דילוג לתוכן העיקרי

בבא קמא | דף ח | גביית משכון

אחד המצבים הקשים ביותר בעולם הממוני הוא כאשר לווה אינו מסוגל לפרוע את חובו. הקושי במצב זה ברור: מחד גיסא מידת הדין והצדק קובעת שהמלווה יקבל את הכסף שנתן, ומאידך גיסא הלווה שרוי במצב כלכלי קשה, ופירעון החוב רק יוסיף על קשייו.

אחד האמצעים שנועדו 'ללחוץ' על הלווה לפרוע את חובו הוא המשכון: המלווה נוטל חפץ כלשהו השייך ללווה, ומשיב אותו רק לאחר שהלה סילק את חובו. כאמור, המציאות של עיכוב בפירעון החוב היא מציאות קשה מאוד כשלעצמה, ולכן חייבה התורה את המלווה לנהוג זהירות רבה בכל הנוגע למשכון, כמבואר בספר דברים (כד, י–יג):

"כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ. בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה. וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ".

השבת העבוט היא חובה גמורה מדאורייתא, אך התורה עצמה מכירה בכך שיש בדבר זה "צדקה" מיוחדת.

במסגרת הדאגה ללווה אוסרת התורה על המלווה להיכנס לבית הלווה. בעל ספר החינוך (מצווה תקפ"ה) מסביר שאיסור זה נובע מן הצורך לשמור על הסדר החברתי ולמנוע מצב שבו החזקים מנצלים את כוחם וגובים את חובותיהם – בדין ושלא בדין:

"משרשי המצוה, כדי שלא יהו בני אדם בהפקר וירבה החמס בארץ, שהגדול יהיה בולע הקטן וימשכן אותו בזרוע מבלי פחד אליו, והקטן לא יוכל לקחת דינו מן הגדול מפחדו אליו למעלתו".

ברם לאור סוגייתנו יש מקום להציע הבנה שונה מעט, שנראה שהיא הולמת יותר את רוח הכתובים. כפי שראינו, התורה מחייבת את המלווה לנהוג "צדקה" מיוחדת כלפי הלווה. והנה כך דורש עולא בסוגייתנו: "'בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה' – מה דרכו של אדם להוציא לחוץ? פחות שבכלים", כלומר התורה נותנת ללווה את הזכות לבחור מהו הכלי שהוא מעוניין למשכן. אין ספק שהפרידה המאולצת של אדם מרכושו, בעטיים של החובות שנקלע אליהם, היא חוויה טראומטית. אבל חוויה זו הייתה הופכת קשה עוד יותר לוּ היה המלווה נכנס לביתו של הלווה ועושה בו כבתוך שלו. דומני שבהלכה זו באה התורה להקל על הלווה, להותיר לו את הזכות הבסיסית לקיים את ביתו כרשות היחיד פרטית, 'ביתי – מבצרי', ולאפשר לו להחליט בעצמו איזה חפץ ימשכן. כמובן, מכוח זכות זו יבחר הלווה ב"פחות שבכלים".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)