דילוג לתוכן העיקרי

גיטין | דף נו | מבוא ללימוד אגדות החורבן

אתמול התחלנו ללמוד את אגדות החורבן שבפרק החמישי ממסכת גיטין. ההקשר המקומי של אגדות אלו נוגע לתקנות תיקון העולם בעניין הלוקח מן הסיקריקון, אך יש מקום רב גם לתפיסה שלפיה מכיוון שפרידת בעל מאשתו שקולה לחורבן, והמגרש אשתו "אפילו מזבח מוריד עליו דמעות", הרי שהמסכת המתאימה ביותר בש"ס לאגדות חורבן המקדש והאומה היא המסכת העוסקת בחורבן התא המשפחתי.

לאגדות החורבן, ובראשן כמובן אגדת 'קמצא ובר קמצא' המופיעה בראשית סוגייתנו, הוצעו פירושים רבים (ואף בשנים האחרונות נכתבו מספר ספרים בנושא). בעיון זה אבקש שלא להתמקד באגדתא אחת אלא להציג בקצרה שתי נקודות מוצא ללימוד סוגיות אלו בכללן.

*

אגדות החורבן נושאות אופי כפול. מצד אחד, מדובר בתיאור היסטורי של מאורעות מתקופת החורבן. חז"ל ביקשו להנחיל לדורות את זכרון האסונות שפקדו את העם בתקופת חורבן הבית השני. מצד שני, התיאורים אינם סיפוריים בלבד, וברור שמדובר בדברי מוסר ותוכחה, כאשר כמעט כל מעשייה היסטורית נשזרת במוסר השכל ובמשמעות רוחנית ברורה.

יש מחוקרי התלמוד שהתעלמו לחלוטין מן ההיבט הראשון. על פי דרכם, אגדות החורבן הן אגדות שנכתבו בבית המדרש ומופנות אל בית המדרש, אך אין לראות בהן מקור היסטורי משמעותי. ראש הישיבה הרב יעקב מדן התבטא מספר פעמים בחריפות רבה כנגד עמדות אלו. הוא אינו מתעלם מן הלקח ומוסר ההשכל שבאגדות החורבן, אך ממאן להכיר בנתק בין האגדתא ובין הסיפור ההיסטורי. לדבריו, דווקא מתוך ההיכרות עם המציאות והניסיון לשקף את המאורע ההיסטורי פחות או יותר כפי שהיה מבקשים חז"ל להעביר גם את הלקח והמשמעות.

אבקש לצרף לדברי הרב מדן הסבר שהציע פעם הרב שבתאי רפפורט בשיעור באגדות החורבן בעיצומו של יום תשעה באב. לדברי הרב שבתאי, מרכיב מרכזי ביותר באגדות החורבן הוא העימות או הפער בין העולם האידאלי ובין המציאות בפועל. הרב שבתאי הסביר שהיו מאנשי ירושלים שסירבו להכיר בכך שיש מציאות ריאלית. כך, למשל, מרתא בת בייתוס, שעליה מסופר בסוגייתנו, סירבה להניח את רגליה על הארץ. אדם שאינו מניח את רגליו על הארץ קובע למעשה כי העולם אינו רלוונטי, והוא מתהלך ממעל לו. משעה שלא נותר לה מפלט, ובדלית ברירה היא נאלצה 'להציג את כף רגלה על הארץ', היא פגשה באופן עז וקשה בחיבור שבין עולמה האידאלי ובין העולם. היא לא יכלה לשאת זאת, ונשמתה יצאה.

ובכן, יסביר בוודאי הרב מדן, המבקש לנתק את חז"ל מהוויית העולם האנושית וההיסטורית עלול לגרור אותם לעולם זה של אנשי ירושלים שקודם החורבן, שאינם מסוגלים להכיל את החיבור שבין התורה והאידאל ובין המציאות בפועל.

*

בעיניי, אחת הנקודות המשמעותיות באגדות החורבן, אשר בדרך כלל איננה מודגשת די הצורך, היא שגם באגדות אלו עצמן יש מחלוקת. לעיתים ייתכנו מחלוקות באשר למאורע ההיסטורי, אך בשורש הדברים עומדות כמובן מחלוקות מהותיות סביב הערכים הנלמדים מאגדות החורבן.

דוגמה למחלוקת נוקבת בעניין זה נוגעת להחלטתו של רבן יוחנן בן זכאי להציל את יבנה וחכמיה. בעיני רבן יוחנן בן זכאי הייתה זו הצלה לדורות. רבי עקיבא, לעומת זאת, מותח ביקורת נוקבת על החלטה זו:

"קרי עליה רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא: משיב חכמים אחור ודעתם יסכל".

לדעת רבי עקיבא אין להתפשר עם האויב, וחובה לבקש, ובעזרת ה' גם לקבל, את המקסימום. דומה שמחלוקת זו בין רבי עקיבא ורבן יוחנן בן זכאי אינה שוככת עד היום, וכאמור, האגדתא בעניין זה משקפת דעות שונות ועמדות שונות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)