לך לך | ירידת אברהם למצרים (2)

בראשית פרק יב – ירידת אברהם למצרים המשך:

 

בשיעור הקודם עסקנו בקשר שבין שעבוד מצרים לירידת אברהם למצרים לאור דברי הרמב"ן.

 

חשוב לדעת כי אברהם עולה ממצרים לאחר מסירתה של שרה והחזרתה עם שלל גדול:

וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים. 

אחת מן השפחות הללו שהיו לאברהם, היתה הגר

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר: (בראשית טז א)

 

וכדברי רש"י שם:

(א) שפחה מצרית - בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשה לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר:

 

אמנם עם לקיחתה של הגר נאלץ אברהם להתמודד עם עונש הגדול יותר מן השעבוד הצפוי לבניו, והוא העונש שיבוא לו עצמו בהמשך הספר בפרק כא:

י וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.  יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ.  יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ:  כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.

אברהם נאלץ להיפרד מזרעו,אברהם אמנם סרב להיפרד מלוט אך כעת יהיה עליו להיפרד מזרעו הוא. ישמעאל גם כן כזכור מגורש בשל היותו 'מצחק':

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק

ולפי אחד הפירושים שמופיע ברש"י שם[1]:

ד"א לשון גילוי עריות כמה דתימא לצחק בי

 

אברהם שנפרד 'כדרך הטבע' מלוט, ייאלץ כעת לגרש את בנו על אותו עניין בדיוק – גילוי עריות.

כמה מצמרר לגלות שזיווגו של ישמעאל נמצא דוקא בארץ מצרים:

וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת: וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: פ

 

בדרך אגב נזכיר כעת את דברי רש"י על הפסוק, אך נשוב לעסוק בהם בהמשך:

(יב) פרא אדם - אוהב מדברות לצוד חיות, כמו שכתוב (כא כ - כא) ויהי רובה קשת וישב במדבר פארן:

 

 

אמנם ההיפרדות מן הבן, לא נעצרת אצל אברהם, היא ממשיכה הלאה גם לבנו יצחק.

כידוע:

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.  (בראשית פרק כה פסוק כ"ח)

 

אמנם יצחק נאלץ להיפרד מעשו, בדיוק כשם שאברהם נפרד מישמעאל:

וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה, גְּדֹלָה עַד-מְאֹד, וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא, וָאֲבָרְכֵהוּ; גַּם-בָּרוּךְ, יִהְיֶה.  ...  לט וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו:  הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, מֵעָל.  מ וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ. 

ועשיו בנו של יצחק לאחר שהוא רואה:

כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן, בְּעֵינֵי, יִצְחָק אָבִיו.  ט וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו, אֶל-יִשְׁמָעֵאל; וַיִּקַּח אֶת-מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת, עַל-נָשָׁיו--לוֹ לְאִשָּׁה.  {ס}

עשיו, הולך לקחת את נשיו מאת בנות ישמעאל. אך הקשר ביניהם אינו רק משפחתי אלא גם מקצועי, כזכור היה ישמעאל רובה קשת וכדברי רש"י "אוהב מדבריות לצוד חיות" גם עשו כישמעאל הוא "איש יודע ציד איש שדה". בא דחוי אצל דחוי. גלגל חוזר בעולם.

אי אפשר שלא לשים לב לדמיון שבין היפרדות לוט מאברהם להיפרדות עשיו מיעקב כפי שהיא מתוארת בבראשית בפרק לו:

ו וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת-נָשָׁיו וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֹתָיו, וְאֶת-כָּל-נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וְאֶת-מִקְנֵהוּ וְאֶת-כָּל-בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל-קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו.  ז כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו; וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם, לָשֵׂאת אֹתָם--מִפְּנֵי, מִקְנֵיהֶם. 

תחת אותה פרידה של אברהם מלוט שהיתה כאמור 'רצונית' שלא כדבר ה' באה כעת פרידה 'הכרחית' מאת ה'.

אמנם לא רק בשני הדורות הראשונים היתה אותה פרידה אלא גם הלאה בשתי השלוחות של זרע אברהם: בני יעקב ובני עשו.

יעקב מוליד שני בכורים משתי נשיו, ראובן ויוסף. כידוע ראובן נדחה ושוב בגלל אותו חטא חוזר:

פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה.  {פ}

גם ראובן נדחה ולא יזכה להתיישב בסופו של דבר בארץ המובטחת כשני הדחויים הקודמים ישמעאל ועשו. אך גם יוסף בדור השלישי יוליד את הדור הרביעי: מנשה הבכור ואפרים הצעיר ובכל זאת מסיבה לא ברורה נדחה מנשה מפני אפרים:

וַיַּרְא יוֹסֵף, כִּי-יָשִׁית אָבִיו יַד-יְמִינוֹ עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם--וַיֵּרַע בְּעֵינָיו; וַיִּתְמֹךְ יַד-אָבִיו, לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ-אֶפְרַיִם--עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה.  יח וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו, לֹא-כֵן אָבִי:  כִּי-זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל-רֹאשׁוֹ.  יט וַיְמָאֵן אָבִיו, וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי--גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם, וְגַם-הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם.

אותה רעה בעיני יוסף מזכירה מאוד את רעת אברהם על ישמעאל:

וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. 

גם מנשה הדחוי לא יזכה לנחול בארץ (לפחות בחציו) והוא יצטרף אל קודמו ראובן.

אמנם גזירת הדיחוי והפרד מסתיימת לאחר ארבעה דורות. ייתכן שזוהי הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים, באותו מעמד בו הוא גזר על זרעו שעבוד:

יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. 

ובאותו מעמד הוא מודיעו:

וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה:  כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה.

הפרשנים מסבירים גזרה זו דוקא לאחר השיעבוד. אמנם לאור דברינו נראה אפשרי להציע כי מכלל הן אתה שומע לאו. דור רביעי ישובו אמנם עד אז, יהיה זרעך בארץ לא להם: אם יצחק שבעקבות הרעב הלך לגרר:

א וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרָה. 

ואם זה יעקב שירד מצרימה גם כן בעקבות הרעב.

אמנם מהדור הרביעי מבני יוסף ישובו הנה ויתיישבו שוב בארץ המובטחת לאורך ימים וכאמור בדברי הימים א פרק ז פס' כ ואילך:

כ וּבְנֵי אֶפְרַיִם, שׁוּתָלַח; וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ, וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ.  כא וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ, וְעֵזֶר וְאֶלְעָד; וַהֲרָגוּם, אַנְשֵׁי-גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדוּ, לָקַחַת אֶת-מִקְנֵיהֶם.  כב וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם, יָמִים רַבִּים; וַיָּבֹאוּ אֶחָיו, לְנַחֲמוֹ.  כג וַיָּבֹא, אֶל-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ בְּרִיעָה, כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ.  כד וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה, וַתִּבֶן אֶת-בֵּית-חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת-הָעֶלְיוֹן, וְאֵת, אֻזֵּן שֶׁאֱרָה.

וברור על פי הנ"ל שאפרים ובניו היו בארץ ישראל ולא במצרים. 

ניתן לראות בברור כי ההפרדות נוכחת בזרע אברהם במשך ארבעה דורות, אך לא רק אצל בני יעקב כי אם גם בבני עשו:

עשו כזכור לוקח את נשיו מבנות כנען:

ב עֵשָׂו לָקַח אֶת-נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן  אֶת-עָדָה בַּת-אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת-אָהֳלִיבָמָה בַּת-עֲנָה בַּת-צִבְעוֹן הַחִוִּי.  ג וְאֶת-בָּשְׂמַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת.  ד וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו אֶת-אֱלִיפָז וּבָשְׂמַת יָלְדָה אֶת-רְעוּאֵל.

אליפז בן עשו מנשותיו הכנעניות נזנח:

על נשיו - הוסיף רשעה על רשעתו (ר"ל מרשעת על מרשעיות שהיו לו כבר וק"ל) שלא גירש את הראשונות:

נמתחת כאמור ביקורת על עשו על שלא גירש את נשיו ואת בניהן, ובכל מקרה ניכרת דחיה של נשים אלו לעומת בת ישמעאל. אך גם אליפז בנו הדחוי לכאורה של עשו לוקח לו שתי נשים:

יא וַיִּהְיוּ בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז.  יב וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן-עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת-עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו.

הרמב"ן מתקשה מדוע דוקא שמה של הפילגש הוזכר ואילו שמות הנשים האחרות הושמטו. הוא מביא תחילה מדברי ושל רש"י:

מפני שלא הקפיד בכל האחרים להודיע שם האם דרשו רבותינו (ב"ר פב יד) כי זה להודיע גדולתו של אברהם אבינו, כמה היו תאבים להדבק בזרעו, שהרי תמנע זו בת אלופים היתה שנאמר ואחות לוטן תמנע, אמרה איני זוכה להנשא לך הלואי ואהיה פילגש, כמו שכתב רש"י:

 

 

ולאחר מכן כותב את דעתו:

ויתכן כי בני אליפז החמשה היו ידועים לו, כי הולידם מנשיו, ועמלק בעבור היותו בן פלגש לא היה לו שם באחיו, והיה נכלל עם בני עשו בעבור היותו מזרעו, והוצרך הכתוב לומר כי אמו פלונית אשר הוא נודע לה ילדתו לאליפז, אבל איננו בכלל בני עשו, ולא יושב עמהם בהר שעיר, כי בבני הגבירות יקרא לו זרע ולא בבן הפילגש, כי לא יירש בן אמה עם בניו[2], כמו שעשה אביו. והנה אנחנו נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם (דברים כג ח) ולא נקח את ארצם (שם ב ה), והם כל בניו הידועים לו היושבים בשעיר, כי הם הנקראים אדום על שמו, אבל בן הפילגש אינו בכלל בני עשו ולא עמהם בארצם, ונצטוינו בו בהפך לתעב אותו ולמחות את שמו:

 

הרמב"ן מציין כי עמלק נדחה מאת בני אליפז ומעם זרעו של עשו בכלל. עמלק הוא אפוא הדחוי בדור הרביעי וגם הוא לא ינחל בארצותם. עמלק מסמל יותר מכל את הפסולת שבפסולת של אותו חטא בו חטא אברהם – הירידה למצרים ועזיבת השם והארץ. כמה מעניין לגלות שדוקא עמלק מכל עמי האזור אשר שמעו וירגזון, בא ומעורר מלחמה. מלחמה שממנה חשש כביכול הקב"ה וכאמור בשמות פרק יג פס' יז:

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה:

 

אותו עמלק בא 'וילחם עם ישראל ברפידים'.

מלחמה זו היתה מאורע מכונן בתולדות העם שרק עתה יצא ממצרים והוא הותיר טראומה לדורות. המרגלים שבים מן הארץ ומוסרים מסר אחד ברור:

עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן:                                                                                             (במדבר יג כט)

 

וכדברי רש"י על אתר:

עמלק יושב וגו' - לפי שנכוו בעמלק כבר, הזכירוהו מרגלים כדי לייראם:

 

נשים לב כי אותו עמלק הצטרף לשבעת העממים בני כנען, המונעים מבני ישראל להיכנס לארץ. ותגובת העם מיידית:  

וְלָמָה יְקֹוָק מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה:

 

שוב העמלקי מצליח לגרום לחזרת העם מצרימה, לשורש החטא של אברהם אביהם, אותו שורש שעמלק סוחב עמו מאז דחייתו.

 

ואכן בבמדבר פרק יד פס' מה:

 וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה: פ

 

 

ולכן מי שמצווה להלחם בעמלק הוא יהושע משבט אפרים האחרון לדחיית הבכורות הוא זה שינחיל את העם והוא זה שימנע את הירידה למצרים עם חיסולו של עמלק. לכן הוא זה שבוחר אותו משה:

ח וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.  ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי.  י וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה.  יא וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק.  יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ-אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.  יג וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ לְפִי-חָרֶב.  {פ}

והוא זה שמצטווה:

יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ  כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.  טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהוָה נִסִּי.  טז וַיֹּאמֶר כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.  {פ}

 

כתב רש"י על אתר:

ויאמר משה - כי יד על כס יה, ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית ומהו כס ולא נא' כסא ואף השם נחלק לחציו נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם

 

אין שמו של הקב"ה שלם עד שיימחה זרעו של עמלק. מדוע?

שמו של הקב"ה י-ה-ו-ה נגלה אל בני ישראל בירידה למצרים :

ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.  ג וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.  ד וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ.  ה וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי.  ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.  ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.  ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה. 

 

למעשה כל עוד עמלק קיים אין השם שלם מכיון שעדיין קיים החשש של הירידה למצרים.

וזאת הסיבה שגם אין הכסא שלם – "מכון לשבך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידך" מכיון שהשראת השכינה בישראל לא אפשרית במצרים, דברים אלה נאמרים בפירוש בשמות פרק כט פסוק מ"ו:

וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם.  {פ}

 

ולכן אומר משה ליהושע ערב יציאת המרגלים לתור את הארץ:

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ; וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ. 

דברי רש"י על אתר:

ויקרא משה להושע וגו' - התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים (במ"ר)

גם בדברי משה מוזכר רק חציו של שם השם י-ה יושיעך. אי אפשר שלא להיזכר בשם זה המופיע לאחר המלחמה בעמלק 'כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור'. למעשה אומר משה ליהושע דע לך ששם חצוי זה יעמוד לנגד עיניך עם שליחותך. זכור כי אסור לך לאכזב רק אם ייכנסו ישראל לארץ וילחמו שם בעמלקי תימנע מהם הירידה למצרים עולמית ותתבסס הישיבה בארץ.

נזכיר את דברי הרמב"ם בהלכות שופטים:

שלוש מצוות נצטוו ישראל עם כניסת לארץ:   

למנות להם מלך שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו),

ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט),

ולבנות להם בית הבחירה שנאמר "לשכנו תדרשו, ובאת שמה" (דברים יב,ה).

 

השלמת שם ה' שנגלה עם היציאה ממצרים וההולכה לארץ ישראל יושלם רק כאשר יימחה זרעו של עמלק וישבו ישראל בטח ויבנו את בית הבחירה.