ברית מילה על ידי גוי

  • הרב בנימין תבורי
פרשת לך לך – ברית מילה על ידי גוי
 
כחלק מכריתת הברית בין הקב"ה לאברהם אבינו נצטווה אברהם במצוות ברית מילה. בהיותו בן תשעים ותשע הובטח לו שזרעו ירש את הארץ ושזאת תהיה נחלתם לעולם. לאחר הבטחה זו נצטווה אברהם למול את עצמו ואת כל בני ביתו הזכרים (בראשית יז, ט). חשיבותה של מצווה זו מבוטאת היטב בכך שזוהי אחת משתי מצוות עשה אשר המבטל אותם חייב כרת.
הגמרא (עבודה זרה כו:) דנה בשאלה האם מותר לגוי למול יהודי. נחלקו התנאים בבריתא: "עובד כוכבים לא ימול ישראל מפני שחשודין על שפיכות דמים דברי רבי מאיר". רבי מאיר אוסר על גוי למול מחשש שינצל את ההזדמנות לפגוע ביהודי. חכמים חולקים על רבי מאיר ולדעתם מותר לגוי לבצע ברית מילה ביהודי בתנאי שישנם אנשים אחרים המשגיחים על מעשיו. הן לדעת רבי והן לדעת חכמים אין פסול עקרוני בברית מילה שנעשית על ידי גוי.
אולם בהמשך הגמרא מצאנו דעה הסבורה שאכן ישנו פסול עקרוני בכך שגוי ימול אחרים. מקור הפסול בפסוק "ואתה את בריתי תשמור", משמע שדוקא אתה (אברהם) וזרעך כמוך ימולו, להוציא את מי שאינו מזרע אברהם, עובדי כוכבים. רב חסדא מביא מקור נוסף לפסול ברית מילה שנעשתה על ידי גוי : "המול ימול", כלומר רק מי ששייך במצוות מילה, הוא ימול אחרים (כאילו כתוב הנימול ימול). הגמרא מבארת שאין המדובר בשאלה טכנית גרידא אלא בשייכות מהותית לברית: גוי פסול למילה אף אם בפועל הוא מהול ומאידך גיסא  ישראל, אע"פ שאינו מהול (כגון שמתו אחיו מחמת מילה שאינו מחוייב לימול כיוון מחשש שהמילה מסוכנת עבורו) כשר למול אחרים.
המנחת חינוך (מצווה ב') מביא בשם ר' יהונתן אייבשיץ שעל האב מוטלת החובה למול את בנו בעצמו או לחילופין למנות שליח שיעשה זאת עבורו (וכך הוא המנהג בימינו שאבי הילד ממנה את המוהל להיות שליחו). שואל המנחת חינוך, מדוע נדרשנו למקור לפסול מילת גוי, הרי ניתן היה לומר שגוי פסול למול אחרים מכיוון שאינו יכול להיות שליחו של האב שהרי אין שליחות לעכו"ם (קידושין מא:)?
אמנם בתוספות רי"ד (עבודה זרה כו:) הוכיח מכך שיש מי שסובר שגוי כשר למול אחרים, שאכן אין צורך בשליחות במילה. לדעתו מצוות האב לדאוג לכך שהמילה תבוצע אולם לא מוטלת עליו החובה לבצע את המילה באופן אישי. הרי"ד מבאר שזהו הטעם לכך שברית מילה אינה נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא. אמנם זמן קיום המצווה ביום השמיני, אולם מצוות האב (לדאוג לכך שבנו ימול) יכולה להתקיים בכל זמן.
ניתן לתרץ את קושיית המנחת חינוך באופן הבא: בהנחה שהמצווה מוטלת על אבי הילד ועליו לבצע בעצמו את המילה או למנות שליח עבור כך, מה הדין אם ישראל אחר מל את הילד ללא רשות האב? אע"פ שהאב לא קיים את מצוותו בוודאי שהילד נחשב מהול כהלכה. אמנם יתכן שהמוהל "גנב" את מצוות האב ובשל כך יהיה עליו לפצות אותו (שו"ע חו"מ שפ"ב).
על פי זה, אפשר שכאשר גוי מל יהודי, המילה כשרה והיהודי נחשב מהול על פי ההלכה אלא שמצוות האב לא התקיימה. אולם מאחר שלמדנו שגוי פסול למילה, אף אם מעשה המילה התבצע בהתאם לכל הדרישות הטכניות שבהלכה, מ"מ המילה אינה כשרה והילד אינו נחשב כנמול עד שיטיף דם ברית.
הרמב"ם (הלכות מילה פ"ב, ה"א הובא בשו"ע יו"ד סימן רס"ד) פסק "עכו"ם לא ימול כלל ואם מל אינו צריך לחזור ולמול שנייה" (בבית יוסף הובא מחלוקת האם כוונת הרמב"ם שאין צורך במעשה נוסף כלל או שמא יש לבצע הטפת דם ברית). הכסף משנה (שם) כתב שהרמב"ם הסתפק בשאלת כשרותו של עכו"ם למול אחרים ועל כן פסק שלכתחילה לא ימול אולם בדיעבד, אם מל, המילה כשרה.
בשאגת אריה (פ"נד) הקשה על הכסף משנה: אם יש ספק מהי ההלכה במילת גוי, עלינו להחמיר בהתאם לכלל "ספק דאוריתא לחומרא" ולהצריך מעשה מילה נוסף? ואכן לדעת השאגת אריה מילה שבוצעה על ידי גוי פסולה ו"הוה ליה מעוות שאין יכול לתקון" (אף  לא על ידי הטפה).
יתכן עוד להסביר בדעת הרמב"ם שמעשה מילה על ידי גוי כשרה אלא שלכתחילה אין לתת לגוי למול מסיבות שהרמב"ם לא פירט.
לסיכומו של דבר, נחלקו הפוסקים בגוי שמל אחרים, האם מילתו כשרה. בוודאי שלכתחילה עדיף שלא לאפשר לגוי למול יהודי. הדין בדיעבד, אם גוי כבר מל יהודי, נתון במחלוקת גדולה בין הפוסקים.