החומריות

  • הרב יהודה עמיטל

פרשת מקץ / הרב יהודה עמיטל

התורה מדגישה שהדבר הראשון שעשה פרעה כשמינה את יוסף להיות משנה למלך מצרים, היה להלביש אותו בבגדים המתאימים למשרתו הרמה. המרכיב החומרי במינויו של יוסף נראה כמאפיין את ההצלחה שלו להתגבר על כל המכשולים שבדרכו, בעזרת הקב"ה. כשיוסף לבש את בגדיו החדשים ואת רביד הזהב הוא לא ביטא בכך את גדלותו האישית אלא את גדלות יוצרו.

היהדות מכירה בחשיבותם של סמלי מעמד, ומעודדת גם אותנו להכיר בה. סמלים אלו אינם רק מביעים כבוד והדר לקב"ה, אלא גם מזכירים לאדם שהוא נברא בצלם א-להים ועליו להתנהג בהתאם לכך.

החומר הוא אחד מהדברים הטובים שהקב"ה נתן לנו, ועם זאת קל מאוד להשתמש בו לרעה. מפריע לי להיכנס לבית המדרש, שמשמש סמל לגדולת ה' ולתורתו, ולראות מעילים מונחים בפיזור על שולחנות וכיסאות. הדבר מצביע לא רק על חוסר כבוד לבית מדרש, אלא גם על זלזול במעילים עצמם. גם מעילים הם דרך לעבוד את ה' - ניקיון, סדר ומראה מכובד הם חלק בלתי נפרד מחייו של בן תורה.

אמנם, התרבות המערבית בת זמננו נוטה לכבד את החומריות יותר מדי, ורואה בה ערך כשלעצמו, וישראל אשמה בכך לא פחות ממדינות אחרות. גם לנו יש קניונים, מקומות של תרבות צריכה שאפשר "להסתובב" בהם. אפילו לחרדים יש עכשיו קניון משלהם בירושלים, שבו יוכלו לבזבז זמן וכסף בהכשר הבד"ץ. האם לשם כך חזרנו לארצנו?

החומר עלול להיות מנוצל לרעה. כשאנו מתנהגים באופן מכובד עלינו לזכור לשם מה אנו שומרים על הופעה חיצונית מהודרת. זהו הלקח שיוסף הצדיק מלמד אותנו כשהוא אומר לאחיו ממרומי כיסא מלכותו: "את הא-להים אני ירא".