דילוג לתוכן העיקרי

ברכות | דף ד ע"ב; ט ע"ב | סמיכת גאולה לתפילה

קובץ טקסט

סמיכת גאולה לתפילה / אביעד ברטוב ונעם מלכי

 

א. הסוגיא

הגמרא בברכות דף ד ע"ב, דנה בחובת סמיכת גאולה לתפילה של ערבית. לפני שנביא את הגמרא, נסביר שפירוש המושג סמיכת גאולה לתפילה, הוא שיש להקדים קריאת שמע וברכותיה לתפילת שמונה עשרה, וכן שלא להפסיק בין ברכת "גאולה" לבין תחילת התפילה.

עתה נפנה לגמרא:

"אמר מר: 'קורא קריאת שמע ומתפלל[1]'. מסייע ליה לר' יוחנן, דאמר ר' יוחנן איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית. רבי יהושע בן לוי אומר: תפילות באמצע תקנום."

ונסביר: ר' יוחנן, סובר שיש לסמוך גאולה לתפילה גם בתפילת ערבית, ולכן גם בתפילת ערבית יש לקרוא תחילה קריאת שמע, ואחר כך לעמוד לתפילה. ר' יהושע בן לוי סובר שחכמים תקנו את כל תפילות היום, כך שיאַמרו בין קריאת שמע של בוקר לקריאת שמע של לילה, ולכן לדעתו יש להתפלל תפילת שמונה עשרה של ערבית, לפני קריאת שמע וברכותיה.

מהגמרא בדף ט ע"ב עולה שלכולי עלמא יש לסמוך גאולה לתפילה בתפילת שחרית[2], ונשאלת השאלה מה עניין סמיכת גאולה לתפילה.

ב. טעם הדין

רש"י בדף ד ע"ב (ד"ה זה הסומך), מביא שני טעמים לסמיכת גאולה לתפילה:

1. הצורך לסמוך גאולה לתפילה נלמד מדוד בספר תהילים, מסמיכות מזמורים י"ט וכ'. מזמור י"ט מסתיים במילים: "ה' צורי וגואלי", ובתחילת פרק כ' מובא הפסוק: "יענך ה' ביום צרה..." - לאחר הגאולה מגיעה התפילה.

2. הטעם השני שמביא רש"י לקוח מהירושלמי והוא מובא על דרך השלילה:

"מי שאינו סומך גאולה לתפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך, יצא המלך ומצאו שהפליג, אף הוא הפליג, אלא יהיה אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו[3]."

כלומר, כשם שהמבקש דבר מן המלך, תחילה מקרבו אליו ואחר כך מבקש ממנו בקשותיו, כך בתפילה יש תחילה להתקרב לקב"ה, ולרצותו בשירות ותשבחות, ורק כאשר המתפלל קרוב לקב"ה, אז יבקש צרכיו.

מצינו בראשונים נפקא מינה בין שני הטעמים. נחלקו הראשונים האם יש לסמוך גאולה לתפילה גם בתפילות השבת, הרמ"א בסימן קיא מביא את שיטת ההגהות אשר"י בשם האור זרוע, שבשבת אין צורך בסמיכת גאולה לתפילה:

"דטעמא דבעינן למיסמך גאולה לתפילה, דכתיב 'יענך ה' ביום צרה', וסמיך ליה 'יהיו לרצון אמרי פי ה' צורי וגואלי', ושבת לאו זמן צרה."

המשנ"ב על אתר (סק"ח), מביא את שיטת הבית יוסף, שחולק ופוסק, שגם בשבת יש חובה לסמוך גאולה לתפילה, וטעמו:

"ועיקר סמיכת גאולה לתפילה הוא מדברי חכמים שדימו י"ח ברכות אחר ברכת גאולה, לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתח המלך[4]..."

ג. בחזרה לסוגיא

נחזור למחלוקת לגבי סמיכת גאולה לתפילה בערבית. בהמשך הגמרא מובאים שני הסברים למחלוקתם של ר' יוחנן ורבי יהושע בן לוי:

"במאי קא מפלגי? אי בעית אימא קרא, אי בעית אימא סברא.

אי בעית אימא סברא, דר' יוחנן סבר: גאולה מאורתא נמי הוי, אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא, ור' יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא לא הויא גאולה מעלייתא[5].

ואי בעית אימא קרא, ושניהם מקרא אחד דרשו דכתיב 'בשכבך ובקומך', ר' יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימה, מה קימה קריאת שמע ואחר כך תפילה, אף שכיבה נמי קריאת שמע ואחר כך תפילה. רבי יהושע בן לוי סבר: מקיש שכיבה לקימה, מה קימה קריאת שמע סמוך למטתו, אף שכיבה קריאת שמע סמוך למטתו."

על פי ההסבר הראשון, שניהם מבינים שיש 'רמת גאולה' מסוימת המצריכה סמיכת תפילה לגאולה[6], והשאלה היא האם תחילת גאולת ישראל ממצרים בלילה היא גאולה מספקת. ר' יוחנן סובר שתחילת הגאולה ממצרים מספיק משמעותית, כך שהיא מצריכה סמיכת תפילה לגאולה אף בערבית, ואילו רבי יהושע בן לוי סובר שרק הגאולה השלמה, של יציאת ישראל ממצרים בבוקרו של יום, מצריכה סמיכת תפילה לגאולה.

ראינו שרש"י (ד"ה זה הסומך) הביא שני טעמים לדין סמיכת גאולה לתפילה. נראה, כי אם אכן לומדים את עניין סמיכת גאולה לתפילה מסמיכות המזמורים בתהילים, יש מקום לומר שיש 'רמת גאולה' המצריכה את הסמכת התפילה אליה (ויש לומר כי הגאולה של סוף מזמור י"ט היא ברמה כזו). אך אם סמיכת גאולה לתפילה נובעת מהצורך להתקרב לקב"ה לפני התפילה, יש פחות מקום לדרישת 'רמת גאולה' מסוימת, כדי להצריך סמיכת גאולה לתפילה, שהרי בכל מקרה צריך להתקרב לקב"ה ככל שניתן לקראת התפילה.

על פי ההסבר השני המובא בגמרא, שני התנאים מדמים את מצוַת קריאת שמע של ערבית לקריאת שמע של שחרית, אך הם חולקים באיזה אופן יש לדמות את הקריאות. ר' יוחנן סובר שקריאת שמע של ערבית צריכה להאמר לפני התפילה כמו בתפילת שחרית, ואילו רבי יהושע בן לוי סובר, שכשם שבשחרית קריאת שמע סמוכה לקימה מהמיטה, כך בערבית עליה להיות סמוכה לשינה.

ניתן לומר כי ר' יוחנן רואה בקריאת שמע חלק מסדר התפילה, ולכן הסדר זהה בשחרית ובערבית, ואילו רבי יהושע בן לוי רואה בקריאת שמע חלק מסדר יומו של האדם - על האדם לפתוח את יומו, מיד עם קומו ממטתו בקבלת עול מלכות שמיים ויחוד ה', וכך עליו גם לסיים את יומו בסמוך לשכיבתו לישון.

ד. פסיקת ההלכה

להלכה נפסק בשו"ע אורח חיים סימן קיא, שיש לסמוך גאולה לתפילה, בתפילת שחרית.

בדין סמיכת גאולה לתפילה בערבית נחלקו הגאונים. בה"ג פסק שיש חובה לסמוך גאולה לתפילה אף בערבית ולכן יש להזהר שלא לספר בין גאולה לשמונה עשרה, ואילו רב עמרם גאון פסק שאין חובה כזאת, ולדעתו, הקדיש שאנו אומרים לאחר ברכת השכיבנו - בא להדגיש שאין צורך לסמוך גאולה לשמונה עשרה של ערבית, לפי שתפילת ערבית רשות.

להלכה, הרי"ף, הרמב"ם ועוד ראשונים פסקו כבה"ג, וכן פסק בשו"ע בסימן רלו סעיף ב'.

ה. החקירה

נשאלת השאלה, מה יכולה להיות הסברה של רב עמרם לתליית הצורך בסמיכת גאולה לתפילה, להיותה של תפילת ערבית רשות או חובה? גם אם תפילת ערבית רשות, עדיין סביר שנצריך סמיכת גאולה לתפילה, שהרי אם כבר בוחרים להתפלל, אז שיהיה בצורה הטובה ביותר!

עוד יש לשאול, האם דין סמיכת גאולה לתפילה זהו דין בתפילה (כלומר, צורך התפילה) או שמא זהו דין ב'גאולה' (בקריאת שמע). אם נבין שזהו דין בתפילה, לכאורה אין מקום לחלק בין תפילת רשות לחובה, כי כפי שכבר אמרנו, אם כבר מתפללים תפילת רשות - יש לעשות זאת הכי טוב שאפשר, אך אם נאמר שדין סמיכת גאולה לתפילה, זהו דין בקריאת שמע, יש יותר מקום לחלק בין תפילת רשות לחובה. יכול להיות שיש חובה לסמוך לגאולה, רק תפילה שהיא חובה.

(נפקא מינה נוספת לשאלה האם סמיכת גאולה לתפילה זהו דין ב'גאולה' או דין בתפילה, יכולה להיות במקרה בו אדם קורא קריאת שמע ומתפלל, שלא בזמן קריאת שמע. אם זהו דין ב'גאולה' (=בקריאת שמע), אז מכיוון שכרגע הוא לא מקיים מצוות קריאת שמע, שהרי עבר זמנה, הוא לא יצטרך לסמוך גאולה לתפילה. אך אם דין סמיכת גאולה לתפילה זהו דין בתפילה, ממילא קיים עדיין הצורך בסמיכה).

ניתן אולי לתלות את השאלה, האם סמיכת גאולה לתפילה זהו דין ב'גאולה' או דין בתפילה, בהבנת המשל המובא בירושלמי.

אפשר להבין שכוונת המשל שהבעיה היא בהסתלקות מהמלך לפני בקשת הצרכים, שיכולה לגרום לאי מילוי הבקשה, כלומר לאי היענות התפילה. על פי הבנה זאת נראה לומר שדין סמיכת גאולה לתפילה זהו דין בתפילה, כי הצורך בסמיכה הוא לטובת קבלת התפילה.

אך ניתן גם להבין, שכוונת המשל, שהבעיה היא בהסתלקות לאחר הדפיקה על דלת המלך. לא ראוי לדפוק על דלת המלך, ולהסתלק לפני שהוא עונה. על פי הבנה זו, יש בעיה להזכיר גאולה ולא להתפלל בסמוך לה, וממילא יש לומר שדין סמיכת גאולה לתפילה, זהו דין ב'גאולה'.

ו. רבי יהושע בן לוי ורב עמרם

נשאלת השאלה האם לדעת האומרים שאין חובה לסמוך גאולה לתפילה בערבית, האם כוונתם שאין צורך לסמוך, או אולי יש עניין עקרוני שלא לסמוך.

מדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא, משמע כי בתפילת ערבית יש אכן עניין עקרוני שלא לסמוך גאולה לתפילה, כפי שניתן לדייק מדבריו:

"רבי יהושע בן לוי אומר: תפילות באמצע תקנום."

כלומר, כוונת חכמים היתה שכל תפילות היום תאמרנה דווקא בין קריאת שמע של שחרית, לקריאת שמע של ערבית.

ראיה נוספת, ניתן להביא מההסבר השני בגמרא בדברי רבי יהושע בן לוי, שם עולה שיש עניין לקרוא קריאת שמע של לילה דווקא סמוך לשכיבתנו לישון, כשם שבשחרית קריאת שמע סמוכה לקימתנו מהמיטה. על פי הסבר זה שוב עולה שיש עניין עקרוני שלא לסמוך גאולה לתפילה בערבית.

רב עמרם גאון, סובר שבערבית אין צורך לסמוך גאולה לתפילה, מסיבה אחרת - משום שתפילת ערבית רשות. נראה להבין שלדעתו אין עניין עקרוני שלא לסמוך גאולה לתפילה, אלא פשוט לא צריך לסמוך, שהרי סביר יותר להבין שעובדת היותה של תפילת ערבית רשות, לא תצריך סמיכה, מאשר שמעמדה של ערבית כתפילת רשות תהווה סיבה לדין עקרוני שלא לסמוך.

ז. רמת החיוב

כאמור, להלכה נפסק שיש לסמוך גאולה לתפילה גם בתפילת ערבית, ונותר לנו לבדוק האם חובה זו זהה ברמתה לזו של שחרית, או שמא רמת החיוב בערבית נמוכה יותר.

ראינו (בקטע ג.) שהגמרא הביאה שני הסברים למחלוקת התנאים. בהסבר הראשון עולה מהגמרא שלדעת ר' יוחנן יש לסמוך גאולה לתפילה בערבית למרות שגאולת הערב היא איננה 'גאולה מעלייתא'. ניתן להסיק מכך, שלדעת ר' יוחנן חובת הסמיכה בערבית אמנם קיימת, אך מכיוון שהגאולה היא איננה 'גאולה מעלייתא' החובה היא ברמה פחותה מזו של הגאולה בשחרית, שהיא אכן 'גאולה מעלייתא'. ואמנם, יש להסבר זה משמעות הלכתית.

לעומת תפילת שחרית, שבה הצורך בסמיכת גאולה לתפילה דוחה אף תפילה בציבור (ולכן אם אדם איחר לתפילה והגיע כאשר הציבור החל להתפלל שמונה עשרה, אסור לו להתפלל עם הציבור, אלא יקרא קריאת שמע וברכותיה ואחר כך יתפלל[7]), בערבית הדין שונה. השו"ע, בסימן רלו סעיף ג', פסק שאדם שהגיע מאוחר לבית הכנסת ומצא שהציבור מתכוון להתחיל תפילת שמונה עשרה, עליו להעדיף תפילה בציבור ולהתפלל שמונה עשרה עם הציבור, ואחר כך ישלים ויאמר קריאת שמע עם ברכותיה.

לסיכום, בערבית יש להעדיף תפילה בציבור על פני סמיכת גאולה לתפילה, משום שרמת החיוב לסמוך גאולה לתפילה בערבית נמוכה מרמת החיוב בשחרית.

על פי זה, נראה כי בשאלה שנשאלה בשבוע שעבר, הצדק היה עם ר' אלימלך, שאמר לר' משה זאב שהיה עליו לוותר על סמיכת גאולה לתפילה, ולהתפלל שמונה עשרה עם הציבור.

.Doc ותשכח

חברנו אייל אלימלך יהודי זריז וירא שמיים, מקפיד כל שבוע ושבוע לסיים שניים מקרא ואחד שיעורי פרשת השבוע של הרב אלחנן סמט. כאשר שמע חברו, חכם אושר, שבמקום התרגום קורא אייל את שיעורי הרב אלחנן סמט ב v.b.m נזדעק, ושאל את אייל האם הוא בטוח שהוא יוצא ידי חובת אחד תרגום, בלימוד שיעורי פרשת השבוע.

האם צדק אייל?

 

 

[1] הגמרא דנה בדברי בריתא שהובאה קודם לכן באותו עמוד:

'... אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות - קורא, ואם רגיל לשנות - שונה. קורא קריאת שמע ומתפלל, ואוכל פתו ומברך...'

[2] וכן נפסק בשו"ע או"ח סימן קיא.

[3] זה הנוסח שמביא רש"י, ולפנינו בירושלמי ברכות א, א הנוסח שונה.

[4] וכן פסק גם הרמ"א, ועיין בביאור הלכה ד"ה וטוב להחמיר, ואכמ"ל.

[5] כלומר, ר' יוחנן סובר שלמרות שבני ישראל יצאו ממצרים רק בבוקר, מכל מקום גאולת מצרים התחילה בלילה, ולכן יש לסמוך גאולה לתפילה גם בערבית. ואילו רבי יהושע בן לוי סובר שסוף סוף היציאה ממצרים היתה בבוקר, וגאולת הלילה לא היתה שלמה, ולכן לא תיקנו סמיכת גאולה לתפילה בערבית.

[6] על פי רש"י בד"ה גאולה מאורתא לא הוי.

[7] עיין שער הציון סק"ח בסימן רלו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)