היחס למדינת ישראל

היחס הדתי למדינת ישראל העסיק מאד את הוגי הדעות מאז הקמת המדינה: האם יש משמעות דתית למדינת ישראל, ואם כן - מהי? גם הראי"ה קוק דן בשאלה זה, ודבריו מהווים אבן-יסוד למשנה הרואה את התקומה של דורנו כראשית צמיחת הגאולה; אך יש לזכור שהרב קוק דן בשאלה זה עוד לפני שקמה מדינת ישראל, ולא זכה לראות את המדינה כפי שהוקמה בפועל.

באיגרת שכתב הרב בשנת 1913 הוא פסק: "אין ספק שהתנועה הגדולה הזאת בשיבה לארץ היא אתחלתא דגאולה שתבוא במהרה בימינו אמן, ואנו חייבים להתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו בכל האומץ האפשרי" (אגרות ח"ב, תקמ"ה). הרב חזר על הדברים באיגרת משנת 1915 (אגרות ח"ג, תתע"א): "כי הגאולה התחילה עם פריחת הארץ, "כי פקד ה' את עמו" וממזרח וממערב ומצפון ומים באים אחינו הנדחים". כלומר, הראי"ה ראה בתחיית עם ישראל בארצו את ראשית הגאולה השלישית, ולכן חשב שעלינו לעזור כמה שיותר להצלחת המפעל הציוני, על כל הבעיות שיש בו.

בספר "אורות" (אורות ישראל ו', ז) נותן הרב הגדרה נוספת למדינת ישראל: "מדינה זו היא באמת היותר-עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד...". הרב מוסיף: "אמת שאושר נשגב זה צריך לבירור ארוך כדי לעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל להיות האושר היותר גדול". מדינת ישראל היא הביטוי של מלכות ישראל, שמטרתה להפיץ את שמו של הקב"ה בעולם, ולמרות הדרך הארוכה הנזקקת כדי לתקן ולשפר את הציונות, עדיין המדינה מביאה לידי ביטוי את האידיאלים האלוקיים בעולם, ולכן יש לה משמעות דתית עצומה.

כיום, קיימת מחלוקת בין רבנים והוגים בנוגע ליחסו של הרב קוק למדינה. אין ספק שהוא אכן אמר את הדברים שציטטנו, אך כיוון שהוא לא יכול היה להתייחס למדינה כפי שהוקמה בפועל, וכיוון שהוא לא ראה את האסון הנורא שפקד את היהדות בתקופת השואה, קיימת מחלוקת האם הוא היה מתייחס כך גם למדינה שקמה - המדינה דהיום.

מכל מקום, גם הטוענים שהראי"ה לא היה מתייחס למדינת ישראל כאל "אתחלתא דגאולה", חייבים להסכים שלמדינת ישראל יש ערך דתי עצום, כיוון שזוהי המדינה המייצגת את העם היהודי בעולם, והקמתה היוותה נס גלוי והצלה עצומה לעם ישראל. לכן, אין ספק שעלינו להודות בכל שנה לקב"ה על נס הקמתה על המדינה ועל כך שזכינו לראות בתקומת עם ישראל בארצו בדורנו.