בעניין דין אסמכתא בכרטיס מפעל הפיס

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

הבעיה בקניית כרטיס פיס נובעת מדין "אסמכתא לא קניא".  בדרך כלל אדם מתחייב בקניינים בהנחה שהוא ירוויח, או לפחות לא יפסיד.  אם בסופו של דבר הוא הפסיד, סביר שלא היתה גמירות דעת לאותה התחייבות.  אם כך עולה השאלה: האם קניין על סמך (= "אסמכתא") הנחה זו, שמו קניין?

הגמ' בבא בתרא (קסח.) דנה במקרה של לווה שפרע מקצת חובו ומסר את שטר החוב ביד אדם שלישי מתוך הסכמה שאם לא תיפרע יתרת החוב עד זמן מוסכם יועבר השטר למלווה (במקרה כזה יצטרך הלווה לשלם את מלא הסכום למלווה, בנוסף לסכום שכבר שילם).  נחלקו תנאים במקרה שהלווה לא פרע את חובו במועד שנקבע.  ר' יוסי סבור שעל השלישי ליתן את השטר למלווה, ור' יהודה אוסר.  הגמ' תולה את מחלוקתם בדין אסמכתא.  ההתחייבות לתת את השטר למלווה ניתנה מתוך בטחון שיתרת החוב תיפרע במועד.  מכיוון שבטחון זה לשווא היה - זוהי אסמכתא.  ר' יהודה סובר אסמכתא לא קניא, ור' יוסי סובר אסמכתא קניא - ולכן ייתן את השטר.  ההלכה כר' יהודה שאסמכתא לא קניא.

האם דין אסמכתא הוא מדאורייתא או מדרבנן?

המשנה בסנהדרין פוסלת משחק בקוביא מלהעיד.  בגמ' מובאת מחלוקת האם הפסול הוא משום אסמכתא (המהמר וודאי לא התכוון להפסיד) או משום שאדם זה אינו עוסק ביישובו של עולם.

תוס' שם מבינים שכל פסולי העדות המובאים במשנה הם רק מדרבנן.

הב"ח מסביר שדין אסמכתא הוא רק מדרבנן.

הש"ך חולק וטוען כי למרות ש"אסמכתא לא קניא" הוא דין מדאורייתא, פסול העדות הוא מדרבנן.

אם אסמכתא לא קניא אכן דין דאורייתא כפי שהבינו רוב הפרשנים, איך אנו מבינים שפסול העדות הוא מדרבנן?

ניתן לבאר זאת בשתי צורות:

א.  אדם פסול לעדות רק כשהוא עובר עבירה במודע, והיות שמשחק בקוביא אינו לוקח את הכסף במטרה לעבור עבירה, אלא חושב שהכסף שלו - אינו נפסל מדאורייתא.

ב.  ייתכן שגזל דאורייתא הוא רק לקיחה בכח, לא אם הכסף ניתן על ידי הצד השני.

בגמ' בסנהדרין משחק בקוביא נפסל לדעת רב ששת משום "יישובו של עולם" ולא מדין אסמכתא (וכך פסק גם הרמב"ם).  לפי זה אנו צריכים לשאול מדוע משחק בקוביא אינו מוגדר כאסמכתא?

ר ש י  מסביר שרק כשהאדם חושב שהעסק תלוי במזל אין בזה אסמכתא.

ר"י מוסיף בשיטת רש"י, ומחלק לשלושה תחומים:

א.  דבר שכלל אינו תלוי בו - אין בזה אסמכתא.

ב.  דבר שחשב שבידו וביכולתו, אך לאמיתו של דבר לא היה בידו - זו אסמכתא ואין קניין.

ג.  דבר שלגמרי בידו, ובאשמתו הפסיד - אין זו אסמכתא, ויש קניין.

תוס' מציעים הסבר נוסף - כשאדם גורם הפסד לחברו, ומוכן הוא לשלם את ההפסד למרות שמן הדין אינו חייב, אין זו אסמכתא, שכן יש גמירות דעת להתחייבות לשלם.  כגון אדם שהיה אריס בשדה למחצה שליש ורביע ולא עיבד השדה כלל, ובעל השדה מפסיד, אך האריס התחייב מראש שאם הוא לא יעבד את השדה הוא ישלם כאילו גידלה - אין כאן אסמכתא, אך אם הוא אמר, שאם לא יעבד את השדה, ישלם אלף זוז, כאן זו אסמכתא, שמתוך לשונו ניכר שמגזים הוא ולא הייתה כאן התחייבות גמורה.

ר"ת מביא הגדרה נוספת לאסמכתא.  כל מקום שאין יכול להרוויח זו אסמכתא, אך אם יש אפשרות גם להרוויח וגם להפסיד אין כאן אסמכתא.

להלכה:

ה ש ו " ע  מתעלם מכל החילוקים ואוסר כל אסמכתא.

ה ר מ " א  מחלק: אם לא בידו של המתנה אלא ביד אחרים כגון שהתנה לקנות משהו ואם לא - ישלם סכום כסף, הקנייה אינה בידו לפי שהעניין תלוי באחרים שימכרו לו - זוהי אסמכתא.  אם בידו הדבר, כגון האריס בשדה שאמר אם לא אעבד את הקרקע אשלם, אם הגזים זוהי אסמכתא ואם התנאי בגדר ההגיוני - אין זו אסמכתא.  כל זה בתנאי שקצת בידו, אבל אם כלל לא בידו - כמשחק בקוביא - אין זו אסמכתא כלל.

לגבי מפעל הפיס:

א.  התוצאות אינן בשליטת האדם וממילא אין זו אסמכתא לשיטת הרמ"א ולשיטת ר"י.

ב.  מכיוון שיש אפשרות לזכות אין זו אסמכתא ע"פ דברי ר"ת.

לפי השו"ע שאינו מחלק באסמכתא (בעקבות הרמב"ם) ייתכן שיש כאן גזל.  לפי זה ייתכן שיש לאסור.

לגבי טוטו - כאן אדם חושב שהזכייה תלויה בחשבונות שלו, וכן תיתכן בעיה לשיטתו של ר"י.

ה ר מ ב ן  מחלק בין התחייבות הלווה - שזו אסמכתא, לבין המלווה המכתיב את התנאים והמסגרת והלווה מסכים לתנאים אלו. זהו דין תנאי ואינו דין אסמכתא.

ש י ב ו ל י  ה ל ק ט  מחלק הפוך - אם המלווה לוחץ לקבל התחייבות זוהי אסמכתא ואם מרצונו של הלווה הוא מתחייב אין זו אסמכתא.

לפי שניהם אין בפיס בעיה.  א) לפי שהמערכת  ק ב ו ע ה (לרמב"ן מעין דין תנאי).  ב) האדם נכנס להתחייבות מרצונו (שיבולי הלקט).

הרב חידש בשיעור שדין פיס שונה לגמרי מכל דין אסמכתא, לפי שבפיס אדם קונה כרטיס במקח וממכר גמור בתקווה שבעתיד יזכה, אך בהווה המכירה מושלמת - אין זו הקנאה בתנאי שיזכה, אלא קניין גמור  ע כ ש י ו , מעין אדם הקונה מניות שעליו אין מקום לומר שאם ירד מחירם המניות אינן קנויות.  לגבי הזכייה - גם אם יש בעיית אסמכתא בפיס, מי שזוכה וודאי שקונה את הפרס, שאפילו אם נאמר שמפעל הפיס גזל את מחיר הכרטיס יש כאן יאוש לפני הזכייה, ויאוש ושינוי רשות קונה.