דילוג לתוכן העיקרי

ברוך השם - ברכות על המתרחש לנגד עינינו

ב"ה 
חיסול 'המן' ועוזריו
"ברוך ה' הרב את ריבֵנו"
 
בשבת 'ויגש' לא יכולתי שלא לברך "ברוך ה' הרב את ריבֵנו ...", אחרי חיסולו של מפקד כוחות הרשע השואפים לכבוש את עיר 'הקודש', שנראה כמו 'המן' פרסי, וחוסל עם עוזריו באופן ובדרך שנראים חורגים מכל צֶפי סביר –
 
  • מומחים מסכימים שהמחוסל הראשי היה קודקוד המזימה לכלותנו ולהשליט את 'המהפכה האסלאמית על כל מרחבי 'המזרח התיכון'. הוא היה מסוכן הרבה יותר מכל מנהיגי הרֶשע 'ההָמָני' (='חמינאי' ואנשיו).
  • מומחים גם מסכימים, שאין תקדים לחיסול בסדר גודל כזה, באזורנו.
  • ברור, שההנהגה הפרסית הייתה שבויה בביטחון עצמי מוחלט, לפיו הנשיא האמריקני לא יכול להרשות לעצמו להיגרר למלחמה, ולכן, אמריקה תמשיך לספוג ולבלוע כפי שעשתה אחרי תקיפת המיכלית, ואחרי תקיפת הנפט הסעודי, ועוד שורה של התגרויות.
  • מתברר, שמומחי הפנטגון הגישו לנשיאם שורה של הצעות פעולה, והצעת החיסול הייתה הקיצונית ביותר, כזו שמעלים רק באופן תיאורטי – הם לא העלו על דעתם, שנשיאם (הבלתי צפוי!) יבחר דווקא בהצעה זו, באופן המתאים רק לו.
  • המודיעין המדויק, והביצוע, היו מושלמים, וכללו גם את יד ימינו בעירק ('המוּהנדס') ועוד אחדים. במקביל חוסל גם איש מפתח בתימן.
  • ישראל נותרה משקיפה ומסייעת מרחוק!
  • ההכרעה אם לצאת למלחמה גלויה הוטלה לפתחם של מנהיגי הרֶשע.
  • גם במערכה המתמשכת נגד אחיזת הפרסים בסוריה, ישראל כמעט לא נפגעה, ואף הצליחה לתקוע טריז בין נשיא רוסיה לבין הפרסים.
 
מה עוד צריך להתרחש כדי שנברך 'בשם ובמלכות'?! כדי שנודה לא רק על זריחת המאורות ושקיעתם בכל יום ויום, ולא רק על גאולתנו וקיבוץ גלויותינו המתרחשים לנגד עינינו כבר 180 שנה, אלא גם על 'פדות נפשנו' בישועות מדהימות כמו זו שהתרחשה בלילה שבין חמישי לששי, פחות משבוע אחרי חנוכה התש"ף?!  
 
כאן מגיע תור החששות והספקות –
 
  • עלולה לפרוץ מלחמה נוראה בעקבות החיסול!
 
נכון!  לא צריך להיות מומחה כדי להבין זאת. גם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל הביאה למלחמה נוראה עם יותר מ-6000 הרוגים (רק בשלב הראשון), ועד היום, המלחמה עוד לא נסתיימה! עם זה, מעולם לא עלה על דעתנו שלא להודות על הנס הגדול של עצמאות ישראל. גם בפורים של שושן נשארנו 'עבדי אחשורוש', וצוררים 'הָמָנים' לא חדלו מלפגוע בנו. גם בתוך האסונות הכבדים שבגלויות השונות, המשכנו להודות על 'נס פורים'. אפילו יציאת מצרים פתחה שער לשרשרת אסונות וצרות שפקדו את אבותינו במדבר 40 שנה, וכל אלה לא מנעו מאיתנו להסב ולהלל על יציאת מצרים בפסח, בכל שנה ושנה.
 
  • את החיסול ביצעו האמריקנים כתגובה להתקפות נגדם – היכן כאן יד ה'?
 
במגילת אסתר לא נזכר כלל שם שמים, והכל התנהל לפי התככים הפרסיים, שמרדכי ואסתר השתתפו בהם באופן פעיל "בשער המלך", וב"בית המלך". מי שלא ראה בכל אלה את יד ה', באמת התנגד בזמנו להכנסת המגילה לתנ"ך. אנחנו במו פינו קוראים את המגילה, ומגלים את יד ה' בשם ה' שבברכות "על הניסים".
 
כל מי שמברך את ה' על הלחם שהוא אוכל, יודע, שבני אדם (החקלאים) זרעו וקצרו ואספו ודשו ומכרו שקי גרעינים, ובני אדם (האופים) טחנו ואפו ומכרו לחמים למיניהם, ובני אדם (הסוחרים) הביאו אותם עד אלינו, ואנו, בני אדם (המאמינים ומברכים) רואים בכל זה רק את יד "ה'... המוציא לחם מן הארץ", שכל בני האדם הם שליחיו בכל אשר יעשו.
 
  • לא נהגו לברך ברכת "הרב את ריבנו" אלא רק בפורים, ובסיום קריאת המגילה, ולא שמענו על ברכה זו בזמן אחר.
 
לפיכך, אם ננהיג את עצמנו בדרך של 'הודאה על נס' שעשה ה' לנו, תתפשט הכרה זו בישראל, ואולי גם בעולם, ואם לאו, יהיה זה רק עוד אירוע חדשותי דרמטי, ותו לא.
 
אבל גם למסופקים יש פתרון הלכתי ידוע – לברך 'בלי שם ומלכות'!
 
אכן כך אמר לי הרב יוסף צבי רימון בבית הכנסת באלון שבות (דרום) בשבת בבוקר, ואף כי לי עצמי אין כל ספק, ולעצמי ברכתי 'בשם ובמלכות', נהגתי בציבור כעצתו, ויחד עמו עליתי לבימה לפני ההפטרה, ואמרתי בקול רם (אחרי הסבר קצר של הרב רימון):
 
"ברוך אתה השֵם הרב את ריבֵנו, והדן את דינֵנו, והנוקם את נקמתנו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, והנפרע לנו מצרינו – ברוך אתה השֵם הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, הא-ל המושיע".
 
יהי רצון שנהיה ראויים לישועת ה' גם בכל הסכנות האורבות לנו עוד מלפני החיסול, ובמיוחד אחריו – "עֶזרֵנו מעם השֵם".
 
לדעתי, אפשר וראוי לברך כך גם בשבת הקרובה ('ויחי'), ואפילו אחר כך, כל זמן שהנס מהדהד בתודעה.
 
 
 
 
ב"ה
ברוך אתה ה'
על ריבוי הגשמים, ועל מיעוט הצוררים
 
קשה לברך על רוב טובה, בין השאר בגלל חששות וחרדות, וגם בגלל הנפגעים – מצד אחד, הכינרת עלתה ביותר ממטר וממשיכה לעלות, ומצד שני, 5 אנשים נספו בשיטפונות, וקשה לנו לעכל.
 
בכל שנה אנו מברכים את ה' וחוגגים את עצמאות ישראל, אבל מקדימים וזוכרים את הנופלים במערכות ישראל לאלפיהם, ואת בני משפחותיהם.
 
נזכור את הנסחפים בשיטפונות, את הזוג במעלית בתל-אביב, את הנסחפים באזור בנימינה, ואת הגיבור שיצא להציל בנהריה – ועם זה, נכיר בחובת התודה הגדולה על כינרת מתמלאת, אחרי שכבר הייתה קרובה ל'קו השחור' לפני קצת יותר משנה.
 
אכן כך נפסק בהלכה היהודית לדורותיה (רמב"ם הלכות ברכות פרק י', ג-ז, בשינוי סדר)
 
"שמע שמועה טובה מברך: ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם הטוב והמטיב; שמע שמועה רעה מברך: ברוך [אתה ה'...] דיין האמת; וחייב אדם לברך על הרעה בטוב נפש, כדרך שמברך על הטובה בשמחה... הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה, אע"פ שהדברים מראים שטובה זו תגרום לו רעה, מברך הטוב והמיטיב; ... שאין מברכים על העתיד להיות, אלא על מה שאירע עתה;
 
אמרו לו: מת אביו ויִרָשֵהוּ [הוא] ... מברך בתחילה [ברוך ה'...] דיין האמת, ואחר כך [על הירושה, ברוך אתה ה'...] ... שהחיינו; ...
 
מאימתי מברכים על הגשמים? משירבה המים על הארץ ויעלו אבעבועות מן המטר על פני המים, וילכו אבעבועות זה לקראת זה; (בגמרא, ברכות נט ע"ב, נאמר: "משיצא חתן לקראת כלה", ובערוך פירש, שהזרימות נפגשות בשווקים).
 
ירדו גשמים רבים, אם יש לו שדה, מברך שהחיינו, ואם הייתה [השדה] שלו ושל אחרים, מברך הטוב והמיטיב;
 
ואם אין לו שדה מברך: מודים אנחנו לך ה' א-לוהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו, ואילו פינו מלא שירה כַּיָם [ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח, וידינו פְרוּשׂוֹת כנשרי שמים, ורגלינו קלות כאיילות – אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, ולברך את שמך מלכנו [אפילו] על אחת מאלף אלפי אלפים וריבֵּי רבבות פעמים הטובות, ניסים ונפלאות, שעשית עם אבותינו ועמנו –
 
מלפנים, ממצרים גאלתנו ה' א-לוהינו ומבית עבדים פדיתנו, ברעב זַנתנו ובשָׂבָע כִּלכַּלתנו, מחרב הצלתנו ומִדֶבֶר מִלַטתנו, ומֵחליים רעים ורבים ונאמנים דיליתנו; עד הנה עזרוּנוּ רחמיך ולא עזבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, ואל תִטְשֵנוּ ה' א-לוהינו לָנֶצַח – על כן איברים שפילגת בנו, ורוח ונשמה שנפחת באפנו, ולשון אשר שמת בפינו], הן הם יודו וישבחו ויברכו את שמך מלכנו, ברוך אתה ה' א-ל רוב ההודאות".
 
ידעו חכמי ההלכה את נפש האדם ואת החששות והספקות, ועל כן מחקו בפירוש את כל התירוצים וההסברים למה לא לברך, וקבעו את לשון הברכות, וכולן בשם ובמלכות!
 
והנה לשון רוב התודה על הגשמים, "על כל טיפה וטיפה", קושרת את ההודאה הזאת עם יציאת מצרים ועם הניסים והנפלאות שעשה ה' לאבותינו ולנו בהצלות מאויבינו –  
 
מה נאמר ומה נדבר, אנחנו השקועים ב'אחדות-הפילוגים' של קדחת הבחירות השלישיות מחד, ומתבוננים מאידך בהתרגשות במאות אלפים בעם ישראל שסיימו את הש"ס במסלול 'הדף היומי', ולראשונה בהיסטוריה גם אלפי נשים מסיימות ש"ס –
 
האם נותר בנו כוח להרים עין ממסכי הדיגיטליה, ולברך את "ה' הרב את ריבנו", על חיסול אחד מגדולי הצוררים, 'המן פרסי' וחבר מרעיו, ובו בזמן גם על שיאים של גשמי ברכה בארצנו??
 
"הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו"!
 
 
ב"ה   
ברוך השם
המקדש את שמו ברבים
 
צפינו כולנו בהתרגשות על גבול התדהמה, בעליית (כ-40) מלכים ונשיאים, נציגי מדינות וראשי ממשלות לירושלים לזיכרון השואה באירופה ולמאבק ברוע האנטישמי המרים ראש בעולם, ולמען מטרה חיונית זו התלכדו כולם (לפחות ברמת ההצהרה).
 
לא נעלמו מעינינו הרמזים של נשיא רוסיה לוויכוח מול פולין על ההיסטוריה (שכל אחד מבליט בה אירועים שונים ותאריכים שונים), וגם לא רמזיו של נשיא צרפת כנגדם, אולם דווקא הדוברים שאינם פעילים בחזיתות הסוערות ביותר – סגן הנשיא האמריקני, יורש העצר הבריטי ונשיא גרמניה המתחדשת – התעלו לדרגה של 'קידוש השם', כי הם שילבו במודע ברכות לשם ה', ובעברית (שנכתבה כנראה עבורם באותיות אנגליות).
 
נשיא המדינה וראש הממשלה נזהרו מלומר שם שמיים בקול רם (כפי המקובל בישראל), אבל באמריקה, בבריטניה ובגרמניה אין שום בעיה כזאת, ונציגיהם בירושלים זכו להתעלות בלשון הקודש, ולקדש את שם ה' ברבים.
 
את העצרת חתמה (כשכולם בעמידה!) תפילת 'א-ל מלא רחמים' (המעוררת צמרמורת בזיכרון השואה נטולת הרחמים), 'קדיש' מפי ניצול שואה, דקה דומיה ושירת 'התקוה' –
 
דמעות עמדו בעיני.
 
למדנו מחז"ל (כמפורש בפרק התשיעי במסכת ברכות, ובהלכה), שצריך לברך את ה' לא רק על כל מאכל, אלא גם על כל דבר מיוחד שרואים, ואף על פי שרוב לומדי התורה חוששים מברכות אלו (מטעמים שונים ומשונים), אני דבק בברכות אלו כפרק חשוב בעבודת ה', אולם לא מצאתי ברכה מתאימה להתכנסות המופלאה הזאת בירושלים ככל שחיפשתי –
 
לא יכולתי לברך (ככתוב בגמרא ובהלכה על ראיית מלכים), 'שחלק מכבודו לבשר ודם', כי המאורע לא היה לכבוד המלכים והנשיאים, אלא שהם באו לחלוק כבוד לירושלים ולמדינת ניצולי השואה, וגם ברכת 'שהחיינו' לא נראתה לי מתאימה –
 
גם בפסוקי הנבואה התלבטתי לא מעט, כי אינני בטוח אם העולים לירושלים באמת באו ללמוד תורה מדרשתו (על תיבת נח, באנגלית) של ניצול השואה המפורסם, הרב ישראל מאיר לאו, נשיא מועצת 'יד ושם', וספק בעיני אם הם חשבו על כיתות 'חרב או חנית'; והנה מצאתי פסוק מופלא דווקא בנבואת ירמיהו (ג', יז)
 
"בעת ההיא, יקראו לירושלִַם [ולא רק לבית המקדש] כסא ה', ונִקווּ אליה כל הגוים לשֵם ה' לירושלִַם, ולא ילכו עוד אחרי שרִרוּת לִבָּם הרע" (=להשלים עם אנטישמיות).
 
אז חזרתי אל הסידור, לקטעי תפילת השחר שמעטים אומרים אותם, ובסדר חדש ובשינויים קלים, אמרתי:
 
אתה הוא ה' א-להינו בשמים ובארץ ובשמי השמים העליונים!
אמת, אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים!
[כאשר] אתה [מ]קבץ נפוצות קויך מארבע כנפות הארץ,
יכירו וידעו כל באי עולם, כי אתה הוא הא-להים לבדך עליון לכל ממלכות הארץ...
[כאשר אתה מקיים] לנו את הדבר שהבטחתנו על ידי צפניה חוזך, כאמור:
"בעת ההיא אביא אתכם, ובָעֵת קַבְּצי אתכם,
כי אתן אתכם לשֵם ולתהִלה בכל עמֵי הארץ,
בשוּבי את שבוּתיכם לעיניכם, אמר ה'!
 
לפיכך, אנחנו חַיָבים להודות לך, ולשבחך ולפארך,
ולברך ולקדש ולתת שבח והודיה לשמך...
[אתה הוא המקדש] את שמך על מקדישי שמך,
קדש את שמך בעולמך, ובישועתך תָרוּם ותגביה קרננו למעלה,
והושיענו בקרוב למען שמך –
ברוך ה' א-לֹהי ישראל מן העולם ועד העולם, המקדש את שמו ברבים.
 
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)