה. מבחינת העצמים הדוממים אין שום ערך ומשמעות להכרת הטוב של האדם, אולם האדם שמכיר טובה לעצמים הדוממים מחזק בקרבו את מידת הכרת הטוב. הרב דסלר מלמד שמידות הנפש מושפעות מהרגש ולא רק מהשכל. לכן, גם באותם מצבים שהשכל מבין שאין ערך להכרת הטוב, הרגש עלול להיות מושפע לרעה מהימנעות מהכרת הטוב. זה גם ההסבר לכך שלמרות שבאמצעות מכת דם היאור יקדש את שם השם, משה היה מנוע מהכאת היאור - מבחינת עולם הרגש באותו רגע היאור מוכה, ויש בכך משום כפיות טובה ליאור.
בהמשך הדברים מסביר רב דסלר מדוע מידת הכרת הטוב חשובה כל כך.
כי על ידה ילמד להכיר את גדולת חסדיו יתברך עם כל הבריאה, ועל ידה ידבק בקב"ה. וכפי שיעור דבקותו יוכל להנות מזיו שכינתו בעולם הבא. אמרו רז"ל : "כל הכופר בטובתו של חבירו, לבסוף כופר בטובתו של הקב"ה". וכבר הבאנו את ביאור מו"ח[5] רבנו נחום זאב זצ"ל מקלם (עיין כרך א עמודים 51-50) שהכרת טובה לאדם ולקב"ה שורש אחד להם, ואם נפגמה המדה של הכרת הטוב לחברו, לא יכיר גם חסדיו של הקב"ה, ולבסוף לעולם הבא, יחסרו לו הכלים - מדת הכרת הטוב - לדבקות בקב"ה.
(שם).
כאשר האדם יסגל לעצמו את מידת הכרת הטוב, הוא יוכל להכיר טובה לקב"ה על כל הטוב שגמל איתו, ומכוח הכרת הטוב לקב"ה הוא יזכה להיות דבק בקב"ה באהבה רבה. בשם חותנו מביא הרב דסלר שהיות ולמידת הכרת הטוב לחברו ולקב"ה יש שורש אחד, אם האדם לא ידע להכיר טובה לחברו, הוא יגיע לכפיות טובה גם כלפי מעלה.
אם כן, לפי הדברים הללו מתברר שהיעד של מידת הכרת הטוב היא להכיר טובה כלפי מעלה כאמצעי לקרבה ודבקות בה'. הכרת הטוב כלפי הזולת, ואפילו כלפי דוממים הם אמצעים שנועדו להרגיל את האדם להכיר טובה לקב"ה.
ג. הכרת הטוב כאמצעי חינוכי לפיתוח מידת החסד
במקום אחר יש בדברי הרב דסלר משמעות נוספת למידת הכרת הטוב כלפי הזולת. ב"מכתב מאליהו", חלק א', הרב דסלר מרחיב בנושא החסד בקונטרס מיוחד שנקרא "קונטרס החסד". היסוד המרכזי שחורז את הקונטרס כולו הוא ההבחנה בין "כוח הנתינה" לבין "כוח הנטילה": מגמתם של אנשי החסד היא הנתינה, וכל התנהלותם מונעת מהרצון לתת; לעומתם, יש אנשים שמונעים מהרצון ההפוך, וכל מגמתם והתנהלותם מבוססת על הצורך לקבל. בפרק י"א של קונטרס החסד הרב דסלר עוסק בסוגיית הכרת הטוב:
מה הנה הכרת הטוב וההודאה? איה הוא מקורם בנפש? ומאין תבא כפיית הטובה, אשר רוב בני אדם יכשלו בה, גם בזה תכיר את הנותן והנוטל.
הנותן ירגיש בלבבו אשר לא יחפוץ במתנות-חנם, כי שאיפתו היא רק ליתן, ולא למשוך אליו את הדברים שהם חוץ ממנו ועל כן כאשר יגיע אליו דבר מאת רעהו יתעורר בו הרצון לשלם עבורו, ואם לא יוכל לעשות זאת, לבו ירגיש בחובת התשלומין - וזו היא אשר נקרא לה בשם "הודאה".
אבל הנוטל ישאוף תדיר למשוך אליו את כל אשר יוכל, הן בגזילה והן בתרמית והן במתנה, ובקרב לבו יחשוב כי הכל שלו הוא, ובשבילו. על כן בהגיעו דבר טוב, אשר הטיב עמו חבירו, לא ירגיש בחיוב תשלומין כלל. הוא אשר נכנהו: "כפוי טובה", - ואם תראה את הנוטל כי יודה, ולפעמים גם באופן יפה מאד, אל תאמין בו ובהודאתו, כי בשפתיו יחנוף, ולבו בל עמו. אך באשר בחפצו לסבב אליו עוד טובות רבות ומתנות חשובות, יתלבש בכסות מכיר הטוב, נמצא שגם הודאתו - נטילה היא, כי כך היא כונתה.
כללו של דבר: הכרת טובה היא תולדת כח הנתינה, וכפית טובה היא תולדת כח הנטילה.
("מכתב מאליהו", חלק א', קונטרס החסד, פרק י"א, עמודים 47 - 46).
חלק מהחינוך של האדם להיות מהנותנים ולא מהנוטלים עובר דרך ההתרגלות להכיר טובה. כאשר אדם שממוקד בנתינה יקבל מאחרים, הוא לא יתייחס לכך כדבר המובן מאליו, ואף ירגיש מחויבות להחזיר או לפחות להודות. לעומת זאת, האדם שממוקד בנטילה מניח שכל דבר מגיע לו, ולכן תמיד הוא יחפש את הדרך לקבל ולא לתת; וכאשר הוא יקבל הוא יתייחס לכך כדבר המובן מאליו, ולא יראה צורך אפילו להודות.
מהסברו של הרב דסלר בקונטרס החסד למדנו משמעות נוספת למידת הכרת הטוב: הכרת הטוב איננה רק אמצעי להתרגל להכיר טובה לקב"ה ולדבוק בו באהבה, אלא היא גם חינוך להיות אנשי חסד הממוקדים בנתינה.
 
 
 
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולנחמיה רענן, תשע"ג
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:         http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:           http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 
 
 

[1]   עיינו שמות, ג' - י"ב; ז', א - ו.
[2]   עיינו שמות, ז', יט; ח', א; ח', יב; ט', ח; ט', כב; י', ב; י', כא.
[3]   מגדולי בעלי המוסר בשיטת קלם במאה העשרים. תלמידו של ר' צבי הירש ברוידא, חתנו ותלמידו של ר' נחום זאב זיו (בנו של הסבא מקלם). בשנותיו האחרונות שימש כמשגיח רוחני בישיבת פוניבז' בבני ברק. נפטר בכ"ה בטבת, תשי"ד.
[4]  בור ששתית ממנו מים אל תשליך לתוכו צרור.
[5]   מורי חמי.