ברכות התורה

ידועים דברי חז"ל, כי אחת הסיבות לחורבן היא "שלא ברכו בתורה תחילה". כמו כן, חלק מהראשונים סוברים שברכות התורה הן מדאורייתא. מסיבות אלו, פסק השולחן-ערוך (מ"ז, א) שצריך להיזהר מאוד בברכות התורה.

ברכות התורה אינן זהות לברכות המצוות. ברכות המצוות הן דרבנן, ונקבעו ע"י חז"ל כדי שהאדם לא יעשה את המצוות בלי תשומת הלב הראויה להן. מטרתן של ברכות המצוות זהה, מבחינה מסויימת, ל"לשם ייחוד" שיש האומרים לפני חלק מהמצוות. [ואכן, יש בכך מעט אירוניה: לאחר שדשו האנשים בברכות וברכו על המצוות בחטף ומבלי לשים לב - הוסיפו נוסח "לשם ייחוד", שתפקידו להכין את האדם לברכה המכינה אותו לקיום המצווה].

לעומת זאת, מטרתן של ברכות התורה היא שונה. ברכות אלו מחברות את האדם לשורשו, ובאמירתן האדם מצהיר כי התורה היא שורש נשמתו ותמצית חייו. "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" - אין זו ברכת המצווה על לימוד התורה, אלא הצהרה על החיבור שבין האדם לבין הקב"ה. " ונהיה אנחנו וצאצאינו... לומדי תורתך לשמה" - גם נוסח זה אינו ברכת המצווה, אלא בקשה על קיום העולם בזכות לימוד התורה.

מסיבה זו, נוהג בברכות התורה דין מיוחד שאינו קיים בשאר ברכות המצוות. השולחן-ערוך (סי' מ"ז) פוסק כי "ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה, אם למד מיד בלי הפסק". ואכן, גם בברכת אהבת עולם אנו אומרים "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל... והאר עינינו בתורתך ודבק ליבנו במצוותיך", ונוסח זה כמעט זהה לנוסח ברכות התורה. אמנם, כפי שפוסק השולחן-ערוך - ברכות אהבת עולם מחליפה את ברכות התורה רק אם האדם למד מיד אחרי תפילתו, אך אם הוא לא עשה זאת - עליו לברך ברכות התורה שנית לפני תפילתו. בעלי המוסר משלו על עניין זה משל: משל לקבצן שהיה מסתובב בבתי כנסיות ומבקש צדקה, אך כאשר המתפלל היה מסמן לו בעדינות שייגש אליו אחרי התפילה - הוא לא היה עושה זאת. כך היה עושה הקבצן יום יום: היה מבקש כסף בזמן התפילה, ואינו חוזר אל היהודי שסימן לו שיבוא אליו אחרי התפילה.

מהו בנמשל של משל זה? גם אנו מתפללים בברכת "אהבה רבה" - "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל... והאר עינינו ודבק ליבנו וכו' ". אם מיד אחרי התפילה אנו באים לקחת את מבוקשנו - הקב"ה מוכן להעניק לנו חכמה, בינה ודעת; אך אם איננו באים לקבל - הרי שאנו מעידים שהבקשה מראש לא הייתה אמיתית. לכן, המתפלל "אהבת עולם" במקום ברכות התורה צריך ללמוד משהו אחר התפילה, שאם לא כן הרי בקשתו אינה אלא פיתומי מילי בעלמא.