בעניין גידול שיער ארוך

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

*

גידול שער ארוך על ידי גברים מעורר דיון הלכתי בשלושה תחומים שונים: א. חציצה בתפילין. ב. איסור "ולא ילבש גבר שמלת אשה". ג. "ובחקתיהם לא תלכו".

א. חציצה בתפילין

 הגמרא בזבחים יט. דנה בעניין חציצת תפילין בין בגדי כהונה לבין הגוף: "בעי רבי זירא - תפילין מהו שיחוצו?... איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבי אמי. אמר ליה: תלמוד ערוך הוא בידינו - תפילין חוצצות".

 הגמרא שם קובעת שבסיסית תפילין חוצצות, הן תפילין של יד והן תפילין של ראש. הגמרא בערכין ג: אומרת שכוהנים בעבודתם פטורים מהנחת תפילין של יד, משום שהן חוצצות בין הבגד לגוף, אך חייבים בתפילין של ראש, שכן ניתן להניח אותן בלא חציצה מוכרחת, ואין קיום מצוות תפילין של ראש תלוי בקיום מצוות תפילין של יד. בשתי הסוגיות הגמרא מתבססת על הפסוק "...ילבש על בשרו" (ויקרא ו', ג) כדי לנמק את הקביעה הבסיסית שיש בעיית חציצה ביחס לבגדי כהונה.

 הראשונים התבססו על הדיונים בסוגיות אלה כדי להכריע בשאלת חציצה בתפילין. הרשב"א בתשובה (ח"א סימן תתכ"ז) טוען על פי סוגיות אלה כי בתפילין לא אמורה להיות חציצה לכאורה, שכן ביחס לבגדי כהונה יש ציווי מיוחד שיהיו צמודים לבשר, ועל כן תפילין מהוות חציצה עבורם, אך לא מצאנו ביחס לתפילין דבר דומה.

 הרשב"א טוען שבאמת ייתכן שיש לחלק בין תפילין של יד לתפילין של ראש. ביחס לתפילין של יד לא נראה שהפסוקים מציגים מגבלה של חציצה, שכן לשון הכתוב היא שיש לקשור את התפילין  ע ל  ה י ד ,  אך ייתכן שביחס לתפילין של ראש התורה אכן מורה על הצורך בהעדר חציצה, שכן לשון הכתוב היא שהתפילין יהיו בין העיניים, ויש מקום להבין שמוצגת כאן קפידא על מיקום מאוד מדויק, ואולי חציצה פוגעת בקיום דרישה זו.

 ברם, הרשב"א נוטה לומר, שאף בתפילין של ראש לא תהיה בעיה של חציצה. מכל מקום, הרשב"א אומר את דבריו להלכה, אך לא כל כך למעשה, ואומר שמכיוון שמקובל להחמיר בעניין חציצה בתפילין - הן בשל יד והן בשל ראש - אין לנהוג בכך סתם קולא. הרשב"א מסיק, מכל מקום, שאם אדם חובש כובע דק, הרי שיכול להניח עליו תפילין של ראש.

 הרא"ש בפסקיו בהלכות תפילין בסוף סימן י"ח, וכן בתשובה בכלל ג' סימן ד', חולק על הרשב"א וטוען, שיש בעיה של חציצה בתפילין, ואפילו בתפילין של יד. הרא"ש מתייחס לגמרא בזבחים ובערכין וטוען שמכך שהגמרא מסיקה שאין חיוב הנחת תפילין לכוהנים בעת עבודתם, ואין הגמרא אומרת שיניחו את התפילין על הבגדים ובכך תימנע חציצה בין בגדי הכהונה לגוף משמע שבגדי הכהונה עצמם מהווים חציצה עבור התפילין.

 לכאורה יש מקום לטעון כנגד הוכחת הרא"ש, שייתכן שיש להבחין בין בגדי כהונה לבין גורמים חוצצים אפשריים אחרים. בגדי כהונה מהווים מערכת מיוחדת, חשובה ועצמאית של ביגוד, עם ייעוד ותפקוד מוגדרים, וייתכן שדווקא בשל היותם כאלו מהווה נוכחותם בין התפילין לבשר חציצה, אך אם יהיה מדובר בגורם חוצץ שאין לו מאפיינים אלו, ובוודאי אם יהיה ניתן לראותו כנלווה וכנספח לגוף, לא נראה בקיום החציצה בעיה.

 מכל מקום, השו"ע באו"ח סימן כ"ז סעיף ד פוסק להלכה כרא"ש, שיש בעיית חציצה בין בתפילין של ראש ובין בתפילין של יד, ועל כן לא יהיה דבר שחוצץ בין התפילין לגוף. הרמ"א שם פוסק כדברי הרשב"א בתשובה שם, שמכל מקום יש לחלק בין בתים לרצועות, ועל כן אין להחמיר ואין לראות בעיית חציצה ברצועות.

 בסעיף ה השו"ע מסתמך על הרשב"א ואומר שאם מדובר באדם בעל בעיה רפואית ("נזילות"), שאינו יכול להניח תפילין של ראש ללא כיסוי לראשו, מותר לו להניח תפילין של ראש על כובע דק, אך יכסה הכול, שלא ייראה כלפי חוץ. הרמ"א מעיר שם, שבמצב כזה לא יברך על התפילין של ראש.

 "מחצית השקל" שם אומר, כי בשער ארוך ועבה הנמצא בקדמת הראש תהיה בעיה של חציצה, אך אם מדובר בשער קצר, היוצר שכבה דקה, לא תהיה בעיה של חציצה.

 הפרי מגדים שם דוחה את ההבחנה של מחצית השקל. אך מכל מקום הוא טוען, שאם יש בחלק האחורי של הראש שער ארוך שאין מקום צמיחתו הטבעי שם, אלא הובא מקדמת הראש ונמשך לאחור, אכן תהיה בעיה של חציצה ביחס לרצועות התפילין של ראש. לשיטתו חציצה בתפילין על ידי שער קיימת אם השער החוצץ אינו נמצא במקום גידולו הטבעי.

 באמת, לכאורה דברי מחצית השקל אינם מובנים כל כך, אך דברי הפרי מגדים נראים מאוד מסתברים, ועל כן ודאי שיש מקום להיזהר מגידול שער ארוך מצד החשש לחציצה בתפילין, אלא אם כן ישנה זהירות קפדנית שהשער במקום הנחת הבית אמנם יהיה רק השער הגדל באותו מקום, ושהקשר בעורף אף הוא לא יהיה מונח על גבי שער ארוך שאינו במקומו אלא מתחתיו. ברם, במקרה אחרון זה יש לשקול האם אין צורך שלא רק הבית של ראש ייראה אלא אף קשר הרצועה.

 ב. "לא ילבש"

 בדברים פרק כ"ב פסוק ה נאמר: "לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה, כי תועבת ה' א-להיך כל עשה אלה".

 בספרי נאמר: "לא יהיה כלי גבר על אשה. וכי מה בא הכתוב ללמדנו? שלא תלבש אישה כלים לבנים, ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים?! תלמוד  לומר: תועבה, דבר הבא לידי תועבה. זהו כללו של דבר: שלא תלבש אישה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים, והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים. רבי אליעזר בן יעקב אומר: מניין שלא תלבש אישה כלי זין ותצא למלחמה? תלמוד  לומר: לא יהיה כלי גבר. והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים[1], תלמוד לומר: ולא ילבש גבר שמלת אשה"   (כי תצא, פסקה רכ"ו).

 מחלוקת זו בין ת"ק לראב"י מעלה שלוש שאלות עקרוניות:

 1. האם ת"ק סובר שעצם לבישת הבגד של המין השני אסורה, או שמא יש צורך גם בישיבה עם בני המין השני, שכן ככלות הכול, הרקע לאיסור הוא תועבה - שהדבר יביא לידי ניאוף וכו'.

 2. האם ת"ק סובר שיש איסור בלבישת בגד אחד בלבד של המין השני, או שמא יש צורך בלבוש כולל ובהופעה חיצונית מלאה שתגרום לטעות, ושצופה מבחוץ יוכל לחשוב שאמנם מדובר בבן המין השני.

 3. מהו היחס בין דברי ראב"י לדברי ת"ק? 

ביחס לשאלות 1 ו2-, לכאורה יש מקום לומר מצד הסברא, שאם כל האיסור הוא כאשר הולכים ויושבים עם בני המין השני, הרי שיהיה איסור רק אם תהיה חזות מלאה של בן המין השני, אך אם עצם הלבישה אסורה, ייתכן שאף אם מדובר בלבישה של פריט לבוש אחד יהיה איסור. 

הרמב"ם אומר בהלכות עבודת כוכבים פי"ב ה"ט שאין איסור תורה לגבר להעביר שער בית השחי ובית הערווה, אך במקום שבו רק נשים עושות כן, מכים אותו מכת מרדות מדרבנן. בה"י הרמב"ם אומר כי אסור מן התורה לאישה ללבוש שריון מלחמה של גבר, לענוד תכשיט של איש או לגלח ראשה כאיש, וכן אסור לגבר לענוד תכשיט אישה, אם רק נשים נוהגות כן באותו המקום, והכול כמנהג המדינה, ואם עשו כן, לוקים. 

לכאורה דברי הרמב"ם בה"י, שגם לבישה של תכשיט אסורה, מתבססים על דעת ראב"י על פי גרסת הגמרא, ואם כן - יש להבין מדבריו בהלכה ט כי הוא סובר שאין ראב"י אוסר מדאורייתא לגבר העברת שער בית השחי ובית הערווה. הנצי"ב בפירושו לספרי שם נוטה להבין כי ראב"י סובר שישנו ערוץ נוסף לאיסור התורה, שבו ביצוע מעשה מסוים, שמתבצע רק על ידי בני המין השני בגופם, ומאפיין את זהותם האישית באופן חד וברור, נאסר, וזאת במקביל ובנוסף לאיסור לבישת בגדי המין השני לצורך תועבה וכו'. לפי שיטת הרמב"ם, הפוסק כראב"י, ולפי גרסת הגמרא האוסרת תיקונים ולא רק תכשיטים חיצוניים, ניתן להניח שמעשה המאפיין נשים בלבד ייאסר מדאורייתא.

 לכאורה גידול שער ארוך מאפיין נשים, ועל כן עקרונית שייך לדבר על איסור לגבר לגדל שער ארוך, מדאורייתא או מדרבנן. ברם, אנו גם רואים מצבים שבהם גברים מגדלים שער ארוך, ועל כן יש לתת את הדעת לעניין המדד שצריך להיות לנו בעניין מנהג המדינה בדבר זה. לא ברור האם יש להעריך את המציאות על פי ההתחשבות במציאות הרווחת בכל העולם, על פי התחשבות במציאות הרווחת בא"י, או שמא רק על פי המציאות הרווחת בציבור שומרי תורה ומצוות, ועל כן ודאי יש להתרחק מאיסור, ואין להסתכן בגידול שער ארוך מצד חשש לאיסור "לא ילבש" מדאורייתא.

 ג. "ובחקתיהם לא תלכו"

בויקרא פרק י"ח פסוק ג נאמר: "... ובחקתיהם לא תלכו". במדרש בתורת כוהנים כאן, אחרי מות פרק יג אות ט, נאמר: "ובחקתיהם לא תלכו. וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו? והלא כבר נאמר 'לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגומר וחובר חבר וגו', ומה תלמוד לומר 'ובחקתיהם לא תלכו'? שלא תלכו בנימוסות שלהן, בדברים החקוקין להם, כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות...".

 הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים פי"א ה"א אומר: "אין הולכין בחקות העובדי כוכבים, ולא מדמין להן - לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן... לא ילבש במלבוש המיוחד להן, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהן עושין, וזה הנקרא בלורית... וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן - לוקה".

 המהרי"ק בתשובה בשורש פ"ח מתייחס לגדר איסור "ובחוקותיהם לא תלכו". לדעתו האיסור הוא במצב שבו עושים דבר שעבור הגויים הנו  ח ו ק  -  דבר שאין לו תועלת עניינית כלשהיא, אלא נעשה בלא כל טעם הגיוני, כמאפיין תרבותי בעלמא. לאחר מכן הוא אומר שאף אם קיים טעם למעשה, אלא שהטעם הוא דרך שחץ וגאווה, הרי שגם באופן זה מדובר ב"חוק" לעניין האיסור הנדון. המהרי"ק אינו מתייחס לגדר ה"הליכה", ולכאורה מתקבל מדבריו שאין הבחנה בעניין גדר ההליכה, וכל עשייה תיאסר אם המעשה יוגדר כ"חוק" אצל הגויים.

 הגר"א, בביאורו לשו"ע יו"ד סימן קע"ח סק"ז, חולק על המהרי"ק באופן גמור וטוען שאין זה משנה מהו מעמד המעשה אצל העכו"ם - האם הם רואים זאת כ"חוק", או שמא יש למעשה תועלת עניינית כלשהיא. הגר"א סובר שהאיסור תלוי אך ורק בהליכה מצד היהודים - אם יש נהירה תרבותית אחר המעשה, הדבר אסור, ואם המעשה מתבצע מצד תועלת כלשהיא, או לחילופין באופן סתמי, אין כאן גדר של איסור. לאור דבריו, היות וגידול שער ארוך בקרב גברים הנו מאפיין תרבותי, שקיים אצל קבוצה תרבותית של גויים, שייך לדבר על איסור בגידול שער ארוך מצד "ובחקתיהם לא תלכו".

 בפשטות יש כאן בסיס של "חוק", שהרי מדובר בביטוי תרבותי בעלמא, ועל כן לדעת המהרי"ק, באנו למסגרת האיסור. כמו כן - אם ישנו אימוץ של נוהג זה מתוך מגמה תרבותית כלשהיא, הרי שיש כאן בסיס של "הליכה", נהירה, ובאנו למסגרת האיסור על פי שיטת הגר"א. כמובן, כל האמור הוא אם המציאות היא שהתופעה קיימת רק אצל הגויים. ברם, למעשה אנו רואים כי התופעה התפשטה, ויש לא מעט יהודים שמגדלים שער ארוך, ועל כן שוב באנו לשאלת קביעת המדד - מהו מנהג המדינה שלפיו נקבע האם קיים גדר איסור או לא, ואנו בהתלבטות דומה לזו שקיימת בדיון בקיום איסור מצד "לא ילבש" לעיל. לכן - יש להיזהר מגידול שער ארוך גם מצד חשש לאיסור מצד "ובחקתיהם לא תלכו".

 כל האמור עד כה מתייחס לשיקולים הלכתיים מובהקים. ברם, גם אם נגיע למסקנה שאין כל איסור - לא דאורייתא ולא דרבנן - בגידול שער ארוך, הרי שבמישור הערכי והחינוכי יש להתנגד לתופעה, שכן סוף סוף מקור התופעה של גידול שער ארוך בקרב גברים הוא זרם תרבותי מסוים, שהתפתח בתחילת שנות ה60- בעולם המערבי, כשעניין גידול השער התלווה למספר ביטויים תרבותיים אחרים, שהנם פגומים ופסולים מבחינה הלכתית ומוסרית, והוא עצמו נשא מסר תרבותי מאוד ברור - שבירת מוסכמות חברתיות, הסרת הרסן המוסרי, מתירנות וכו'. ועל כן גם אם התופעה התפשטה, וחדרה לא"י, ואף לתוככי הציבור הדתי, ועתה יש מעין זרם מסוים אף בתוך ציבור שומרי תורה ומצוות שנוהג לגדל שער ארוך, יש לשלול את התופעה מצד המסר התרבותי שהיא נושאת מאחוריה, וככלל - יש לעמוד על עצם הרצון וההתפתחות המניעים לבחור בגידול שער ארוך, שכן הדבר מלמד על "ספיגה" תרבותית קודמת שהובילה לכך, ושצריכה להדאיג.

 יש לציין כי אף במקורות היהדות אנו מוצאים שמאז ומתמיד הייתה לעניין השער משמעות מיוחדת. חז"ל דורשים ביחס ליוסף, שהתורה אומרת עליו "והוא נער", כי הכוונה היא שעשה מעשה נערות וסלסל בשערו. יוסף היה אז נער בן שבע עשרה, ועניין סלסול השער ביטא טיפוח יופי גופני, שאפיין נערים בגיל זה. כך שנינו בגמרא בנדרים:

 "אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד. פעם אחת בא אדם אחד, נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני - מה ראית להשחית את שערך זה הנאה? אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם. אמרתי לו:רשע - למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה שאגלחך לשמים! מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו. אמרתי לו: בני - כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל, עליך הכתוב אומר 'איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה''"(נדרים ט:).

 אנו רואים שטיפוח השער וגידול השער היוו מאז ומתמיד מאפיין תרבותי שלא בהררי קודש מחצבתו, ועל כן לענייננו - יש לשלול את תופעת גידול שער ארוך בקרב גברים, הלכתית וחינוכית, ולהיזהר מנוהג זה.

מקורות

 א. לעניין חציצה בתפילין - זבחים יט. "יצא שערו... מניח תפילין", ערכין ג. "הכל חייבין... מניח תפילין", ב"י או"ח סימן כ"ז ד"ה "ולא יהא", שו"ע או"ח סימן כ"ז סעיף ד, מ"א סק"ד, מחצית השקל שם.

 ב. לעניין "לא ילבש" וכו' - נזיר נח: "המעביר בית השחי... בתיקוני אישה", רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק י"ב ה"ט-ה"י, שו"ע יו"ד סימן קפ"ב ובגליון המהרש"א על סק"ו.

 ג. לעניין "ובחקתיהם לא תלכו" - תו"כ אחרי מות, פרשה ט' אות ח', רמב"ם הלכות עבודת כוכבים, פרק י"א ה"א-ה"ב, כס"מ שם, תשובת מהרי"ק בשורש פ"ח, שו"ע יו"ד סימן קע"ח, באור הגר"א סק"ז.

 הערות:

 * סיכום שיעור שהועבר בישיבה בשבת פרשת "בלק".

1 גרסת הגר"א והגמרא בנזיר נט. - מניין שלא יתקן האיש בתיקוני נשים?