דילוג לתוכן העיקרי

עירובין | דף פז | החלפה ברשויות דרבנן

 

איסור הוצאה בשבת קובע כי אין להעביר חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד. רב דימי מוסר בשם ר' יוחנן, שאסור להעביר מרשות לרשות אף דרך מקום פטור. כך למדנו בסוגייתינו (דף פז עמוד א):

"מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו".


היות ומדובר על מקום פטור, מותר להעביר אליו מרשות היחיד או מרשות הרבים, אך אסור להשתמש בו כתחנת מעבר לצורך מהלך שלם של העברה מרשות היחיד לרשות הרבים או להיפך. טעמה של הלכה זו ברור: המעביר מרשות היחיד לרשות הרבים דרך מקום פטור עלול להוציא להדיא מרשות לרשות, ולעבור על איסור תורה (ראה משנה ברורה, סימן שמו ס"ק ו).

הגמרא בסוגייתינו מסתפקת האם איסור זה נוהג גם ב"רשויות דרבנן". ההיגיון להקל ברשויות דרבנן ברור: ההעברה דרך מקום פטורה אינה אלא גזירה מדרבנן שמא יעביר להדיא, ובדרך כלל אין גוזרים גזירה לגזירה. מאידך, מן הסוגיה לעיל בדף עז מדייקת הגמרא, כי לדעת ר' יוחנן גזרו איסור העברה הן באיסורי תורה והן באיסורי דרבנן. בתשובה לכך, מצאנו באמוראים דעות שונות: מתחילה קובעת הגמרא כי אכן נחלקו אמוראים האם יש לגזור גם באיסור דרבנן; אך לבסוף מציע רבינא הסבר נקודתי למקרה שבסוגיה בדף פז, וממילא אין כל ראיה מכאן לשאלה האם גזרו גם באיסורי דרבנן.

להלכה, מצאנו בראשונים כאן מחלוקת נרחבת בפסיקת ההלכה בעניין זה. הרי"ף (כד עמוד ב באלפס) מבין, שהלכה למעשה התקבלה ההבחנה בין רשויות דאורייתא ורשויות דרבנן. בהתאם לכלל שאין גזירה לגזירה הוא קובע, כי האיסור להחליף קיים רק ברשויות דאורייתא, אך לא ברשויות דרבנן. בעל המאור (דף כט באלפס) משיג על פסיקה זו, וקובע שאמנם בדרך כלל אין גוזרים גזירה לגזירה, אולם מצאנו דעות באמוראים המחייבות לחזק את דברי חכמים יותר מדיני תורה, וכך יש לנהוג גם כאן. ובכן, אין להחליף דרך מקום פטור לא ברשויות דאורייתא ולא ברשויות דרבנן.

עמדה מעניינת, בהקשר זה, היא עמדת התוספות באותה הסוגיה בדף עז עמוד א (ד"ה הכא). לדעת התוספות, ייתכן שיש מקום להבחין בין איסורי דרבנן שונים. אכן, בהתאם לאופי האיסור, ולחשש שמא יבואו להקל בו לכתחילה, ניתן לקבוע האם יש מקום לגזור גזירה לגזירה.

השולחן ערוך (סימן שמו סעיף א) ציטט את מחלוקת הראשונים בלא הכרעה:

"ולהחליף דרך מקום פטור ברשויות דרבנן - יש אוסרים ויש מתירים".


הרמ"א (סימן שעב סעיף ו) הכריע לחומרא, שאין להעביר אפילו ברשויות דרבנן.

כמובן, מחלוקת זו משמעותית מאוד הלכה למעשה. כך, למשל, כאשר חיילים מסיירים ברכב בשבת, ובשעת עצירת התרעננות מבקשים להוציא ממנו חפצים (אוכל, סידור וכו'). אם נקבע שיש להקל ברשויות דרבנן, ניתן להשתמש בפיתרון זה במקומות רבים המוגדרים על ידינו כרמלית, ולהיעזר במראות הרכב וכדו' המוגדרות מקום פטור לצורך ההוצאה. אך אם נקבל את חומרת הרמ"א, אין להוציא לכתחילה מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור, אלא אם כן הדבר נחוץ לצורך הפעילות.

מן המשנה ברורה בסימן שעו נראה שחשש לחומרת הרמ"א, וכן מפורש בשולחן ערוך הרב בסימן שמו, ואולם כתבו האחרונים (ראה ערוך השולחן, סימן רמא סעיף י; ובשו"ת משיב מלחמה חלק ב סימן ס) שבשעת הדחק יש מקום להקל בזה, ולהוציא מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)