דילוג לתוכן העיקרי

האם צנצנות וקופסאות שימורים חייבות בטבילה?

צנצנת ריבה שהורקה תכולתה, ומבקשים להשתמש בה שוב - האם חייבים להטבילה? שאלה זו נשאלה לפני הרב משה פיינשטיין (אג"מ יו"ד ח"ב סי' מ'), והוא פסק שהיא פטורה מטבילה - במיוחד אם היא עשויה מזכוכית, וממילא חובת טבילתה היא רק מדרבנן (אולם הוא מוסיף: "וגם המקלים בכלי מתכת אין למחות בידם"). לדבריו, כשייצרו את הצנצנת, הכוונה לא הייתה לייצר קופסה לשימושים שונים אלא ליצור 'עטיפה' לריבה. לכן, הכלי בטל אגב המאכל, וממילא הוא פטור מטבילה. רק ריקון הריבה מהצנצנת - הוא המכשיר אותה לשמש ככלי, וממילא סיום הכשרתו של הכלי לשימוש נעשה ע"י היהודי שקנה את צנצנת הריבה ורוקן אותה, וכלי שעשייתו נגמרה ע"י יהודי כמובן פטור מטבילה.

הרב משה פיינשטיין מביא מקור לדבריו מהגמרא בעירובין (כו ע"ב), המתירה לקנות בכסף מעשר שני יין בקנקנו, למרות שאסור לקנות בכספים אלו דברים שאינם אוכל. הגמרא מנמקת שעיקר הרכישה הוא היין, וממילא הקנקן בטל לגביו.

לעומת זאת, דעת הגרש"ז אוירבך (שש"כ ט', יא) היא שצנצנת ריבה חייבת בטבילה אם רוצים לחזור ולהשתמש בה. אמנם, אף הגרש"ז מסכים שקופסת שימורים - שהיא אטומה לחלוטין, והופכת לכלי רק לאחר פתיחתה - אינה חייבת בטבילה, שכן היהודי שפתח אותה הוא שהפך אותה ל'כלי' והוא שעשה את גמר עשייתה.

יש המחמירים גם בקופסאות שימורים, ובספר "טבילת כלים כהלכתה" (לרב צבי כהן, ד', הע' יט) מובא בשם הרב חיים קנייבסקי בשם ה"חזון איש" שלאחר שפותחים קופסת שימורים (אפילו כדי לאכול את השימורים הנמצאים בתוכה!) יש לרוקן את תוכנה, וניתן להשתמש בה רק לאחר טבילה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)