דילוג לתוכן העיקרי

דברים הפוסלים את השחיטה

פעולת השחיטה כוללת חיתוך של הקנה והוושט, המכונים 'סימנים'. הלכות השחיטה מרובות הן, אולם הגמרא מסכמת אותן ברשימה של חמישה דברים הפוסלים את השחיטה:

1. שהייה - יש לשחוט ברציפות, ולא להפסיק באמצע.

2. דרסה - יש לחתוך את הסימנים ע"י הולכה והבאה של הסכין (כמו חיתוך לחם), ולא ע"י דחיקתו בכוח (כמו גיליוטינה).

3. חלדה - יש לחתוך את הסימנים מן הצוואר אל העורף, ולא לנעוץ את הסכין בצוואר ולהתחיל לחתוך מן האמצע.

4. הגרמה - ישנו אזור מוגדר של שחיטה, ואין לסטות ממנו.

5. עיקור - יש לחתוך את הסימנים ולא לתלוש אותם ולעוקרם ממקומם.

מסברה, יש מקום לחלק רשימה זו לשתי קבוצות, וכדי לעמוד על חילוק זה נעיין בדיון מעניין של הגמרא. לכתחילה יש לחתוך את הקנה והוושט במלואם, אך בדיעבד - די בחיתוך רוב שני הסימנים (בבהמה) או רובו של סימן אחד (בעוף). יש לשאול: מה דינו של מי שחתך את רוב הסימנים כראוי, ואחר כך חתך את המיעוט שנשאר בדרך פסולה? מצד אחד - מיעוט זה אינו מעכב, והשחיטה כשרה גם אם הוא לא נחתך כלל, כך שהבהמה כשרה משעת חיתוך הרוב, והשחיטה הפסולה שאחר כך אינה יכולה לפוסלה. מצד שני - ייתכן, שאע"פ שאין חובה לחתוך מיעוט סימנים זה, אם בכל זאת הוא נחתך - הפעולה מצטרפת למעשה השחיטה, ונמצא שמעשה השחיטה כמכלול פסול.

הגמרא נותנת תשובות שונות לשאלה זו: כאשר היא דנה בפסול הגרמה, היינו בחריגה ממקום השחיטה, היא קובעת שהגרמה אינה פוסלת כאשר היא נעשית במיעוט הסימנים האחרון, לאחר שרוב השחיטה נעשתה במקום הנכון (חולין יט ע"א). לעומת זאת, כאשר היא עוסקת בפסול שהייה ובפסול חלדה, היא מסתפקת בשאלה האם דברים אלו פוסלים את השחיטה אפילו אם נעשו במיעוט הסימנים האחרון, ונשארת בתיקו (חולין ל ע"ב; לב ע"א).

כדי לתרץ את הסתירה, מציע ריב"ם (תוס' חולין ל ע"ב ד"ה החליד) לחלק את רשימת הפסולים הנ"ל לשתיים. כאשר אדם חורג ממקום השחיטה ומבצע הגרמה - לא ניתן לומר שהוא עשה מעשה שחיטה. מקום השחיטה הוא אחד המרכיבים הבסיסיים ביותר בהגדרת המעשה כשחיטה, וברור שאם אדם הרג בהמה ע"י חיתוכה באזור הבטן - אי אפשר לכנות את פעולתו 'שחיטה' כלל. דברים דומים יש לומר לגבי עיקור: ההגדרה הבסיסית של מעשה השחיטה היא חיתוך הסימנים, ומי שתולש אותם בִּמְקוֹם לחותכם אינו מבצע מעשה שחיטה כלל. לעומת זאת, כאשר אדם חותך את הסימנים בסכין במקום הנכון, אלא שאינו חותך אותם בסדר ובכיוון הראוי (=חלדה), או שאינו עושה כן ברציפות (=שהייה) - ברור שהוא ביצע מעשה 'שחיטה', אלא ששחיטתו פסולה כי אין בה הקפדה על הלכות השחיטה (ריב"ם אינו מתייחס לדרסה, אך מסתבר שהיא דומה לחלדה ולשהייה).

לפי זה, הגמרא מובנת: אם רוב הסימנים נשחטו כראוי, ואחר כך נחתך מיעוטם באופן שאינו נחשב שחיטה כלל - ברור שהמיעוט אינו נחשב ל המשך של מעשה השחיטה, ואינו פוסל את השחיטה שכבר נגמרה. הדבר דומה למי שפצע את רגלה של הבהמה לאחר תום השחיטה. ברם, אם לאחר חיתוך רוב הסימנים, נחתך מיעוטם בשחיטה פסולה - יש מקום לומר שפעולה זו נחשבת לחלק ממעשה השחיטה, ומגדירה את המעשה כולו כשחיטה פסולה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)