הוציאה ממסגר נפשי

  • הרב יהודה עמיטל

"הוציאה ממסגר נפשי"[1] / הרב יהודה עמיטל

"כשהיה נח בתיבה, היה מתפלל תמיד "הוציאה ממסגר נפשי" (תנחומא נח, יא)

תפילתו זו של נח מבטאת טראגיות, הן שלו עצמו והן של דורו. בזוהר נאמר כי בשעה שיצא נח מן התיבה וראה את החורבן הגדול, פתח ואמר: רבונו של עולם, אתה קרוי רחום וחנון, וכי זו היא רחמנותך? עונה לו הקב"ה בלשון תוכחה: בשעה שאמרתי לך "קץ כל בשר בא לפני", "והנני משחיתם את הארץ", "ואני הנני מביא את המבול", מה עשית? במקום שתתפלל על בני דורך שיינצלו, עסקת בבניית תיבה להצלת נפשך ובני ביתך, ועכשיו תמה אתה על החורבן?

הזוהר מבטא איפוא את התוכחה שהופנתה כלפי נח על שלא התפלל על דורו. אדם יכול להתפלל כשחש הוא צורך לעשות כן. אדם יכול להתפלל על הציבור רק אם הוא מרגיש את עצמו כחלק ממנו, וחש את כאבו. אם נח אינו מרגיש זיקה לציבור בתוכו הוא שרוי, כיצד יתפלל עליו?

נח היה בודד במועדיו, נבדל משכניו. רק משנכמס לתיבה החל לחוש את החומרה שבכך. עם סגירתו של מכסה התיבה הכיר לפתע במחיצה שהבדילה בינו לבין בני הדור, אלא שמחיצה זו כבר סגרה עליו ויצרה חייץ בינו לבינם.

באותה שעה החל מתפלל וזועק בקול: "הוציאה ממסגר נפשי". לא רק מסגר חיצוני-פיזי, של קירות התיבה, אלא מסגר נפשי הכובל את הצדיק ומבדיל בינו לבין שכניו מסביב.

נח ראה את העולם המושחת שמסביבו וביקש להתנתק הימנו. חששו היה שאם יתקרב אל שכניו עלול הוא להיגרר אלריהם ולהידבק במידותיהם. נח נמלט מן הניסיון ליצור קשר עם בני דורו ולהחזירם למוטב, ובמקום זאת בנה לעצמו "תיבה", וקיווה שמא מתוך התבוננותם בו יכירו בדרך האמת וישובו בתשובה.

לעומת נח, אברהם אבינו מסמל את הזיקה שבין הצדיק לבין שכניו. אך שמע על כוונתו של הקדוש-ברוך-הוא להשמיד את סדום וכבר עמד, בתפילה ובתחנונים, בניסיון לשכך את הזעם ולהשיב את חרון האף.

ראשיתה של האומה הישראלית באברהם, לא בנח. בני אברהם צריכים להרגיש זיקה לסובב אותם, ולנסות להיטיב את העולם כולו ולא להסתגר בדל"ת אמותיהם.

על צפי הזוהר (בפרשת משפטים), דורו של נח היה ראוי לקבל את התורה. "בשגם הוא בשר", "בשגם" בגימטריא "משה". כביכול, אף נשמתו של משה שרויה היתה באותו דור. אכן, כוחות פוטנציאליים אלה הופנו לאפיקים שליליים, של רוע והשחתה.

נח הביט בעיניו, ראה את חיצוניותם השלילית של בני דורו, ומיהר להתרחק מהם. לו היה מיטיב ראות, היה מבחין שמאחורי המעטפת החיצונית, המעטה השלילי, מסתתרת פנימיות האוצרת בקרבה פוטנציאל חיובי, המצפה לצדיק שיבוא ויחשוף אותה, ויוציאה מן הכוח אל הפועל.

 

[1] שיחה שניתנה בישיבה בליל ש"ק פרשת נח, תשל"ג. כתב: הרב אליהו בלומנצוויג. ערך: אביעד הכהן