הגאולה במגילת רות

  • ד"ר יעל ציגלר
[פרק מתוך ספרה החדש של ד"ר ציגלר, רות: מניכור למלוכה, מגיד, תשע"ח.]
 
אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה. וַיֹּאמֶר... וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי [אִם קרי] גֹאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי. לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ, וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה'. שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר (ג ט–יג).
 

גאולתה האישית של רות

מה היא המשמעות של בקשתה של רות מבועז לפרוש את כנפיו עליה ושל אמירתה כי בועז הוא גואל?
התרגום לארמית, רש"י, אבן עזרא והרמב"ן[1] מניחים כי בקשתה של רות מבועז לפרוש עליה את כנפיו היא בקשה לנישואים.[2] ביטוי מקביל מופיע ביחזקאל טז ח, שם מדובר על נישואים מטפוריים בין ה' לעמו: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי ה' וַתִּהְיִי לִי" (יחזקאל טז ח).[3]
עם זאת, ברור פחות מה מבקשת רות לומר כשהיא קובעת מפורשות "כי גֹאל אתה". מה הקשר בין קביעה זו לבין הבקשה "ופרשת כנפך על אמתך"?[4] האם גם זוהי הצעה לנישואים, המכונים אצל רות גאולה, או שמא היא מתייחסת לחובתו-לכאורה של בועז לקנות את נחלתה של נעמי?
 

המילה "גואל"

כדי לעמוד על כוונתה של רות עלינו להפנות את תשומת לבנו למשמעות המילה "גואל", המופיעה שבע פעמים ברצף מהיר בשיחה בין רות לבועז בפרק ג. המילה מופיעה לראשונה בתורה אצל יעקב, המתאר את גאולתו האישית בידי שמים (בראשית מח טז): "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים". עם זאת, השורש גא"ל מתייחס בדרך כלל להתערבות של אדם למען שאר בשרו. שאר הבשר מחויב להתערב כגואל כאשר קרובו נקלע למצוקה כלכלית ונאלץ למכור את נחלת אבותיו, את ביתו או את עצמו לעבדות (ויקרא כה).[5] לפעמים מתארת המילה "גואל" קרוב משפחה המבקש לנקום (לגאול) את דם קרובו (במדבר לה; דברים יט; יהושע כ).[6]
התורה משתמשת במילה גואל רק פעמיים לתיאור התערבותו של ה' למען עם ישראל (שמות ו ו; טו יג). אבל בנביאים ובתהלים משמשת המילה פעמים רבות לתיאור ה' כגואל העם (ראו במיוחד בישעיה מ–סו).
בהקשר של מגילת רות, הגואל הנזכר פעמים רבות הוא בבירור גואל אנושי.[7] אין פלא אפוא שפרשני מקרא רבים מניחים כי אמירתה של רות שבועז הוא גואל מתייחסת למחויבותו של בועז לפדות את נחלתה של נעמי, ששבה מרוששת משדי מואב:
 
אמר לה: מי את? ותאמר: אנכי רות אמתך. אמר לה: ומה באתה לעשות כאן? אמרה לו: לקיים את התורה, שנאמר: "וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו" (ויקרא כה כה). אלא עמוד וקיים את התורה (תנחומא בהר ח).
 
רש"י סבור כי רות קושרת בדבריה את גאולת השדה לנישואיה:
 
כי גואל אתה – לגאול נחלת אישי, כמו שנאמר: "בא גואלו הקרוב אליו וגאל" (ויקרא כה). וגומר: חמותי ואני צריכות למכור נחלתנו, ועתה עליך לקנות. קנה גם אותי עמה, שיזכר שם המת על נחלתו – כשאבוא אל השדה יאמרו: "זאת אשת מחלון" (רש"י ג ט).
 
על פי קריאה זו, הבקשה שמבקשת רות מבועז בחצי הלילה כוללת שני חלקים: הראשון נוגע לנישואיה והשני לגאולת שדה נעמי. רש"י סבור כי רות היא זו הקושרת בין האחריות לקניית שדה נעמי לבין נישואיה. לקישור הזה אין כל בסיס בתנ"ך. ובכל זאת בועז יקשור בין שתי החובות הללו, וזה יהפוך למוטיב מרכזי בפרק ד. בסוף מגילת רות יתמזגו שני המוטיבים של ארץ (אדמה) וזרע (נישואים), המוצגים בנפרד בפרקים ב וג, וישיבו את משפחת אלימלך לברכת אברהם.
ולבסוף, הכרזתה של רות כי בועז הוא גואל קשורה אולי בקשר סיבתי לאמירתה הקודמת. למעשה, ייתכן שרות מסבירה לבועז שעליו לשאתה לאישה מפני שהוא גואל – כלומר, זה הנושא באחריות לשאתה. נוסח התרגום לארמית בפסוק זה הוא: "ואמרת אנא רות אמתך ויתקרי שמך על אמתך למסבי לאנתו ארום פריק את" [= ותאמר אנכי רות אמתך ויקרא שמך על אמתך לקחתני לאישה כי גואל אתה].[8]
על פי התרגום לארמית, הגאולה כרוכה בנישואים לרות ואינה מתייחסת לגאולת האדמה. אמנם אין אינדיקציה לשימוש במילה "גואל" בהקשר זה בשום מקום אחר בתנ"ך, אך הרמב"ן טוען כי זוהי למעשה אחת מהוראות המילה, גם אם היא משמשת במובן זה במגילת רות בלבד. כשהוא דן בשאלת הייבום בסיפור תמר ויהודה,[9] הרמב"ן טוען כי בשל חשיבותו של הייבום פיתחו ראשוני החכמים מנהג דמוי-ייבום שנקרא "גאולה". הוא מסביר כי נישואים דמויי-ייבום עשויים להתקיים בין קרובי משפחה המועמדים לרשת את הנחלה (כל עוד אין מדובר באיסורי עריות). את טענתו לקיום מנהג זה הוא מבסס על נישואי בועז ורות.
על פי קריאתו של הרמב"ן, המילה "גואל" כאן אכן מתייחסת למחויבותו של בועז לשאת לאישה את רות ואינה קשורה ישירות למחויבותו לגאול את האדמה. הבנה זו של המילה "גואל" מתקבלת מתוך תפיסה רחבה של רעיון האחריות המשפחתית הגלום במושג התנ"כי "גאולה". את עקרון ה"גאולה" יש להחיל על כל מצב שבו המשפחה המורחבת נדרשת לקבל עליה אחריות להמשך רווחתו של קרוב משפחה. הדבר כולל דאגה לנחלת אבותיו של אותו קרוב, פדייתו מעבדות וכנראה גם שאלת רציפות משפחתו. כפי שמיטיב הרמב"ן להבחין, הלכות הייבום תומכות ברעיון שהמשפחה המורחבת מקבלת עליה את האחריות להמשך השושלת המשפחתית. בועז, כקרוב משפחה, מחויב אפוא במקרה זה לפעול כגואל על ידי נישואים לרות וגאולת משפחת אלימלך מסכנת כליה.
 

רות והגאולה הלאומית

כפי שכבר נאמר, המילה "גואל" ממלאת תפקיד מכריע בסיפור שלנו ומלמדת על מרכזיותו של מושג זה. דבריה הייחודיים של רות בסצנה זו באים לשיאם במילה "גואל". השימוש הרב של בועז במילה (ברצף מהיר של שש פעמים) בתגובה לאמירתה הנועזת של רות מלמד על מרכזיותה של מילה זו:
 
וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי [אִם קרי] גֹאֵל אָנֹכִי, וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי. לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה'. שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר (ג יב–יג).
 
בגאולתה של רות נעסוק גם בפרק הבא, שבו הציר המרכזי הוא השאלה מי יקבל עליו את תפקיד הגואל. שם, דומה שהגאולה היא יעד מרכזי בעלילת הפרק. כיצד אפשר להסביר את מרכזיותו של רעיון הגאולה בספר זה? איך הוא עשוי להעמיק את הבנת המטרות הרחבות יותר של הספר?
נראה לי שאת רעיון הגאולה במגילת רות יש להבין בשלושה מישורים נפרדים – הפשט ושני רובדי משמעות עמוקים יותר. המובן העיקרי של המושג "גואל" בטקסט נוגע לגאולתה האישית של רות, שהיא גם גאולת בית אלימלך. עם זאת, אני מבקשת לדון באפשרות שלרעיון הגאולה הנטוע במגילה יש שתי משמעויות נוספות.
רובד משמעות עמוק אחד מתייחס לגאולה הלאומית הנחוצה עד מאוד בתקופת השופטים, תקופה הרסנית בתולדות העם. על פי קריאה זו, הכרזתה של רות שבועז הוא גואל מתייחסת אולי בלא יודעין למטרה הסופית של איחוד בועז ורות. הבן שייוולד להם בסיום הספר יביא את מלכות בית דוד, הפתרון לכאוס השורר בארץ. שושלת מלוכה תקינה אמורה להשיב את היציבות לעם, לבנות את בית המקדש[10] וליצור תשתית דתית וחברתית איתנה. בועז פועל כגואל לא רק לרות ולבית אלימלך אלא לעם כולו.[11]
 

הגאולה

רובד המשמעות השלישי והאחרון למילה "גואל" בפרק זה מתייחס אולי לגאולה הלאומית העתידית, הסופית, שהיא כמובן המובן המקובל של המושג "גאולה". רובד אחרון זה מתייחס אל הסבטקסט של ספר קצר זה, שיש לו השפעה על המטרות הבוערות ביותר של סיפורי העלילה התנ"כיים: יצירת חברה אידיאלית וחנוכת תקופה אידיאלית.
יש לראות במגילת רות ספר המחיש את גאולתו העתידית של העם, החזון האסכטולוגי המכונה גם "אחרית הימים". רעיון זה, התופס מקום בולט בספרות חז"ל, שואב את השראתו מהתמונה האידילית שמצייר ישעיהו בפרק יא. זהו חזון של צדק ויושר, של נאמנות ושל שלום בין הבריות. ויותר מכול, אחרית הימים היא תקופה שבה כל היצורים שטופים ביראת ה' ובידיעת ה', שבעקבותיהן לא ירעו ולא ישחיתו עוד (ישעיה יא ט). עם זאת, חזון זה אינו פורץ מאליו. הוא נסב סביב הופעתו של מלך אידיאלי, חוטר שיצמח מגזע ישי (אבי דוד) ויאפשר את התקיימות התרחיש האידילי הזה. במילים אחרות, מלך זה יבוא משושלת בית דוד. המלך מתואר כאדם שרוח ה' נחה עליו, שניחן בחכמה ובבינה, בעצה ובגבורה, ברוח דעת וביראת ה' (ישעיה יא ב). לענייננו חשוב לזכור כי מלך זה הוא גם תוצר של הסיפור שלפנינו, שהוא צאצא האיחוד בין רות ובועז, השניים שיצרו בכך גאולה לאומית הן לתקופתם הן לעתיד לבוא.[12]
המפגש בין בועז לרות בגורן צופן בחובו אפוא את ראשית הגאולה הסופית של עם ישראל. בדברים שאומר בועז לרות מהדהדים רובדי משמעות עמוקים: "לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה'. שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר" (ג יג).
התנ"ך מרבה להשתמש בדימויי הלילה והיום לתיאור הגלות והגאולה.[13] וכך מפנה הזוהר את תשומת לבנו למשמעות העמוקה של מגילת רות באמצעות קריאה דרשנית של דברי בועז לרות. על פי קריאה זו, המילים נאמרות בעצם מפי ה', הפונה לעמו במהלך שנות הגלות הארוכות:
 
"לִינִי הַלַּיְלָה" – תהיי כעת בגלות, והנהיגי את בניך שם בתורה ובמעשים טובים. ואם יעידו עליך מעשים טובים לגאול אותך – יגאל, ואם לא – וגאלתיך אנכי, חי ה'. "שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר" – עד שיבוא הבוקר והֶארת הגאולה (זוהר חדש רות ח).
 
מדרש זה מלמד שהסיפור שלפנינו אינו עוסק אך ורק בגאולתן האישית של רות ונעמי, ואפילו לא רק בגאולת העם בימי השופטים. רובד אחד שלו שואף אל עבר הגאולה הסופית של עם ישראל. גאולה זו תתאפשר עם הופעתו של נצר לשושלת בית דוד, המשיח, שיצמח מזרעי הסיפור הזה.
חשוב ללא ספק להבחין בין המובן הפשוט של הטקסט לבין הרבדים העמוקים יותר, אך השמטתם של אלה תביא לזניחת רובד משמעותי של הסיפור ושל מטרתו. קיומם בצוותא של רבדים שונים של הנראטיב הוא אחד הרעיונות המרתקים ביותר הנלמדים ממגילת רות. יחדיו מציירות המשמעויות השונות הללו תמונה מורכבת של גאולה אישית ולאומית הכורכת יחד את ההווה, את העתיד המיידי ואת העתיד הרחוק, המתקיימים כולם יחד כחלק בלתי-נפרד מהמרקם העשיר והאמנותי של מגילת רות.
 
[תרגמה: ברוריה בן-ברוך]
 

[1] ראו הערתו של הרמב"ן לדברים כז כ, שם הוא מסביר את הפסוק הזה.
[2] הרעיון שפרישת כנף של אדם על זולתו פירושה יחסי נישואים עשוי להילמד גם ממקומות שבהם מדובר על אדם המקיים יחסי מין עם אשת אביו ומעשהו מתואר כגילוי כנף אביו (למשל דברים כג א; כז כ). המלבי"ם (רות ג ט) רואה בבקשתה של רות שידול ליחסי מין: "ופרשת כנפך על אמתך, היא מליצה נלקחה מן העופות שפורשים כנפיהם על בני זוגם בעת הזיווג". המלבי"ם מסביר כי בקשתה של רות מקובלת אם היא מבקשת לקיים מצווה. המלבי"ם מרמז כנראה שהמצווה היא ייבום (ראו את הסבריו לרות ג ד, ט, י, יא; ד ה), אולם בהמשך הוא מבטא את דעתו כי למעשה זהו מנהג דומה לייבום אך לא ייבום ממש (ראו מלבי"ם לרות ד יג).
[3] המטפורה של קשר נישואים המתייחס ליחסי האדם עם ה' מופיעה בתנ"ך כולו. ראו למשל ישעיהו סב ה; הושע ב כא–כב. רוב המקורות המסורתיים (למשל שיר השירים רבה, והתרגום לארמית של שיר השירים) טוענים כי שיר השירים כולו כתוב כמטפורה לאהבה שבין ה' לעמו. מקבילה זו ליחזקאל, שם הנישואים הם מטפורה לברית בין ה' לעמו, מלמדת אולי שרות מבקשת יותר מנישואים בלבד. בקשתה לקבל מבועז הגנה מלמדת אולי על רצונה שיכניס אותה לקהילת הברית. השוו רות ב יב.
[4] התשובה לשאלה זו תלויה גם במשמעות המילה "כי", שמופיעה בתנ"ך במובנים שונים (ראו למשל BDB, 474-471). כאן אפשר להבינה כקשר סיבתי (מפני שגואל אתה) או כהדגשת עובדה (אכן, גואל אתה!).
[5] ראו גם ירמיהו לב ו–ט.
[6] השורש גא"ל משמש גם כשמישהו מבקש להיחלץ מנדר שנדר (ויקרא כז). שימוש זה במילה אינו קשור כנראה למעשיו של שאר בשר קרוב ולפיכך אינו נוגע לדיוננו כאן.
[7] השורש גא"ל מופיע 23 פעמים במגילת רות.
[8] התרגום לארמית מגלה רגישות למוטיב השם, המרכזי כל כך בסיפור הזה, מוטיב שבו עסקנו לעיל ועוד נשוב אליו בפרק ד. בקשתה של רות מבועז (בעל אדמות שיש לו שם) לקבל עליו את האחריות לה ולפעול כגואל תביא בסופו של דבר לכך שבועז יעניק שם לרות וגם למשפחתה של נעמי.
[9] ראו פירוש הרמב"ן לבראשית לח ח.
[10] העובדה שהמקום שבו מבטיח בועז לרות את הגאולה הוא הגורן מרמזת אולי לרגע שבו דוד קונה את גורן ארוונה היבוסי (שמואל ב כד יח, כא), המקום שבו עתיד להיבנות בית המקדש.
[11] הדבר מזכיר מדרש שבו עסקנו לעיל, המזהה את מחלון וכליון עם יואש ושרף ומציע הסברים אטימולוגיים שונים לשמות אלה. אחד ההסברים לשם יואש הוא שבניה של נעמי "נתייאשו מהגאולה" (בבא בתרא צא ע"ב). השורש גא"ל אינו מופיע בספר שופטים אף פעם אחת – השמטה אופיינית לספר זה, שאין בו גאולה לאומית או אחריות משפחתית/חברתית. על פי מדרש זה, מחלון וכליון מצטיירים כהיפוכו הגמור של בועז. הם נעלמים מן העלילה בהיותם דמויות טיפוסיות לזמנם, אנשים שאינם מסוגלים ואינם מוכנים לדחוף את מגילת רות קדימה, אל עבר היעד הסופי של גאולה לאומית.
[12] מדרש שמביא רש"י ברות ג טו מציין את הקשר בין תמונה זו לבין הולדת המלך האידיאלי המתוארת בישעיהו יא. המדרש טוען כי כאשר בועז נותן לרות שש שעורים, הוא מרמז להולדתו של המלך הרצוי (או אולי שישה מלכים ממלכות בית דוד), ששש סגולותיו מתוארות בישעיהו יא (רות רבה פרשה ז ג).
[13] נושא זה ראוי למאמר בפני עצמו, אך אסתפק כאן באזכור כמה דוגמאות בולטות בתנ"ך. ראו למשל ישעיהו, במיוחד פרקים מט וס, ודימויי החושך/לילה לעומת הבוקר הבהיר בסיפור יציאת מצרים, בפירוט הגאולה ממצרים (למשל שמות יב כט, מא). הואיל וגם שיר השירים נחשב לספר שעניינו גלות וגאולה, מסקרן לבחון את האופן שבו משמשים דימויי הלילה והיום במודע בשיר השירים ב יז; ד ו; ו י. ראו גם ירושלמי יומא ג ב.